זוכרים את גן הילדים שלכם? בתקופה בה כל הגנים נראו אותו דבר? עם ארגז החול, המגלשה הלוהטת בקיץ, פינת הרופא ארוחות עשר של כריך עם שוקולד ומיץ פטל? גן היה פשוט גן ואיש לא שאל את עצמו שאלות על הגישה החינוכית שעליה מבוססת הפעילות.
המצב היום שונה בתכלית, כאשר הורים מוכנים להשקיע כסף ומאמץ באיתור גן מתאים, אשר פועל על פי גישה חינוכית אליה הם מתחברים ואת ערכיה הם רוצים להקנות לילדיהם. במאמר זה אסקור בפניכם בקצרה את שיטות החינוך המרכזיות הקיימות בגנים בישראל כיום.
הגישה האנתרופוסופית
מבוססת על התיאוריה
הפסיכולוגית-חינוכית של דר' רודולף שטיינר.
על פי גישה זו, בשנות החיים הראשונות של הילד, יש להתמקד בפיתוח יכולות הקשורות לדמיון, משחק חופשי ופעילות פיזית ומוטורית. אלו מהווים, על פי הגישה, את הבסיס לפיתוח מיומנויות חשיבה ולמידה, אותן יצטרכו הילדים לרכוש בהמשך.
החינוך בגן מתמקד באיתור היכולות הפנימיות האינדיווידואליות של כל ילד ומתן האפשרות ליכולות הללו לבוא לידי ביטוי.
על פי התפיסה – הסביבה הנכונה תאפשר לכל ילד לפתח יכולות רגשיות, חברתיות, מוסריות ושכליות בעצמו ותפקיד הצוות הוא לייצר את הסביבה הזו ולהימנע מהפרעה ומהתערבות, ככל שניתן.
הגישה המונטסורית
מבוססת על התיאוריה של מריה מונטסורי, מדענית ומחנכת שהאמינה באופיו וביכולותיו האוטו דידקטיות של הילד. למידה תהיה אפקטיבית כאשר היא מתרחשת בזכות מוטיבציה פנימית של הילד לחקור ולכן סביבת הגן והצוות צריכים לאפשר את החקר החופשי הזה ולא לנסות לכוון את הילדים.
סביבת הגן תכלול חפצים ואביזרים שמטרתם לגרות את סקרנותו של הילד ותתאפשר בחירה מוחלטת בין הגירויים השונים, ללא סדר יום מובנה.
כמו שאמרה זאת מונטסורי עצמה: "אף פעם אל תעזור לילד במשימה שאתה חושב שהוא יכול להצליח לעשות בעצמו".
הגן הזורם
הגישה, שנקראת גם "גן אחר" מבוססת על התיאוריה של גדעון לוין,
מומחה לפסיכולוגיה של הגיל הרך.
המסגרת בגן קבועה, ובתוכה יכול כל ילד להתנהל בחופשיות ולבחור במה ירצה להתמקד ולמשך כמה זמן.
כל פעילות בגן הזורם כוללת ערכים של משחק, יצירה, למידה ועבודה – במינונים משתנים, בהתאם למאפיינים ולצרכים של כל ילד – ועל פי הגישה כל הערכים שווים ומקדמים זה את זה.
גישת רג'יו אמיליה
מבוססת על התיאוריה של פרופ' מאלגוצ'י וקרויה על שם עיר מגוריו באיטליה.
על פי גישה זו, התוכן בו עוסקים בגן הוא לא העיקר ומהווה רק אמצעי עזר המסייע לילדים להביא לידי ביטוי יכולות במגוון תחומים: רגשי, שפתי, קוגניטיבי, מוטורי ועוד.
התפתחות הילד, על פי גישה זו, היא אקטיבית ואוטונומית והוא משפיע על החינוך של עצמו, לא פחות מהצוות החינוכי בגן.
המטרה המרכזית היא חיזוק הביטחון העצמי, חיזוק היכולת לזהות ולהביע צורך וחיזוק הקשר בין הרכיבים הרגשיים לרכיבים הקוגניטיביים של הילד.
הגישה האדלריאנית
מבוססת על התיאוריה של אבי הפסיכולוגיה האינדיבידואלית אלפרד אדלר.
זוהי גישה חינוכית ששמה דגש על ראיית עולם אופטימית ואקטיבית ורואה בילד אדם שלם, האחראי באופן בלעדי לרצונותיו ולאופן בו הוא פועל כדי להשיגם.
בגן אדלריאני הילד הוא שותף משמעותי בתהליך ההתפתחות והלמידה שלו ובין הצוות לילדים מתקיים דיאלוג קבוע, מכבד ומקדם.
הגן הדמוקרטי
על פי גישה חינוכית זו, הילדים לוקחים חלק פעיל בקבלת ההחלטות המשפיעות על חיי הגן וכתוצאה מכך, שותפים גם לאחריות על מה שקורה.
הילד בוחר איך יראה סדר היום שלו, מה יעשה בכל חלק מהיום ועם מי.
האימון הקבוע בחיזוק יכולת הבחירה משפיע על פיתוח חשיבה ביקורתית, תחושת מעורבות, עצמאות ומוטיבציה פנימית להתקדמות והתפתחות.
איך בוחרים את הגן המתאים?
כהורים, אתם מכירים טוב מכולם את הילד או הילדה שלכם ויודעים למה הם זקוקים.
אחרי שתקראו קצת על האפשרויות השונות, מומלץ להעמיק בקריאה ובלמידה על הגישה שנראית לכם מתאימה במיוחד.
כדאי לדבר עם הורים ועם אנשי צוות בגנים הפועלים על פי השיטה הרצויה לכם ולקבל המלצות מאנשים שונים, אודות הגן המתאים.
יש לכם שאלות נוספות?
מוזמנים להיכנס לפורום הדרכת הורים של על הספה.
