כשהמצב הפוליטי נכנס הביתה – איך לנהל ויכוחים בתוך המשפחה?

מצבי קיצון פוליטיים, כמו זה שאנו חווים בעשרת החודשים האחרונים, לא נשארים בכנסת או באולפני הפרשנים, אלא זולגים לתוך השיח המשפחתי והחברתי ועלולים לפגוע ביחסים.

אז איך עושים את זה נכון וכיצד מונעים מהמחלוקת הפוליטית לפגוע במרקם היחסים העדין בין בני משפחה, חברים ועמיתים לעבודה? וכיצד מתקשרים את המצב המתוח לילדים?

במאמר זה נתייחס לסוגייה משני כיוונים שונים: האחת, כיצד מצמצמים מוקדי חיכוך על רקע פוליטי עם האנשים הקרובים לנו. השנייה, איך לתווך לילדים את מה שהם רואים ושומעים בבית ומחוצה לו וכיצד לנהל שיח פוליטי מיטיב ולא מאיים.

צמצום מוקדי החיכוך הפוליטי במשפחה

זה מצוין שיש לכם דעות מוצקות בנושא, אבל לא כל שיחה צריכה לעסוק במצב הפוליטי בישראל וההמלצה הראשונה שלנו היא פשוט להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לדלת ולנסות לעסוק בנושאים אחרים, בוודאי כאשר אתם מצויים בנסיבות משפחתיות ויש ילדים בסביבה.

ברוב המקרים פשוט אין טעם

אנחנו לא מכירים אף אדם שהשתכנע ושינה את דעתו בעקבות ויכוח פוליטי. אף לא אחד. ובכל זאת, אנחנו ממשיכים להתווכח ולעיתים נדמה שבכך אנחנו מנסים לשכנע בעיקר את עצמנו ואת מי שחושבים כמונו.

להבין את גבולות הוויכוח

במקרים בהם אתם לא מצליחים להתאפק והוויכוח בכל זאת פורץ בנסיבות משפחתיות (אנחנו ישראלים אחרי הכל), זכרו שאתם מתווכחים עם אנשים שאתם אוהבים ושימשיכו להיות חלק מחייכם גם אחרי שהסוגיות הפוליטיות הנוכחיות יפסיקו להעסיק אותנו. אל תגיעו לעלבונות אישיים ונסו לנהל את הוויכוח בצורה העניינית ביותר שאפשר.

איך בכל זאת מתווכים את המצב הפוליטי המתוח לילדים?

כאנשי טיפול וכהורים, אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שילדים נחשפים לאירועי השעה, במידה כזו או אחרת, והדבר לא תמיד מצוי בשליטתנו. עוד אנחנו יודעים ומבינים, שאם לא נתווך להם את המציאות, כפי שאנו תופסים אותה, הם ישלימו את חוסרי המידע בעצמם באמצעות שמועות, דמיון ומידע חלקי או שקרי והדבר הזה עלול להיות בעייתי ומזיק.

מספר כללי אצבע חשובים לשיח עם ילדים על המצב

1. שואלים מה הם יודעים ומה הם חושבים: את השיח כדאי לפתוח בשאלה האם שמעו על האירועים המתרחשים ומה דעתם. נסו להבין איך הילדים תופסים את המציאות שסביבם ואל תניחו דבר מראש.

2. מתייחסים לשאלות שלהם: השיח צריך להיות מותאם לידע ולשאלות שהם מעלים ולכן אי אפשר להגיע לשיחה עם "נאום" מתוכנן, אלא לתת לה לזרום בהתאם לנושאים שמעסיקים את הילד. הדבר דורש הקשבה אמיתית.

3. עונים בצורה קצרה ומותאמת לגיל: לפעמים מבוגרים נוטים להאריך בתשובות לילדים או לתת מענה לשאלות שכלל לא נשאלו. נסו למקד את השיח ולהתאימו לגיל ולמצב של הילד ותגלו שהרבה פעמים, הם עסוקים בדברים אחרים לגמרי מאלו שהנחנו מלכתחילה.

4. נמנעים מהרצאות והטפות מוסר: ילדים מרגישים מיד אם מטרתנו בשיחה היא להעביר מסר חינוכי כזה או אחר וברוב המקרים הדבר גורם להם להיאטם. נסו באמת לשוחח איתם, כמו שהייתם משוחחים עם חבר או עמית לעבודה – בלי אג'נדה נסתרת, בעניין, בסקרנות.

5. משתמשים בדוגמאות מהעולם המוכר לילד – הדבר עוזר לחבר את השיח למציאות.

6. לא חייבים להסכים – בגילאים בוגרים יותר, הילדים מחזיקים בעמדות משל עצמם והעמדות הללו לא תמיד תואמות את שלכם. עצם העובדה שאתם מדברים על הדברים ומאפשרים מרחב למגוון תפיסות ותחושות – היא העיקר.