רגרסיה בגיל השלישי

"אני באה לבקר אותה ומרגישה שאני לא מכירה את האישה הזו, שהיא כאילו אמא שלי, אבל גם ממש לא". סיגל, בת 47, שאביה נפטר לפני שנתיים, מתארת את הביקורים האחרונים אצל אמא המזדקנת.

"אמא שלי היתה עד לא מזמן סופרוומן. עשתה הכל לבד והיתה חדה כמו סכין. עכשיו היא נזקקת לעזרה כמעט בכל תחום. זה סיוט – גם בשבילי ובעיקר בשבילה."

רגרסיה בגיל השלישי – קווים לדמותה

הזקנה מביאה איתה, פעמים רבות, ירידה ביכולת התפקוד בתחומים שונים של החיים: היכולת הגופנית, התפקוד המוטורי, יכולת החשיבה והקוגניציה, הזיכרון ואפילו בתחומי הרגש.

ההתדרדרות ביכולות מעוררת תגובות נגד אצל הקשישים, שמתקשים פתאום לעשות דברים שבעבר יכלו לבצע בקלות. חלקם כועסים על אובדן היכולת ומוציאים את התסכול על הקרובים להם, חלק מתכנסים ומוותרים ובכך מאפשרים האצה של ההתדרדרות, אחרים מתעקשים על עצמאות מלאה, למרות שאינם מסוגלים לכך.

בכל מקרה, הקושי שחווה ההורה המזדקן משפיע על סביבתו הקרובה, ובפרט על בני או בנות הזוג ועל הילדים, שכבר מגדלים משפחות משל עצמם.

סימנים לרגרסיה הגיל השלישי

כולנו מתקשים לפעמים לשלוף מילה או זיכרון שהיו על קצה הלשון, או נכנסים לחדר ושוכחים מה רצינו.




בגיל השלישי סימנים כאלה מתפרשים מיד כירידה ביכולת הקוגניטיבית ומעוררים אימה.

אז חשוב לא להילחץ מכל אירוע כזה ויחד עם זאת לשים לב לסימנים שמעידים על תחילתה של רגרסיה:
* האטה משמעותית בזמן התגובה הפיזית והקוגניטיבית
* שכחה, בלבול וקשיי ריכוז
* ירידה באנרגיה
* דיכאון
* קשיי שינה ואכילה
* הסתגרות והימנעות מפעילות שגרמו הנאה בעבר
* צורך גובר בנוכחות בני המשפחה ובסיוע שלהם לביצוע פעילויות מסוימות

איך אפשר לעכב את ההתדרדרות?

"רק עם החברות שלי במרכז יום, אני מרגישה בנוח"

מחקרים רבים מצביעים על הקשר בין ירידה ביכולות בגיל השלישי לבין אורח החיים של הקשיש ומידת החיוניות שלו. קשישים שנשארים פעילים מבחינה קוגניטיבית, פיזית וחברתית נוטים פחות לרגרסיה ומשמרים את יכולותיהם לאורך זמן רב יותר.

האויבים הגדולים של בני הגיל השלישי ומקדמי הרגרסיה הראשיים הם בדידות ושעמום.

לכן ההמלצה הראשונה והחשובה ביותר היא לעודד את ההורה המזדקן להיות פעיל ככל הניתן – לפגוש חברים, להשתתף בפעילויות במסגרות הייעודיות, לצרוך תרבות ואמנות, לעסוק בתחביבים, להפעיל את הגוף ולאתגר את המוח באמצעות משחקים ותרגילים שונים.

חלק מהאנשים יצטרכו סיוע טכני ולוגיסטי בתיאום הפעילויות השונות ובהגעה אליהם, אלו דברים בהם אתם, כבני משפחה קרובים, יכולים לעזור.

"אני לא שומע טוב, אבל אני לא מטומטם"

אנשים רבים, ביניהם רופאים ובני משפחה, נוטים להתייחס לקשיש כאל ילד – לדבר מעל לראשו ולקבל החלטות עבורו. חשוב לזכור, כי ירידה בקוגניציה או ביכולת הפיזית אין משמעה שהאדם מאבד את הזכות על חייו ואת הסמכות לקבל החלטות עבור עצמו.

דברו עם ההורה המזדקן בצורה מכבדת, סייעו לו בתיווך המציאות במידת הצורך ואפשרו לו להחליט מה הוא רוצה לעשות בכל שלב.

מעורבות אקטיבית של הקשיש בניהול חייו וסדר יומו, מסייעת בבלימת ההתדרדרות ובשמירה על תחושת החיוניות.

"עכשיו, כשיש לי ידיות אחיזה בבית, אני מרגישה שקיבלתי את העצמאות שלי מחדש"

חשוב להתאים את הסביבה הפיזית של ההורה המזדקן לצרכים וליכולות הפיזיות המשתנות. להסיר מכשולים כמו שטיחים לא יציבים, להתקין ידיות אחיזה במקלחת, ליד המיטה ובמקומות נוספים בבית, להרחיב מעברים במידה ויש צורך באמצעי סיוע לניידות ועוד.

"הרגשתי שאני מאבדת את זה, בלי דליה המטפלת שלי, לא הייתי מצליחה לעזור לאמא"

לקראת סיום, חשוב לקחת רגע ולהתייחס להיבטים הנפשיים של רגרסיה בגיל השלישי, גם אצל הקשיש עצמו וגם במשפחתו הקרובה.

אובדן היכולות שחווים רבים מהקשישים מוביל לקושי רגשי שיש להבין ובמקרה הצורך גם להציע לו מענה בדמות טיפול נפשי.

להזדקן, או לראות אדם אהוב מזדקן ומאבד יכולות שהיו לו בעבר, זו חוויה קשה, מאיימת ומטלטלת. הרגרסיה מעוררת תחושות של כעס, אשמה, ייאוש, דיכאון, ריקנות ותסכול אצל הזקן ואצל קרוביו. כדי להצליח להכיל את התחושות הללו ולהתנהל איתם בצורה אפקטיבית, חשוב להכיר בהם ולעבד אותם בסביבה טיפולית מוגנת ומאפשרת.

כמו בדוגמה הידועה על מסיכות החמצן במטוסים – תוכלו לעזור טוב יותר להורים המזדקנים, אם תטפלו בעצמכם ותדעו להכיל את הקושי ואת התסכול הטבעי שאתם חשים.