הניסיון הקליני בעבודה עם מטופלים שסובלים מטריכוטילומניה, מראה כי הם חווים התרגשות וציפייה לפני תלישת השיער וחשים מסופקים ורגועים לאחר התלישה
אחת ההפרעות הנפשיות המוכרות פחות היא טריכוטילומניה – דחף אובססיבי ובלתי נשלט לתלוש את שיער הגוף ובעיקר הראש, עד להיווצרות קרחות.
ההפרעה מתפרצת בדרך כלל בילדות המאוחרת או בבגרות המוקדמת, אצל כ 1%-2% מהאוכלוסייה, בעיקר אצל בנות.
איך מתבטאת התופעה,
כיצד מאבחנים ומה הטיפול? על כל אלו במאמר הבא.

תסמינים של טריכוטילומניה
בספר האבחנות הפסיכיאטרי, טריכוטילומניה שייכת לקבוצת "אבחנות הקשורות בטורדנות כפייתית" לצד OCD, אגרנות כפייתית ועוד.
התסמינים המופיעים בספר ומאפשרים אבחנה של ההפרעה הם:
* תלישה כפייתית של השיער, הגורמת לאובדן שיער הראש, הגבות או הריסים
* ניסיונות לעצור את הדחף או להפחית את תלישת השיער לא הצליחו
* ההפרעה גורמת לאדם מצוקה ופוגעת ביכולת שלו לתפקד בשגרה
* אין אבחנה רפואית או פסיכיאטרית אחרת, הגורמת להתנהגות
הניסיון הקליני בעבודה עם מטופלים שסובלים מטריכוטילומניה, מראה כי הם חווים התרגשות וציפייה לפני תלישת השיער וחשים מסופקים ורגועים לאחר התלישה.
בחלק מהמקרים תלישת השיער מלווה בטקס נוסף כמו קריעתו או לעיסתו ופעולות נוספות של פגיעה עצמית.
למה זה מסוכן?
ראשית, ההפרעה פוגעת באיכות החיים של האדם וביכולת שלו לנהל חיי שגרה מבחינה משפחתית, חברתית ומקצועית. הקרחות שנוצרות כתוצאה מתלישת השיער הן עדות פיזית שקשה להסתיר ומעידות על פגיעה עצמית, כך שרבים מהסובלים מההפרעה מעדיפים להסתגר ולהימנע מסיטואציות חברתיות.
מחקר שנערך ממש לאחרונה, בשנת 2023, מצא כי קרוב ל 20% לסובלים מטריכוטילומניה סבלו ממחשבות אובדניות, 2.3% אף דיווחו על ניסיונות אובדניים שביצעו.
שנית, טריכוטילומניה מופיעה לא פעם לצד הפרעות פסיכיאטריות נוספות כמו
דיכאון,
חרדה, הפרעות חרדה חברתית, הפרעות נוספות הקשורות בהתנהגות אובססיבית והתנהגויות נוספות של פגיעה עצמית.
בנוסף, קיים סיכון לפגיעה רפואית בעקבות לעיסת השיער ובליעתו.
הגורמים לטריכוטילומניה
בדומה למרבית ההפרעות האחרות, גם במקרה הזה, אין גורם ראשי אחד וההפרעה יכולה לנבוע מכמה סיבות אפשריות:
1. גנטיקה – המחקר מכיר בקשר הגנטי להפרעה והיא נמצאת, באחוזים גבוהים, אצל אנשים המתמודדים עם OCD ובני משפחתם.
2. מתח סביבתי – בחלק מהמקרים, הגורמים להתפרצות ההפרעה הם מתח ולחץ. אנו רואים מתאם גבוה בין הפרעה זו לבין פוסט טראומה.
3. גורמים נפשיים – אנשי טיפול העלו מספר אפשרויות, מבוססות מחקר קליני, לגורמים נפשיים שעלולים לגרום לטריכוטילומניה: צורך נפשי בפיצוי על אובדן אחרים משמעותיים, צורך בהענשה עצמית, צורך בעוררות (רצון להרגיש משהו בעוצמה), ביטוי סובליטמטיבי לדחף מיני או תוקפני ועוד.

מה הטיפול בהפרעה?
במקרים בהם טריכוטילומניה היא ההפרעה היחידה, נמצא כי הטיפול היעיל ביותר הוא שילוב בין טיפול קוגניטיבי התנהגותי לטיפול תרופתי. אם קיימות הפרעות נלוות נוספות, או אם ההפרעה גרמה לדיכאון עמוק – יש לשקול טיפול פסיכודינמי מעמיק יותר.
הטיפול התרופתי בהפרעה כולל תרופות נוגדות חרדה ודיכאון ולעיתים שימוש בתרופות פסיכיאטריות כמו אולנזאפין '(Olanzapine) המיועדות לטיפול בסכיזופרניה ובהפרעות אחרות הכוללות פסיכוזות.
טיפול תרופתי ללא
התערבות פסיכולוגית, נמצא כלא יעיל לאורך זמן ולכן מומלץ לשלבו בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. הטיפול יכלול רכישה ושימוש בטכניקות לניטור עצמי ואיתור פעולות חלופיות לתלישת השיער והמטופל ילמד להכיר את המחשבות המקדימות את פעולת תלישת השיער ולהחליפן בדפוסי מחשבה אחרים, שיהיו פחות פוגעניים והרסניים לעצמו.