התמודדות עם אבל ואובדן

לצערנו, החודשים האחרונים בישראל, הפגישו אנשים רבים מאי פעם עם מעגלי אבל ושכול. נדמה כאילו בכל בית בישראל מכירים באופן אישי אדם שנרצח בשבת השחורה או נפל בימי הלחימה הקשים שבאו מאז ולעיתים נראה כאילו האבל הוא אין סופי וקשה מנשוא.

מהן ההשלכות נפשיות של תהליך האבל?

אובדן של אדם קרוב ואהוב הוא קשה תמיד ולאבל יש השלכות מרחיקות לכת על מצבו הרגשי של המתאבל. הדבר נכון פי כמה, כאשר מדובר באובדן של אנשים צעירים ולעיתים אפילו ילדים, שהנפש אינה ערוכה לאובדנם והוא נחווה כטראומה המשבשת סדרי עולם.




התגובות הרגשיות לאובדן ולשכול עשויות להשתנות וכל אדם עובר מסע אבל פרטי וייחודי משלו. יחד עם זאת, אנו מכירים מספר תגובות רגשיות מרכזיות לאובדן של אדם קרוב:

1. תחושת בדידות – נשארתי לבד, מי יראה אותי מעכשיו, אף אחד לא מבין מה אני מרגישה.
2. געגוע לאדם ממנו נאלצנו להיפרד.
3. עצב על סיומם של החיים שנגמרו ועל השפעות הרחבות של האובדן.
4. במלחמה הנוכחית, מרבית האנשים שמתאבלים על יקיריהם מתמודדים גם עם תחושה קשה של אשמה – לא הצלחנו להגן על הילד, למה אני שרדתי ואחרים שהלכו איתי לאותה מסיבה נרצחו, אסור לי ליהנות משום דבר כי מי שמת כבר לא יוכל לעשות זאת.
5. מאפיין ייחודי נוסף למרבית מקרי השכול במלחמה זו, הוא תחושה קשה של כעס – על הממשלה שכשלה, על הצבא שאחר להגיע, על העולם שלא מבין ועוד.

אבל הוא תגובה נורמלית לסיטואציה לא נורמלית

חשוב להבהיר כי אבל, על סך הרגשות שנכללים בו, הוא תגובה נורמלית לחלוטין לאובדן. אנחנו מתאבלים על אנשים שהכרנו ואינם עוד, מתאבלים על אנשים שאיננו מכירים שמתו בנסיבות טרגיות ואפילו מתאבלים על המדינה ששינתה את פניה.

לאבל יש תפקיד חשוב בתהליך הקריטי של עיבוד האובדן והשלמה איתו ולכן חשוב לתת לו מקום וזמן.

לא לחינם, טקסי האבלות ביהדות מבוססים על זמן ומציינים אבני דרך כמו שבוע, חודש ושנה ראשונה לאבל, כאשר כל אחד מהם מסמל שלב בתהליך הטבעי.

כל אחד מתמודד אחרת עם האבל

אנחנו רואים, בקרב משפחות המעגל הראשון, מגוון דרכי התמודדות. חלק בוחרים לשקוע בעשייה ציבורית/ קהילתית כדי לטפל במה ובמי שאפשר, חלק מתראיינים ומדברים על יקיריהם שאינם עוד בעוד אחרים יתכנסו לאבל שקט ופרטי, יש אבלים שעוסקים באופן מיידי בהנצחת המת ואחרים שלא מסוגלים לחשוב עדיין על המת בלשון עבר.

כל אסטרטגיית התמודדות היא טבעית ומקובלת, כל עוד איננה כוללת פגיעה עצמית, ויש לאפשר את המרחב האישי לכל מתאבל, לבטא את האבל שלו בדרכו, מבלי לשפוט.

איך אפשר לעזור לאבלים בסביבתנו?

הדרך הטובה ביותר לתמוך באנשים סביבכם המתמודדים עם אבל, היא להיות זמינים לצרכיהם ולהקיף אותם, בעדינות רבה, באהבה ותשומת לב.

אפשרו להם להרגיש ולפעול באופן טבעי ואותנטי ואל תבהלו, גם אם מדובר בהתנהגות לא מוכרת או לא מובנת לכם.

לכו לצידם, בקצב שלהם, והושיטו יד כשצריך.

אחת התגובות הסביבתיות החשובות ביותר לאדם המתאבל הוא מתן לגיטימציה למגוון רחב של תגובות שונות ו"נרמול" המצב.

מתי יש לגשת לקבל טיפול נפשי לסיוע בהתמודדות עם אבל?

בהקשר זה יש משמעות למרכיב הזמן.

בשנה הראשונה שלאחר האובדן - יש לגשת לטיפול כאשר המתאבל נזקק לסיוע בתהליך עיבוד האובדן ובמיוחד כאשר האבל מאיים להכריע את האדם מבחינה נפשית והוא אינו מצליח לאכול, לישון או לתפקד.

לאחר תום שנת האבל הראשונה – יש לגשת לטיפול במקרים בהם האדם האבל לא יצליח לחוש שום רגש חיובי, לא יראה טעם בחיים ללא האדם האהוב, ימשיך לעסוק כל העת במי שמת ויסרב להשלים עם האובדן.

במצבים הללו כדאי לפנות למטפל מקצועי, בעל ניסיון בהתמודדות עם אבל ושכול בכדי לסייע ביצירת מרחב בטוח לעיבוד האבל, שיאפשר הפנמה של האדם המת בתוך המערך הנפשי האישי הקיים והמשך החיים.