הצורך הטבעי לעצור הכל עד שהילד או הילדה יחזרו בשלום הוא ברור. לעומת זאת, עבור החוסן הנפשי שלכם, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לשמור על השגרה המוכרת ולמלא את שעות היום בעיסוקים מועילים, שימנעו מכם להתמכר לדאגות.
הרבה אוכלוסיות מודאגות וחרדות יש בישראל של דצמבר 2023, היום נתמקד באחת הרחבות והמשמעותיות בהן – הורים לחיילים קרביים הנמצאים בחזית הלחימה.
מה עובר על ההורים הללו בעת הזו ומה אפשר לעשות כדי לעזור להם להתמודד עם דאגות המטריפות?
להיות הורה לחייל קרבי בעת מלחמה – מה זה אומר?
"מאז שהבן שלי נכנס לעזה אני לא מצליחה לאכול ולישון. אני כל הזמן דואגת ודרוכה, קופצת מכל צלצול טלפון וחושבת רק עליו" (הגר, אמא ללוחם בהנדסה קרבית).
כלל ההורים עמם שוחחנו לצורך כתיבת מילים אלו, חזרו על המשפט הזה, בווריאציה כזו או אחרת.
כולם מתקשים לישון ולאכול, נמצאים ברמה גבוהה מאוד של עוררות ודריכות, מתקשים להתרכז במשימות היום יום בבית ובעבודה, חרדים מכל צלצול טלפון או הודעה נכנסת מאתרי החדשות ובעיקר חושבים כל היום על החייל או החיילת הפרטיים שלהם ומנסים לדמיין מה עובר עליהם.
שמענו מהורים רבים על "עסקאות" עם אלוהים והבטחות לשינויים מרחיקי לכת בחיים, רק שהילד יחזור בשלום. אחת האבות אמר לנו "בהתחלה, דאגתי לנפש שלו. מה יקרה לו בגלל הדברים שיראה שם. היום לא אכפת לי כלום – רק שיחזירו לי אותו חי ונוכל להתמודד עם הכל".
ההבדל החשוב בין דאגה לחרדה
אחד הקשיים המרכזיים שחווה הורה לחייל קרבי, טמון בפרשנות האישית לרגש.
הורים רבים מפחדים מעוצמת הרגשות שמעוררת בהם העובדה שילדם לוחם בחזית והם מרגישים כאילו "איבדו את שפיותם".
הפחד מעוצמת הרגש והשפעותיו על חיי השגרה, רק מגביר את הדאגות המקוריות והופך אותן למעין ענן שחור שמערפל את הנפש ומקשה על התפקוד.
חשוב להבין – כל התחושות והמחשבות שתיארנו בפסקה הקודמת הם לגיטימיים ונורמטיביים, בסיטואציה מורכבת ומטלטלת כמו מלחמה.
אם הדאגות גורמות לכם לסבל נפשי ופיזי, פוגעות ביכולת התפקוד הבסיסית שלכם או מובילות לפגיעה במערכות היחסים האישיות והמקצועיות – אתם זקוקים לעזרה בדמות עזרה עצמית, סיוע מהסביבה הקרובה או
פנייה לטיפול מקצועי.
מה ניתן לעשות כדי להתמודד עם החרדה לילד הקרבי?
כל הורה בנוי אחרת וזקוק לדברים אחרים, אל מול דאגה קיומית לחיי הבן או הבת הקרביים. ריכזנו כאן מספר הצעות שהצליחו לסייע להרבה מאוד הורים, עד כה:
1. נשארים עסוקים – הצורך הטבעי לעצור הכל עד שהילד או הילדה יחזרו בשלום הוא ברור. לעומת זאת, עבור החוסן הנפשי שלכם, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לשמור על השגרה המוכרת ולמלא את שעות היום בעיסוקים מועילים, שימנעו מכם להתמכר לדאגות.
2. מועילים לאחר – אחד הקשיים המרכזיים שאתם חווים, קשור בכך שאין לכם שום שליטה או יכולת השפעה על מה שעובר על החייל שלכם. התנדבות למען האחר יכולה לעשות פלאים לחיזוק תחושת השליטה והערך שלכם בתוך הסיטואציה המורכבת. ילדים קטנים, נשות מילואימניקים, חיילים אחרים, בעלי חיים, מפונים – כולם ישמחו להיעזר בכם.
3. מגבילים את צריכת החדשות – כן, אנחנו יודעים. זה נשמע כמו מדע בדיוני אבל אם תחשבו על זה לרגע, תראו שזה הדבר ההגיוני לעשות.
החדשות המתגלגלות
מגבירות את תחושת החרדה וחוסר האונים ולא באמת מועילות לכם. חשוב להתעדכן, אך במנות קצובות ולא בכל רגע נתון.
4. פונים לסביבה בבקשת עזרה – לא מסתדרים עם הכל? מרגישים שאתם טובעים? זה בדיוק הזמן לבקש עזרה מחברים ובני משפחה. המעגל הקרוב שלכם ישמח לסייע, גם במשימות יומיומיות כמו בישול או הסעת הילד הקטן לחוג וגם באפשרות לחלוק ולאוורר רגשות קשים בסביבה מכילה.
מה כדאי לא לעשות
משתדלים לא לשתף את הילד הקרבי בדאגות ובחרדות שלכם.
הלוחמים בחזית מתמודדים עם קשיים ועם סיכונים רבים ולא צריכים, או יכולים, להחזיק גם את כובד החרדות מהבית.
בשיחות איתם השתדלו לשדר ביטחון ואמונה שהכל יהיה בסדר.
אחרי השיחה זה בסדר גמור לבכות.
טיפול – מקור תמיכה חשוב
כמו שכל הורה יודע מהרגע הראשון, אנחנו חייבים לטפל בעצמנו כדי להצליח להיות שם עבור הילדים בצורה הטובה ביותר.
בזמן מלחמה, כאשר הילד או הילדה מתמודדים עם קשיים ואתגרים קיומיים כלוחמים בחזית, חשוב עוד יותר מתמיד שההורים יעשו כל מה שנחוץ כדי להצליח להכיל את הסיטואציה.
פנייה לטיפול אצל איש או אשת מקצוע בתקופה זו, כשהיקר לכם מכל נמצא במצב מסכן חיים, היא צעד שיכול לעזור לכם להתמודד עם הקושי ולשמור על יציבות וחוסן רגשי - עבורכם, עבור החייל הקרבי שלכם ועבור שאר בני המשפחה.
