צמא לאהבה? סיפוק ואי סיפוק של צרכים רגשיים

לכולנו יש מגוון של צרכים: גופניים, חברתיים, רגשיים. צורך תמיד דורש מענה. אדם צמא חייב לשתות. כשתחושת הצמא עדיין חלשה אפשר לדחוק אותה הצידה, לעשות דברים אחרים עד שניתן יהיה לשתות. למשל, להתרכז בשיעור ולחכות להספקה במהלכה אפשר יהיה לצאת מהכיתה ולקנות בקבוק מים. אבל ככל שהצורך יתגבר, היכולת להתרכז במשימות אחרות תלך ותצטמצם ובשלב מסוים הדבר היחיד שיעסיק את האדם יהיה הצורך לשתות. הדבר ה"קל" בצרכים פיזיולוגיים כמו צמא ורעב הוא שאפשר למלא אותם במלואם, גם אם באופן זמני. אפשר לרוקן בקבוק מים ולהגיע למצב של חוסר מוחלט של תחושת צמא. אפשר לאכול ארוחה ענקית ולהגיע לתחושה שאנחנו לא רוצים ואפילו לא מסוגלים לאכול יותר. נכון, התחושה זמנית, אבל מילוי של צורך פיזיולוגי בדרך כלל מביא לתחושה של סיפוק מוחלט.

צרכים פסיכולוגיים דומים לצרכים פיזיולוגיים במובנים מסוימים, אבל שונים מהם מהותית בהיבטים אחרים. צרכים פסיכולוגיים קשורים לרווחה הנפשית של האדם. מדובר בצרכים כמו צורך בקשר אנושי, באהבה, בשייכות, בעצמאות, בהערכה עצמית, בהכרה, במיצוי היכולות, בשליטה ועוד. להבדיל מצמא, צרכים אלה לא חיוניים להישרדות שלנו. אי אפשר לחיות בלי מים, אבל אפשר לחיות בלי אהבה ותחושת שייכות. זאת אומרת, צרכים פסיכולוגיים קשורים יותר לאיכות החיים שלנו, ופחות לחיים עצמם. בגלל זה, לפעמים יש נטיה להתייחס לצרכים אלה כמעין מותרות ופינוק.

מה עם מילוי הצרכים הפסיכולוגים?

הצרכים הפסיכולוגיים הם סובייקטיביים. לרוב האנשים הבריאים יש צורך דומה פחות או יותר בנוזלים שיבוא לידי ביטוי בדרכים דומות. אבל לא לכולם יש אותה עוצמה של צורך בשליטה, וגם אנשים עם צרכי שליטה גבוהים יבטאו את הצורך הזה בצורות שונות – הקפדה על סדר וניקיון, ארגון של סביבת העבודה, חוסר סבלנות לדעות הנבדלות מהדעה שלהם, הימנעות ממערכות יחסים, כפיה של מערכות יחסים ועוד.

כדי לסבך את זה עוד יותר, להבדיל מצרכים גופניים, חלק גדול מהצרכים הפסיכולוגיים לא ניתנים לסיפוק מלא. זה לא חייב להיות דבר שלילי. צורך בהערכה והכרה מצד אחרים, או צורך באתגר עצמי, יכולים להניע את האדם להישגים משמעותיים תוך התמדה והשקעה מתמשכת. למשל, ספורטאי שלא עוצר אחרי הניצחון הראשון, אלא ממשיך להתאמן, להתקדם ולשכלל את המיומנויות שלו לאורך זמן.

דבר נוסף שמייחד את הצרכים הפסיכולוגיים, הוא שאת חלקם הגדול אי אפשר למלא לבד, בלי מעורבות של אנשים אחרים. מילוי צרכים כמו אהבה, קבלה, שייכות, הערכה, קשר, תמיד תלוי במישהו אחר. ז"א, המפתח לתחושת הרווחה שלנו נמצא, לפחות באופן חלקי, ברשותם של אחרים. בדרך כלל, ככל שהאדם יותר משמעותי עבורנו (הורה, בן זוג, חבר קרוב), כך יש לו תפקיד מרכזי יותר במילוי הצרכים הרגשיים שלנו.

אצל רובנו, הצרכים נמצאים באיזון מסוים, גם אם יש שונות בין האנשים השונים. לפעמים, בתקופות מסוימות יש עליה בצורך ספציפי ואחנו משקיעים יותר מאמץ בסיפוקו. למשל, בגיל ההתבגרות, באופן תקין, יש עליה בצורך בקבלה ושייכות לבני הגיל, ונראה השקעה גבוהה יותר של משאבים (זמן, תשומת לב, מעורבות רגשית) במילוי צורך זה, ולפעמים אפילו נסיונות בעייתיים יותר למלא את הצורך ולגרום לאחרים לקבל אותנו באמצעות התנהגויות מסוכנות ופוגעניות.

בנקודה הזאת עובר הקו בין מילוי צרכים רגשיים בצורה תקינה לבין המילוי שלהם בצורה בעייתית. הרבה פעמים הדבר קשור לעוצמה, או עומק, של הצורך. נחזור לשתיה. אדם יכול להיות צמא גם אם שתה לפני שעתיים. אבל מה יקרה במצב קיצוני של צמא? למשל, מה עלול לעשות אדם שאבד בלב ים בלי מי שתיה? לא באים להציל אותו, אין יבשה באופק, השמש קופחת. הוא לא שתה כבר שבוע. במצב של יאוש הוא עלול לשתות מי ים – פעולה מסוכנת שעלולה להביא למותו.

כל אדם רוצה להרגיש אהוב ומוערך

מה יעשה אדם שצמא באופן קיצוני לתשומת לב? לאהבה? להערכה? אדם שאצלו הצרכים האלה לא קיבלו מילוי נכון או מותאם במהלך חייו. אדם שלא מרגיש אהוב. אף פעם. על ידי אף אחד. אבל הצורך באהבה קיים והוא צמא לספק אותו. מה הוא יהיה מוכן להקריב כדי להרגיש אהוב? האם יהיה מוכן לפגוע בעצמו (לשתות מי ים)? אנשי טיפול פוגשים על בסיס יום יומי אנשים שממלאים את הצרכים שלהם (צרכים תקינים ולגיטימיים ביותר) בדרכים לא בריאות: נכנסים לקשרים פוגעניים; מוותרים על השאיפות והחלומות שלהם; חוששים לנסות, להעז, לשנות; מושפעים בצורה קיצונית על ידי הסביבה; מפתחים אשליה של חשיבות עצמית לא מציאותית; מונעים אהבה מאחרים; מתכחשים לצורך באהבה. יש אין ספור דרכים לנסות למלא את החלל שנוצר בגלל חוויה רציפה וממושכת של היעדר מענה על צורך, שאמנם לא נחוץ להישרדות פיזית, אבל כל כך נחוץ להישרדות רגשית.

כשאדם שאבד בלב ים ניצל, מטפלים בו בזהירות, מאפשרים לו לשתות בהדרגה, כל פעם קצת. מעניקים לו טיפול תומך, מטפלים בנזקים שאולי נגרמו ממחסור במים. בהתחלה הוא מאוד פוחד למצוא את עצמו בלי מים ואולי אפילו דואג תמיד לקחת איתו בקבוק לכל מקום שהוא הולך. אבל בהדרגה הפחד נחלש. לפעמים הוא ייזכר שתחושת הצמא הנוראית והמשתקת, אבל לאורך זמן, הוא יחזור לעצמו.





כשאדם שיש לו חלל רגשי בגלל צורך שלא קיבל מענה מגיע לטיפול, הוא בדרך כלל יציג בעיה בגללה הוא הגיע: קשיים בזוגיות, חרדה חברתית, תחושה של תקיעות בחיים. הוא לא יגיע עם אמירה "יש לי צורך חזק מאוד בשליטה ואני ממלא אותו באמצעות התנהגות שתלטנית מול אשתי וילדיי" (המקבילה של "אני צמא"). בטיפול, המאמץ יתרכז בניסיון לזהות את הצורך העומד בבסיס הבעיה, להבין איך צורך זה קיבל או לא קיבל מענה במהלך חייו, לבדוק איך והאם הדרך בה האדם מנסה למלא את הצורך עוזרת לו. לאט לאט, בהדרגה, יתחילו המטפל והמטופל, ביחד, לטפל בנזקים שנוצרו בגלל חוויה קיצונית של חוסר שליטה ולפתח התנהגויות חלופיות שיאפשרו את מילוי הצורך בצורה בונה ומשמעותית. התנסות בקשר טיפולי שמתאפיין באמון, פתיחות וקבלה, תאפשר סיפוק ומילוי חיובי של חלק גדול מהצרכים הרגשיים, ובכך תצמצם ותאזן את תחושת הצמא. לפעמים, התהליך יכול להיות קצר וממוקד, ולפעמים ידרוש התערבות ממושכת, בהתאם לעוצמתה של תחושת הצמא והיקף הפגיעה שנגרם כתוצאה מהחסך הרגשי.

ד"ר ליאת יכניץ
דוקטור לעבודה סוציאלית, מרצה בכירה