צמא לאהבה? סיפוק ואי סיפוק של צרכים רגשיים
ד"ר ליאת יכניץ
אצל רובנו, הצרכים נמצאים באיזון מסוים, גם אם יש שונות בין האנשים השונים. לפעמים, בתקופות מסוימות יש עליה בצורך ספציפי ואחנו משקיעים יותר מאמץ בסיפוקו
צרכים פסיכולוגיים דומים לצרכים פיזיולוגיים במובנים מסוימים, אבל שונים מהם מהותית בהיבטים אחרים. צרכים פסיכולוגיים קשורים לרווחה הנפשית של האדם. מדובר בצרכים כמו צורך בקשר אנושי, באהבה, בשייכות, בעצמאות, בהערכה עצמית, בהכרה, במיצוי היכולות, בשליטה ועוד. להבדיל מצמא, צרכים אלה לא חיוניים להישרדות שלנו. אי אפשר לחיות בלי מים, אבל אפשר לחיות בלי אהבה ותחושת שייכות. זאת אומרת, צרכים פסיכולוגיים קשורים יותר לאיכות החיים שלנו, ופחות לחיים עצמם. בגלל זה, לפעמים יש נטיה להתייחס לצרכים אלה כמעין מותרות ופינוק.
מה עם מילוי הצרכים הפסיכולוגים?
הצרכים הפסיכולוגיים הם סובייקטיביים. לרוב האנשים הבריאים יש צורך דומה פחות או יותר בנוזלים שיבוא לידי ביטוי בדרכים דומות. אבל לא לכולם יש אותה עוצמה של צורך בשליטה, וגם אנשים עם צרכי שליטה גבוהים יבטאו את הצורך הזה בצורות שונות – הקפדה על סדר וניקיון, ארגון של סביבת העבודה, חוסר סבלנות לדעות הנבדלות מהדעה שלהם, הימנעות ממערכות יחסים, כפיה של מערכות יחסים ועוד.
כדי לסבך את זה עוד יותר, להבדיל מצרכים גופניים, חלק גדול מהצרכים הפסיכולוגיים לא ניתנים לסיפוק מלא. זה לא חייב להיות דבר שלילי. צורך בהערכה והכרה מצד אחרים, או צורך באתגר עצמי, יכולים להניע את האדם להישגים משמעותיים תוך התמדה והשקעה מתמשכת. למשל, ספורטאי שלא עוצר אחרי הניצחון הראשון, אלא ממשיך להתאמן, להתקדם ולשכלל את המיומנויות שלו לאורך זמן.
דבר נוסף שמייחד את הצרכים הפסיכולוגיים, הוא שאת חלקם הגדול אי אפשר למלא לבד, בלי מעורבות של אנשים אחרים. מילוי צרכים כמו אהבה, קבלה, שייכות, הערכה, קשר, תמיד תלוי במישהו אחר. ז"א, המפתח לתחושת הרווחה שלנו נמצא, לפחות באופן חלקי, ברשותם של אחרים. בדרך כלל, ככל שהאדם יותר משמעותי עבורנו (הורה, בן זוג, חבר קרוב), כך יש לו תפקיד מרכזי יותר במילוי הצרכים הרגשיים שלנו.
אצל רובנו, הצרכים נמצאים באיזון מסוים, גם אם יש שונות בין האנשים השונים. לפעמים, בתקופות מסוימות יש עליה בצורך ספציפי ואחנו משקיעים יותר מאמץ בסיפוקו. למשל, בגיל ההתבגרות, באופן תקין, יש עליה בצורך בקבלה ושייכות לבני הגיל, ונראה השקעה גבוהה יותר של משאבים (זמן, תשומת לב, מעורבות רגשית) במילוי צורך זה, ולפעמים אפילו נסיונות בעייתיים יותר למלא את הצורך ולגרום לאחרים לקבל אותנו באמצעות התנהגויות מסוכנות ופוגעניות.
בנקודה הזאת עובר הקו בין מילוי צרכים רגשיים בצורה תקינה לבין המילוי שלהם בצורה בעייתית. הרבה פעמים הדבר קשור לעוצמה, או עומק, של הצורך. נחזור לשתיה. אדם יכול להיות צמא גם אם שתה לפני שעתיים. אבל מה יקרה במצב קיצוני של צמא? למשל, מה עלול לעשות אדם שאבד בלב ים בלי מי שתיה? לא באים להציל אותו, אין יבשה באופק, השמש קופחת. הוא לא שתה כבר שבוע. במצב של יאוש הוא עלול לשתות מי ים – פעולה מסוכנת שעלולה להביא למותו.
כל אדם רוצה להרגיש אהוב ומוערך
מה יעשה אדם שצמא באופן קיצוני לתשומת לב? לאהבה? להערכה? אדם שאצלו הצרכים האלה לא קיבלו מילוי נכון או מותאם במהלך חייו. אדם שלא מרגיש אהוב. אף פעם. על ידי אף אחד. אבל הצורך באהבה קיים והוא צמא לספק אותו. מה הוא יהיה מוכן להקריב כדי להרגיש אהוב? האם יהיה מוכן לפגוע בעצמו (לשתות מי ים)? אנשי טיפול פוגשים על בסיס יום יומי אנשים שממלאים את הצרכים שלהם (צרכים תקינים ולגיטימיים ביותר) בדרכים לא בריאות: נכנסים לקשרים פוגעניים; מוותרים על השאיפות והחלומות שלהם; חוששים לנסות, להעז, לשנות; מושפעים בצורה קיצונית על ידי הסביבה; מפתחים אשליה של חשיבות עצמית לא מציאותית; מונעים אהבה מאחרים; מתכחשים לצורך באהבה. יש אין ספור דרכים לנסות למלא את החלל שנוצר בגלל חוויה רציפה וממושכת של היעדר מענה על צורך, שאמנם לא נחוץ להישרדות פיזית, אבל כל כך נחוץ להישרדות רגשית.
כשאדם שאבד בלב ים ניצל, מטפלים בו בזהירות, מאפשרים לו לשתות בהדרגה, כל פעם קצת. מעניקים לו טיפול תומך, מטפלים בנזקים שאולי נגרמו ממחסור במים. בהתחלה הוא מאוד פוחד למצוא את עצמו בלי מים ואולי אפילו דואג תמיד לקחת איתו בקבוק לכל מקום שהוא הולך. אבל בהדרגה הפחד נחלש. לפעמים הוא ייזכר שתחושת הצמא הנוראית והמשתקת, אבל לאורך זמן, הוא יחזור לעצמו.
כשאדם שיש לו חלל רגשי בגלל צורך שלא קיבל מענה מגיע לטיפול, הוא בדרך כלל יציג בעיה בגללה הוא הגיע: קשיים בזוגיות, חרדה חברתית, תחושה של תקיעות בחיים. הוא לא יגיע עם אמירה "יש לי צורך חזק מאוד בשליטה ואני ממלא אותו באמצעות התנהגות שתלטנית מול אשתי וילדיי" (המקבילה של "אני צמא"). בטיפול, המאמץ יתרכז בניסיון לזהות את הצורך העומד בבסיס הבעיה, להבין איך צורך זה קיבל או לא קיבל מענה במהלך חייו, לבדוק איך והאם הדרך בה האדם מנסה למלא את הצורך עוזרת לו. לאט לאט, בהדרגה, יתחילו המטפל והמטופל, ביחד, לטפל בנזקים שנוצרו בגלל חוויה קיצונית של חוסר שליטה ולפתח התנהגויות חלופיות שיאפשרו את מילוי הצורך בצורה בונה ומשמעותית. התנסות בקשר טיפולי שמתאפיין באמון, פתיחות וקבלה, תאפשר סיפוק ומילוי חיובי של חלק גדול מהצרכים הרגשיים, ובכך תצמצם ותאזן את תחושת הצמא. לפעמים, התהליך יכול להיות קצר וממוקד, ולפעמים ידרוש התערבות ממושכת, בהתאם לעוצמתה של תחושת הצמא והיקף הפגיעה שנגרם כתוצאה מהחסך הרגשי.
ד"ר ליאת יכניץ
דוקטור לעבודה סוציאלית, מרצה בכירה
אנשי מקצוע רלוונטים לתחום
פסיכולוג קליני מומחה
התמחות: התמודדות רב דורית במשפחה, זוגיות והדרכת הורים. משברים בשלבי מעבר בחיים (סוף גיל ההתבגרות, משבר ''אמצ
אזור בארץ: ירושלים והסביבה, אונליין
שפה: עברית, אנגלית
פסיכולוג קליני מומחה ובעל ניסיון רב בטיפול אינדיווידואלי וזוגי, הדרכת הורים, טיפול בגיל השלישי ועוד. משלב גישות פסיכולוגיות קלאסיו
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
הכירו את ה אבהות החדשה מיכל דביר קורן
הם יותר מעורבים בגידול ילדים, יותר עוזרים בבית ויותר תומכים בבת זוגן הקרייריסטית – הכירו את האבות החדשים - מעורבים יותר בגידול ילדים אך עדיין רבים מהם חשים שהם רק עוזרים לאם ולא באמת מחליפים אותה.
הגלולה מרה מדי: הגיע הזמן להשתמש באמצעי מניעה אחרים עו"ס נטלי מור, מתמחה בסוגיות של מין, מגדר ומיניות
ההשתקה של מיניות האישה בחברה שלנו, באה לידי ביטוי בין השאר גם כתוצאה משימוש מוגבר בגלולות. עו"ס נטלי מור, קוראת לנשים ולגורמי טיפול לחשוב על אמצעי מניעה אחרים, כאקט טיפולי ואבחנתי ראשוני, כאשר נתקלים בירידה בחשק המיני של נשים.
קשיי הסתגלות לאוניברסיטה גילי כ"ץ בן-שפר
שינויים רבים בחיינו מעוררים מתח וחרדה. לדוגמה, התחלה של מסגרת חדשה (גן, בית ספר חדש או אוניברסיטה, גיוס לשירות הצבאי), עזיבת בית ההורים בראשונה, מעבר דירה, חתונה או הסתגלות לתנאי חיים חדשים
המגיפה שאחרי - האם המשבר מאחורינו? צוות על הספה
מדי שבוע משתחררות ההגבלות, האיסורים, ונדמה שסיר הלחץ מתחיל לאבד את השפעתו. מצד שני, אנחנו כבר יודעים היטב ממשברים, מלחמות ותקופות קשות כאלו ואחרות, שלעיתים דווקא בשיא המשבר- אנשים מצליחים לגייס כוחות, ולהתנהל בצורה מיטבית.