אתגרים נפשיים של אנשי מילואים השבים הביתה

בשבועות האחרונים, במספרים הולכים וגדלים, חוזרים הביתה אנשי המילואים לאחר חודשים רצופים בחזית הלחימה.

לצד השמחה הטבעית על חזרתם בשלום והצפייה שלהם לחזרה לשגרת החיים, אסור להתעלם מהעובדה שתקופה זו לוותה מטווח רחב של חוויות חלקן השפיעו עליהם ולעיתים אף שינו אותם ויש לתת את הדעת גם להיבטים הנפשיים והרגשיים של השירות.

לפי התיאוריה תסמונת פוסט טראומטית נובעת מהתפתחות של מבנה זיכרון רגשי- קוגניטיבי פתולוגי שנוצר בעקבות החשיפה לאירוע טראומטי. רב הנחשפים לאירוע טראומטי סובלים מתסמינים המתפתחים לאחר האירוע.

"לפני רגע נלחמתי במחבלים. איך אני יכול פתאום ללבוש בגדים מחויטים ולהשתתף בפגישת עבודה?"

בבית מחכים למילואימניקים בנות ובני זוג שציפו להם בקוצר רוח, ילדים שהתגעגעו אליהם והרגישו בחסרונם, מקומות עבודה שזקוקים להם ועסקים שצריך לעיתים להקים ממש מחדש.
כל אלו מצפים להם ודורשים התייחסות מיידית ואינטנסיבית, בעוד שלנפש לוקח זמן לעבור ממצב של לחימה לשגרת החיים המוכרת.

"אני לא מצליחה לשכוח את מה שראיתי בעזה"

נשות ואנשי המילואים שחוזרים לביתם עברו חוויות לא פשוטות בעת השירות. חלקם ראו חברים נפגעים ונהרגים, חלק היו מעורבים בתקריות מורכבות שגבו מהם מחיר נפשי וחרטו בהם לנצח מראות של מלחמה.

גם מי שלא מתמודד עם פוסט טראומה, זקוק לזמן ולמרחב כדי לעבד את החוויות הללו ולאפשר להן להפוך לזיכרון שאפשר לחיות אתו ולצידו.

"מעבר לגבול הייתי משמעותי והיה לי תפקיד. עכשיו אני סתם אחד"

שירות המילואים, בעיקר בתקופת מלחמה כמו זו שנכפתה עלינו מאז אוקטובר, נותן לאדם תחושה שמעשיו משמעותיים וחשובים. ההתגייסות והנכונות להקריב את החיים למען הכלל, הם מעשה ערכי, הזוכה לתגמול בדמות הערכה ציבורית נרחבת.

רבים מאנשי המילואים השבים כעת מהקרבות, מתארים תחושה שחיי השגרה הם חסרי משמעות וערך, לעומת מה שחוו זה מכבר.

שעמום ותחושת חוסר תוחלת

שירות המילואים בו לקחו חלק עשרות אלפי אנשים מאז 7/10 היה אינטנסיבי יותר ממה שהכרנו בעבר וחיילי המילואים נדרשו לשמור על דריכות גבוהה במשך חודשים רצופים.

עוררות גבוהה ורציפה כזו, נתמכת בייצור רמות גבוהות של אדרנלין בגוף ואת כל ה"אקשן" הזה, המילואימניקים נדרשים להרגיע מיד עם חזרתם. אין פלא כי רבים מהם מתקשים להתמודד עם ירידת המתח הפתאומית הזו.

הגוף, כמו הנפש, זקוקים לזמן כדי להתכוונן מחדש ולהתאים את רמת העוררות לשגרה הנוכחית. הדבר מורכב במיוחד בקרב אלפי אנשי המילואים שיודעים, בסבירות גבוהה, שעליהם לחזור לשירות בעוד מספר שבועות.

"חברים מהעבודה הם לא החברים מהצוות"

אחווה בקרב אחים ואחיות לנשק יוצרת קרבה ייחודית ורמה גבוהה של אינטימיות. השיבה הביתה מנתקת את המילואימניק מהאנשים עמם חווה חוויות משמעותיות בחודשים האחרונים והנתק הזה קשה לרבים, המתגעגעים לתחושת הלכידות שחוו.

חלק מאנשי המילואים מתארים זאת ממש כמו פרידה ממשפחה.

"למה דווקא אני ניצלתי, כשמסביבי מתו רבים כל כך"

חלק מהלוחמים חשים אשמה על כך שחזרו ללא פגע מהקרבות, בזמן שאחרים מסביבם נפצעו או נהרגו. רבים שואלים את עצמם שאלות מהותיות כתוצאה מחוויה כזו ובוחנים מחדש את חייהם, בניסיון להיות ראויים.

לוחמים שלקחו חלק בקרבות בישובים ב 7/10 חשים לא פעם אשמה על החיים שלא הצליחו להציל ומוטרדים, לעיתים באובססיביות, ממחשבות על מה יכלו לעשות אחרת.

איך אפשר לעזור לאנשי המילואים המשוחררים להתמודד עם הקושי?

בחלק זה של המאמר ריכזנו מספר עצות למילואימניקים ששוחררו לאחרונה, לבני משפחה, חברים ומעסיקים, אודות הדברים שתוכלו לעשות כדי להתמודד עם שלל האתגרים שתיארנו לפני כן.

1. נותנים מקום לרגשות המתעוררים – אנשי מילואים רבים עמם דיברנו לצורך הכנת הדברים, נמנעו מלשתף אחרים בסביבתם בתחושות הקשות שהם חווים. שיתוף כזה נתפס לא פעם כפריווילגיה וחלק מהמילואימניקים מרגישים שמי שלא היה שם – לא יוכל להבין אותם. האמת היא, שחשוב מאוד לאוורר את הרגשות ולשתף בהם את הקרובים, גם אם לא יוכלו להבין עד הסוף. השיתוף חיוני כדי להתחבר ולהתקרב מחדש, לאחר הנתק הממושך מהמשפחה.

2. מאפשרים זמן חסד לאיסוף מחדש – כפי שציינו קודם, הנפש והגוף אינם מכונה וזקוקים לזמן הסתגלות בין מעברים חדים, כמו זה שבין מלחמה לשגרה.

למרות הרצון המובן לחזור לשגרה ומיד לקחת חלק במטלות הבית ובעבודה, נסו לאפשר לעצמכם או לאהוביכם רגע של הפוגה – להתאבל, לכאוב, לנשום, לנוח, להחליף כוחות.

3. חוזרים למה שעושה טוב – רכיבה על אופניים, אומנות או מפגש עם חברים. לא משנה מה נהניתם לעשות לפני המלחמה, נסו להחזיר אותו אט אט לשגרת החיים שאחריה.

גם אם בהתחלה תרגישו שמדובר במאמץ מלאכותי ולא אותנטי, הזמן וההרגלים הישנים יעשו את שלהם.

4. שומרים על הגוף – אחרי תקופה ממושכת של תנאי מחייה מינימליים, הגוף משלם מחיר. יותר מתמיד, חשוב להקפיד עכשיו על שגרת היגיינה, תזונה מגוונת ועשירה שתסייע להשלים חסרים תזונתיים חיוניים, הקפדה על שעות שינה מספיקות שיעזרו לגוף ולנפש להתאושש ופעילות פיזית קבועה, גם אם לא עצימה בהתחלה.

5. מגלים חמלה – קבלו תרגיל: הבן הקטן שלכם גדל, הפך לחייל וחוזר הביתה אחרי שירות מילואים ממושך ומסוכן. רוב הסיכויים שתרצו לפנק אותו, להכיל אותו, לעזור לו לחזור לעצמו עם הרבה סבלנות ורצון טוב. נכון?

את אותה חמלה שהייתם נותנים לילד שלכם - גייסו כלפי עצמכם, כלפי בן הזוג או העובד ששב ממילואים.

6. פונים לטיפול אם צריך – מרבית האנשים יסתגלו מחדש לחיי השגרה לאחר שירות מילואים ממושך ומורכב, אך חלק מהאנשים יזדקקו לעזרה מקצועית בתהליך.

אם אתם מתמודדים עם תחושות קשות לאורך זמן או מתקשים לתפקד בתחומים מסוימים בשגרה – פנו לטיפול נפשי או הצטרפו לאחת מקבוצות עיבוד הלחימה הייעודיות לאנשי מילואים. רק אל תשארו לבד עם הקושי.