איך לזהות אובדנות?

"כשהייתי בת 17 הייתי אובר דרמטית וכל דבר היה נראה לי כמו סוף העולם. אני זוכרת יום חורף אחד שבו אחרי ריב עם החברה הכי טובה הרגשתי שלעולם לא אהיה שוב שמחה ואספתי את כל הכדורים שהיו בבית, כולל כדורי הרגעה חזקים שאמא שלי קיבלה לפריצת דיסק שלה. החלטתי לסיים עם הכל, אבל קצת אחרי שבלעתי את הכדורים אחי הגדול נכנס לחדר. אמא שלי, שלא היתה רגועה ממצבי הרוח הקיצוניים שלי, שלחה אותו לבדוק מה קורה איתי. אני לא זוכרת הרבה ממה שקרה אח"כ, רק זוכרת הרבה בכי וקושי. אבל היום, בגיל 38, עם שני בנים מהממים ואהבה גדולה, אני כל כך שמחה שאח שלי נכנס אז לחדר.."

אובדנות היא צעד שאין ממנו חזרה, אבל את העובדה הזו מתקשים לראות מי שנמצאים כרגע בשאול של דיכאון וחוסר תקווה.

לכן, חשוב להכיר ולזהות סימני אובדנות ולתת מענה מתאים ובזמן.

סימנים שיכולים להצביע על אובדנות

* מצב רוח שפוף וירוד
* התכנסות ואיבוד עניין
* הימנעות מפעילויות שבעבר גרמו הנאה
* ביטוי של ייאוש וחוסר תקווה לעתיד
* פיזור דעת – פגיעה ביכולת הריכוז
* שינוי בהרגלי השינה והאכילה
* התייחסות שוות נפש לאפשרות של סיום החיים
* שימוש בביטויים כמו "עדיף לכולם בלעדי", "אין בשביל מה לחיות"

מה לעשות כשמבינים שאדם קרוב לנו נמצא במצב אובדני?

הדבר החשוב ביותר הוא לא להיבהל, לא לאיים ולא להטיף מוסר.

על אף שאלו עשויות להיות התגובות הטבעיות שיעלו בנו - מבחינת האדם מולנו, שמצוי בתהומות הייאוש, אין בהן שום תועלת.

אז מה כן אומרים ועושים?

* נותנים תוקף לתחושה הקשה ולא מבטלים או מנסים להקטין אותה. בשביל האדם האובדני, התחושה הזו אמיתית לגמרי והוא צריך שתהיו שם איתו.

* שואלים באופן ישיר – אתה רוצה למות? המיתוס ששיח על אובדנות עלול לעודד אותה, הוא רק מיתוס. אם אתם מרגישים שאדם קרוב אליכם חושב מחשבות אובדניות - דברו על כך ישירות וללא פחד. גישה כזו תפחית את החרדה ממנה סובל האדם האובדני ותגרום לו להבין שאתם מסוגלים להתמודד עם הייאוש שלו.

* מזכירים לאדם האובדני שאתם כאן איתו והוא או היא לא לבדם. משתמשים בביטויים כמו "אתה חשוב לי. אתה חשוב למשפחה שלך. אפשר לעזור לך ואני מסוגל ורוצה לעשות את זה." נשארים לצידו כל העת ומונעים גישה לכלי נשק, חלונות גבוהים, סכינים או תרופות.

* מציעים אפשרויות לסיוע ומאפשרים בחירה, שמגדילה את תחושת השליטה של האדם האובדני: פסיכולוג, פסיכיאטר, מיון פסיכיאטרי, קווי חירום של עמותות לסיוע נפשי.

* נמנעים מהבטחה לסודיות כיוון שסביר להניח שאנשים נוספים יצטרכו להיות מעורבים בעניין, כדי לתת את הסיוע הדרוש.

* לא עוזבים לפני שברור לנו שהאיום המיידי באובדנות הוסר או שיש מישהו אחר שלוקח אחריות על המצב – בן משפחה מבוגר, איש מקצוע.

* אם האיום בהתאבדות הוא מיידי, או שהאדם כבר ביצע ניסיון אובדני – יש להתקשר למשטרה או ללוות את האדם למיון פסיכיאטרי מייד.

אבל אני לא איש מקצוע

אנשים רבים חוששים לגעת בנושא האובדנות ומרגישים שאין בידם את הכלים שיכולים לסייע ולהקל על מצוקתו של האדם האובדני.

עם זאת, המחקר מראה שלסביבה הקרובה יש תפקיד משמעותי ביכולת לזהות סימני אובדנות ולהעניק לאדם האובדני את התמיכה ואת האוזן הקשבת להן הוא זקוק, כדי להיזכר שיש סיבות לחיות.

לכן, אל תהססו לפתוח את הנושא, אם אתם מרגישים שאדם קרוב לכם סובלת ממחשבות אובדניות קונקרטיות. השיחה אתכם יכולה להוות נקודת מפנה ולהניע שינוי חיובי משמעותי.