אצל גברים בגילאי 40-50, למשל, נפוץ דיכאון שבא לידי ביטוי דווקא בפעלתנות יתר, בעיקר בתחום העבודה והקריירה
כולנו חושבים שאנחנו יודעים איך נראה דיכאון, ואפילו יכולים לדמיין אותו בצורה מוחשית - אדם סגור בחדרו החשוך, ממאן לצאת מהמיטה, מתקשה לישון ולאכול וחווה מחשבות אובדניות.
המציאות מראה, כי לעיתים תסמיני הדיכאון יכולים להיות שונים וסמויים מהעין וכי ישנן אוכלוסיות, כמו גברים וקשישים, המועדות באופן מיוחד לדיכאון סמוי, שמקשה על אבחון וטיפול יעילים.
מהו דיכאון סמוי?
מדובר בדיכאון שאינו מתבטא בתסמינים המוכרים והברורים לעין, דבר שהופך אותו קשה במיוחד לזיהוי.
אצל גברים בגילאי 40-50, למשל, נפוץ דיכאון שבא לידי ביטוי דווקא בפעלתנות יתר, בעיקר בתחום העבודה והקריירה, עד כדי פגיעה ממשית בקשרים המשפחתיים והחברתיים.
במקרה הזה הגברים מנתבים, באופן בלתי מודע, את תחושת הדיכאון ומתמודדים איתה באמצעות שקיעה בעבודה והזנחת יחסי ההורות והזוגיות שלהם.
בחלק מהמקרים, דיכאון סמוי כזה יבוא לידי ביטוי גם בצריכה מופרזת של אלכוהול וסמים ובהתפרצויות זעם לא צפויות.
דיכאון סמוי בגיל השלישי
אצל אנשים מבוגרים, בעיקר כאלה החיים בגפם, נפוץ דיכאון סמוי מסוג שונה והסיבה שהוא נותר סמוי, נעוצה בעיקר בעובדה שהם פשוט לא רואים מספיק אנשים אחרים, שיכולים לזהות את מה שעובר עליהם ולתת להם את המענה הדרוש.
בנוסף, לא פעם תסמיני דיכאון מוכרים, שמופיעים אצל קשישים, מפורשים על ידי אנשים בסביבתם כתסמינים של מחלות זקנה נפוצות אחרות, כמו אלצהיימר או פרקינסון.
גורמים נוספים, המקדמים דיכאון סמוי בגיל השלישי, הם הפרעות שינה כרוניות ובעיות רפואיות נוספות מהן הם סובלים כתוצאה מגילם.
דיכאון סמוי של קשישים רבים החיים בגפם, טומן בחובו סכנות לא מעטות.
הסכנות הטמונות בדיכאון סמוי
המחקר מראה בבירור, כי דיכאון – סמוי או גלוי – עלול להחמיר מצבים רפואיים כרוניים אחרים, בעיקר כאלה הנפוצים בגיל המבוגר.
מחקרים עדכניים מוכיחים, למשל, שהסיכוי למות אחרי התקף לב – גבוהים פי ארבעה (!) כאשר
האדם סובל מדיכאון.
הקשר ההדוק בין גוף לנפש, שהוכח פעם אחר פעם, גורם לכך שבמצבי דיכאון הגוף מתקשה יותר להילחם במחלות זמניות או ממאירות וסיכויי ההישרדות של האדם יורדים באופן ניכר.
איך לזהות תסמיני דיכאון בגיל המבוגר?
בני הגיל השלישי, בעיקר כאלה שחיים לבדם, זקוקים לתשומת הלב של מעגלי התמיכה שלהם. תשומת לב כזו עוזרת למנוע התפתחות של דיכאון ומאפשרת לאנשים הקרובים לזהות את התסמינים במקרה של דיכאון שכבר התפתח.
שימו לב במיוחד לתסמינים הבאים אצל קשישים:
* הימנעות מפעילויות שבעבר גרמו הנאה כמו מפגשים חברתיים, התנדבות או למידה.
* הסתגרות פיזית ומנטלית.
* קשיי שינה או שינה מרובה מהרגיל.
* ירידה במשקל.
* קשיי ריכוז וירידה קוגניטיבית.
* החמרה של בעיות גופניות מוכרות – לא פעם תלונות על תסמינים גופניים הן דרכם של הקשישים לספר לנו שהם זקוקים לעזרה נפשית.
* דיבורים המעידים על חוסר תקווה, אשמה וחרדת מוות.
מה אפשר לעשות כדי לעזור לבני הגיל השלישי שיקרים לנו
להיות שם בשבילם
כאמור, אחד האתגרים המרכזיים הוא אבחון וזיהוי של דיכאון סמוי בגיל השלישי. לכן, עצם העובדה שאתם מגיעים בקביעות ונמצאים עם היד על הדופק ביחס למצבו הנפשי והגופני של הקשיש, מהווה כבר חלק מהפתרון ותאפשר לכם לזהות את הדיכאון ולהציע סיוע בקבלת המענה.
לעודד טיפול פסיכולוגי ו/או תרופתי
קשישים הסובלים מדיכאון, יטו להיות פעילים פחות ולכן עצם המחשבה על טיפול עלולה להרתיע אותם. אפשר לנסות לסייע להם באמצעות איתור המטפל המתאים שמחזיק בניסיון בטיפול בבני הגיל השלישי, הסעות למפגשים הטיפוליים, עזרה ברכישת התרופות וארגונן לשימוש מסודר ותקין. חפשו כל דרך באמצעותה תוכלו לעזור לקשיש לקבל את הטיפול לו הוא זקוק.
במרבית המקרים ניתן ורצוי לשלב בין
טיפול פסיכולוגי לבין טיפול תרופתי ייעודי לדיכאון וחרדה.
הטיפול הפסיכולוגי יאפשר לקשיש לעבד את רגשותיו בנוגע להזדקנות ולתסמינים אותם הוא חווה ולעשות זאת במקום בטוח, מאפשר ולא שיפוטי.
היות ואחת הבעיות המרכזיות בזקנה היא הבדידות – הרי שלטיפול נפשי כזה יש יתרונות מובהקים בשיפור איכות החיים, גם מעבר לטיפול בדיכאון עצמו.
חשוב מאוד
אצל בני הגיל השלישי, נפוצה מאוד תחלואה כפולה ולכן ישנה חשיבות גבוהה במיוחד לכך שאבחון דיכאון והמלצות טיפול יינתנו אך ורק על ידי אנשי מקצוע מוסמכים ומנוסים.
יש להקפיד על כך, כדי למנוע מצב של אבחון שגוי או טיפול לא מותאם, שעלולות להיות להם השלכות מרחיקות לכת בגיל הזה.
