האם CBT מתאים לכולם?

בעשור האחרון נראה לעיתים כאילו CBT הפכה למילת קסם – טיפול קצר וממוקד שעוזר לפתור בעיות, מבלי שהמטופל יצטרך להיכנס לעובי הקורה של מקור הבעיה ולבלות שנים בטיפול.

העניין הוא, שכמו ברפואת הגוף, כך גם ברפואת הנפש, טיפול בסימפטומים לא תמיד מספיק ולעיתים נדרשת התייחסות ישירה לגורם המחולל, או למקור הקושי.

אז מתי CBT מתאים ומתי פחות? בשורות הבאות נעשה לכם סדר בעניין.

כמה מילים על CBT

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא טיפול קצר מועד וממוקד, שמטרתו לסייע למטופל להחליף דפוסי חשיבה והתנהגות שאינם מסייעים לו, בדפוסים בריאים ומסתגלים יותר.

במהותו, CBT הוא טיפול ממוקד תוצאה ולא תהליכי ולכן המטפל לא מתמקד בתכנים נפשיים עמוקים או בסיבות להתנהגות – אלא מבקש לתת למטופל כלים קונקרטיים שיאפשרו לו התנהלות שונה ואפקטיבית יותר למטרותיו.

למי מתאים טיפול CBT?

CBT הוא טיפול אפקטיבי במיוחד לבעיות נפשיות ממוקדות, ביניהן פוביות מוגדרות, פוסט טראומה, התמכרויות, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD), חרדה חברתית, הפרעות אכילה ועוד.

המשותף לכל הבעיות הללו – הן באות לידי ביטוי בהתנהגות האדם בצורה מובהקת וברורה.

טיפול CBT אפשר לבצע כמעט בכל גיל, כאשר התנאים להצלחת הטיפול הם מוטיבציה של המטופל לשינוי ומחויבות שלו לתהליך, שדורש ממנו להיות אקטיבי.

האם יש סוגים שונים של CBT?

מטפלי הגל השלישי של CBT, ביקשו לשלב ידע וכלים מגישות פסיכולוגיות שונות, במטרה להעמיק את יכולות הטיפול ולהרחיבן גם לבעיות פסיכולוגיות נוספות.

במסגרת זו נוצרו מגוון שיטות טיפול, שמתאפיינות כולן בשילוב בין עולמות ה CBT לגישות נוספות:

סכמה תרפיה – שיטת טיפול אינטגרטיבית, המיועדת לאנשים שמתמודדים עם מספר הפרעות אישיות. הגישה עושה שימוש בכלים של CBT, בשילוב טכניקות חווייתיות.

DBT – טיפול דיאלקטי התנהגותי – אפקטיבית במיוחד במקרים של הפרעת אישיות גבולית, קשיי ויסות, התמכרויות והפרעות אכילה. בשיטה זו הדגש מושם על קבלת המצב כפי שהוא והדגשת פוטנציאל הצמיחה מתוכו.

PE – גישת חשיפה מממושכת. מתאימה במיוחד לטיפול בהפרעות פוסט טראומטיות.

MCBT – גישה הנותנת מקום של כבוד למיינדפולנס (קשיבות), בתוך סל הכלים הקוגניטיביים לשינוי. יעילה במיוחד להתמודדות עם חרדה, סטרס מתמשך ודיכאון.

ACT – טיפול בקבלה/ מחויבות - שילוב בין כלים של CBT, DBT ומיינדפולנס, במטרה לסייע למטופל לקבל את הרגשות השליליים ולהיעזר בהם כמנוע לצמיחה. גישה זו יעילה מאוד בטיפול בהתמכרויות או בהתמודדות נפשית עם כאב פיזי כרוני.

מתי טיפול CBT לא מספיק?

קחו לדוגמה מטופל שסובל מחרדה חברתית ומתקשה לדבר מול אנשים. בטיפול CBT יתמקד המטפל באיתור דפוסי החשיבה השגויים או ההרסניים שמובילים לכך ויתן למטופל כלים מעשיים לנהל את המחשבות ההרסניות, כדי לא לתת להן להשפיע עליו, כך שיוכל לעמוד במשימות שיש להן רכיב חברתי.

אבל, שימו לב – הטיפול לא יעסוק בשאלות חשובות כמו למה נוצרו בכלל דפוסי החשיבה הללו? אילו חוויות עבר האדם שגרמו לו לראות איום בקבוצה חברתית? מה אירע בחייו שגרם לו לעצב תפיסת עולם כזו, שבה החברה אינו מקום בטוח עבורו?

מה יכול לעזור במקרים בהם CBT לא מספיק?

בחלק מהמקרים מומלץ להמשיך את הטיפול הקוגניטיבי הממוקד, בטיפול דינאמי מעמיק, אשר יוצא מתוך נקודת הנחה שסימפטומים התנהגותיים ודפוסי חשיבה מעוותים הם דרכה של הנפש להתריע בפנינו על בעיה עמוקה הדורשת טיפול מהשורש.

אם נמשיך בדוגמה שהצגנו בפסקה הקודמת – ייתכן שהחרדה החברתית של האדם נובעת מפרפקציוניזם שהושרש בילדות והוביל לתחושה שכל טעות או מבוכה חברתית היא סוף העולם, ייתכן שהוא מתמודד עם טראומה שגרמה לפחד מאינטימיות עם אנשים אחרים או שהוא בכלל פוחד מעימותים וקונפליקטים בעקבות חוויות ילדות בלתי פתורות.

לעיתים, כדי לטפל בבעיה פסיכולוגית שמפריעה לאדם, יש לרדת לשורשיה ולא להסתפק בטיפול בסימפטומים, שיובילו לפתרון על פני השטח בלבד.

אז באיזה סוג טיפול כדאי לבחור?

לשאלה הזו אין תשובת בית ספר חד משמעית והיא תלויה בנסיבות החיים, במאפיינים האישיותיים של המטופל ובעיקר במידת המוטיבציה שלו לשינוי.

אם הטיפול הקוגניטיבי מספק את המטופל ודי לו בשינוי הדפוסים הבעייתיים באופן שישפר את התנהלותו בעולם – מצוין.

אם נותרות שאלות לא פתורות, או שלמטופל יש צורך להבין את שורש הבעיה (או במילים אחרות – מה גרם לדפוסי החשיבה הלא מסתגלים) – בהחלט ניתן ואפילו מומלץ להעמיק את העיסוק בסוגיה באמצעות טיפול דינאמי.