הורים כמכשול לטיפול נפשי

באופן טבעי, ההורים מהווים חלק בלתי נפרד מתהליך הטיפול בילדים, אך לעתים התנהגותם או גישתם עלולות להוות מכשול משמעותי בדרך להצלחה טיפולית.

במאמר זה נבחן את ההשלכות של התערבות הורית שלילית על טיפול ואת הדרכים להתמודד עם האתגר.

תפקידי ההורים כסוכני שינוי במהלך הטיפולי

ההורים משחקים תפקיד מכריע כסוכני שינוי במהלך טיפול הרגשי של ילדיהם.




מעורבותם הפעילה של ההורים חיונית להצלחת התהליך הטיפולי משתי סיבות מרכזיות:

1. בגילאי הילדות וההתבגרות ההורים הם עדיין הדמויות המשמעותיות ביותר בחיי ילדיהם ותפיסותיהם לגבי הטיפול והמטפל מחלחלות לנפש הצעירה, גם אם יתעקשו להצהיר שלא כך הדבר. מכאן, שלאמירות ולהתנהגות של ההורה ביחס לטיפול ולמטפל יש משמעות ועליו להיות מודע לכך ולנהל את רגשותיו ואת תגובותיו בהתאם.

2. ההורים הם אלה שמיישמים את השינויים הנדרשים בחיי היומיום של הילד, בעקבות תובנות שעולות בטיפול הרגשי של הילד וכן בהדרכת ההורים, אשר בדרך כלל נלווית לטיפול כזה. במסגרת ההדרכה, ההורים רוכשים ידע וכלים להבנת הבעיה של הילד, לומדים טכניקות התערבות ספציפיות, ומפתחים מודעות לדפוסי התקשרות והתנהגות משפחתיים שאינם מקדמים את התהליך הרצוי.

מה נדרש מהורה כדי להיות סוכן שינוי חיובי במסגרת הטיפול הנפשי בילד?

הורים המבקשים להיות גורם תומך בתהליכים הנפשיים שעובר הילד במסגרת הטיפול יכולים לנקוט במספר צעדים שיקדמו מטרה זו:

* תמיכה פעילה ביישום התובנות והכלים שרוכש הילד במסגרת הטיפול והטמעתם בסביבה הביתית.
* השתתפות בהדרכת הורים קבועה, לצד הטיפול בילד. הדרכה כזו חיונית ליכולתם של ההורים להבין את התהליך הטיפולי, להתחבר אליו ולהצליח ליישם את מסקנותיו.
* יישום אסטרטגיות חדשות בבית, בהתאם לתכנים שעולים בטיפול. למשל, כאשר מדובר בהפרעות התנהגות, ההורים יצטרכו ליישם בבית טכניקות עיצוב התנהגות, כתמיכה וכהשלמה לתהליך הטיפולי שעובר הילד.
* פיתוח הבנה מעמיקה של צרכיו הרגשיים של הילד. כל ילד בנוי אחרת ובעל צרכים רגשיים ייחודיים לו. תובנות הטיפול אמורות לסייע להורים להבין את המבנה הרגשי של הילד, בכדי שיוכלו לתת מענה מותאם לצרכיו.
* שינוי דפוסי תקשורת ואינטראקציה משפחתיים. בעקבות הטיפול בילד, דפוסי התקשורת במשפחה צריכים להשתנות, כאשר ההורים מובילים תהליך של החלפת דפוסים הרסניים בדפוסים מקדמים ואפקטיביים, המותאמים לצרכיו של כל אחד מהילדים.

השפעת היעדר מעורבות הורית בטיפול

היעדר מעורבות הורית אקטיבית בטיפול הרגשי של הילד, עלול להוביל לתוצאות שליליות ולכישלון הטיפול כולו. כאשר ההורים אינם משתתפים באופן פעיל בתהליך, הטיפול עלול להיות פחות אפקטיבי ולהתקדם באיטיות רבה יותר, הילד עלול לחוות קושי ביישום הכלים שרכש בטיפול בסביבתו הביתית, שינויים חיוביים שהושגו בטיפול עלולים להיות קצרי טווח ללא תמיכה הורית מתמשכת והילד עלול לחוות תסכול מהפער בין הגישה הטיפולית לבין המציאות בבית, מה שעלול להוביל לפרישה מוקדמת מדי מהטיפול ועצירת התהליך כולו.

השפעת מעורבות הורים שלילית במהלך הטיפולי

לפעמים הורים אכן מעורבים בתהליך הטיפולי, אך מעורבותם שלילית ופוגעת במטרות הטיפול. לא פעם, תובנות טיפוליות נתפסות על ידי ההורים כביקורת על תפקודם והם מגיבים בהתנגדות ובהתגוננות מול המטפל. לעיתים, הסוגיות ההוריות שעולות הן סוגיות ליבה אישיותיות מורכבות עבור ההורים והם מתקשים להתמודד עם המשמעויות. למשל, ילד שהגיע לטיפול בעקבות תלות מוחלטת בהורים וקושי בהיפרדויות ומעברים, כאשר עלה בטיפול תפקידה של האם ביצירת התלות הזו והקושי הפנימי שלה לשחרר את הילד, הטיפול הסתיים בפתאומיות ביוזמתה.

כהורים, הדבר המרכזי שעלינו לעשות כדי למנוע השפעה שלילית שלנו על הטיפול בילד, הוא להיות מודעים להשפעות העקיפות עלינו ולנסות להתמודד איתן באמצעים שלא יפגעו בילד. אחת האפשרויות היא כמובן טיפול אישי, אליו נגיע כדי לטפל בסוגיות הליבה שמפעילות אותנו בקביעות.

התמודדות עם הורות יחידנית במסגרת הטיפול

לעיתים הילד המגיע לטיפול הוא בן למשפחה יחידנית, בראשות הורה אחד – לרוב אם. מבנה משפחתי זה מציב אתגרים ייחודיים בטיפול, אך גם הזדמנות משמעותית לצמיחה אישית ומשפחתית. הורים יחידניים מתמודדים לעיתים קרובות עם תחושות בדידות, עם שחיקה ועם קושי להנחיל בבית סדר ומשמעת. ילדים במשפחות יחידניות עלולים לחוות חרדה וחוסר ביטחון, בשל התלות בדמות הורית יחידה. מעורבות של דמויות נוספות, כמו סבים או חונכים, יכולה להקל על הילד ולספק מודלים נוספים להזדהות, אך גם ליצור חוסר בהירות ביחס למי מנהל את העניינים וקובע מה יהיה.

טיפול בילד ממשפחה יחידנית דורש מהמטפל לתת את הדעת על המבנה המשפחתיהיחידני ועל משמעויותיו הפרטניות עבור הילד וההורה שנמצאים בטיפולו.

הדרכת הורים, לצד הטיפול הרגשי, תקנה להורה היחידני טכניקות וכלים להצבת גבולות, לניהול רגשי ולתקשורת אפקטיבית ומותאמת עם ילדיו.