אנשים המטופלים בהורים נזקקים ובילדים צעירים במקביל, משלמים על כך מחיר חברתי לא מבוטל
"מצד אחד יש לי ילדה קטנה בבית ברעננה ומצד שני הורים חסרי ישע בראשון לציון ואני פיזית לא יודעת איפה לשים את עצמי קודם ואיך לעמוד בכל זה בלי להיקרע" (דנה, בת 43).
שינויים דמוגרפיים וחברתיים שהתרחשו בעשורים האחרונים יצרו קבוצה גדולה של אנשים המתמודדים עם אתגר כפול של
טיפול בילדים צעירים ובהורים מזדקנים במקביל.
לקבוצה דמוגרפית זו נהוג לקרוא דור הסנדוויץ' והיא מתמודדת עם מציאות מורכבת שמעמידה בפני חבריה סיכונים משמעותיים בתחום הרווחה הנפשית, הפיזית והכלכלית, כאשר הם נדרשים לנווט בין דרישות מתחרות ועומס תפקידים מרובה.
סיכונים פיזיים ובריאותיים
הצורך לעמוד בעומס מתמשך ולהתנהל בזירות חיים מקבילות ומלחיצות, מגביר סיכונים בריאותיים ממגוון סיבות:
* עייפות כרונית - העומס הפיזי של טיפול בשני דורות (למשל, הרמת ילדים והורים עם מוגבלות תנועה), מחסור כרוני בשעות שינה עקב ריבוי המשימות והעומס הנפשי.
* הזנחה עצמית - דחיית בדיקות רפואיות או טיפולים בשל חוסר זמן.
* חשיפה מוגברת למחלות - ילדים מביאים מזהמים מביה"ס והורים קשישים הפגיעים במיוחד לזיהומים.
* עומס רגשי ונפשי ושלל הסחות דעת שמגבירים את הסיכון למעורבות בתאונות בכביש ובבית.
סיכונים רגשיים ונפשיים
זהו כנראה התחום המאתגר ביותר עמו מתמודדים בני דור הסנדוויץ', כתוצאה מהצורך הבלתי פוסק להתנהל בזירות מקבילות, כאשר בכולן נוכחותם חיונית.
התסמינים הנפשיים המרכזיים כוללים:
* תחושת אשמה תמידית על חוסר היכולת לספק תשומת לב מלאה לילדים או להורים המזדקנים.
* סטרס כרוני, תחושה שאין אפשרות להספיק לעשות את כל מה שדרוש.
*
דיכאון וחרדה הנובעים מהעומס ומדאגה לעתיד לבוא.
* קושי במעברים – אתגר נפשי בעקבות הדאגה לצרכים סותרים, למשל מעבר מחדר המיון בו שוהה ההורה המזדקן אל גן הילדים של הילד.
* שחיקה נפשית (Burnout).
* קונפליקטים משפחתיים - מתחים עם בן/בת הזוג או האחים סביב חלוקת האחריות.
סיכונים כלכליים
הטיפול המקביל בהורים מזדקנים ובילדים צעירים עלול להוביל להשלכות כלכליות שליליות:
* הוצאות גבוהות בשני התחומים - עלויות טיפול בהורים (עזרה סיעודית, תרופות) לצד גנים פרטיים וחוגים לילדים הצעירים.
* אובדן הכנסה - צמצום שעות עבודה או פרישה מוקדמת כדי לטפל בכל הזירות הדורשות תשומת לב.
* פגיעה בקידום מקצועי - קושי להתחייב לשעות נוספות או נסיעות עבודה, שפוגע באופקי הקידום בקריירה.
סיכונים חברתיים
אנשים המטופלים בהורים נזקקים ובילדים צעירים במקביל, משלמים על כך מחיר חברתי לא מבוטל ולעיתים אף מוצאים את עצמם בבידוד חברתי בשל הקושי להשתתף באירועים או לקיים קשרים מחוץ למעגל הטיפול.
בנוסף, כפל התפקידים דורש מהאדם המטפל יכולות מגוונות ולעיתים אף סותרות ולא פעם עלול ליצור בלבול ואף להוביל לפגיעה ברכיבי הזהות העצמית.
הסיכון הגבוה מכולם
העומס הבלתי נתפס שמוטל על כתפי דור הסנדוויץ' עלול להוביל לטעויות, שלעיתים יש להם השלכות דרמטיות. החל בתחושת הזנחה שעלולים חלילה לחוות הילדים, בעקבות היעדר ההורה שמטפל בהוריו וכלה בבלבול בין תרופות ומינונים של ההורים והילדים, דבר שעלול לגרום לנזק בלתי הפיך.
איך מתמודדים עם התקופה הקשה? טיפים לצמצום סיכונים של דור הסנדוויץ'
1. לא מפחדים לבקש עזרה - גיוס משפחה מורחבת, שירותים סוציאליים או
מטפלת להורה הקשיש, היעזרות בחברים טובים בקהילה כדי להיענות בצורה מיטבית לצרכי הילדים, גם כאשר ההורה לא נמצא פיזית.
2. קובעים גבולות – חיוני להקפיד על הקצאת זמן ייעודי לעצמכם ולא לשכוח לייחד גם זמן לחיזוק הזוגיות, שמתמודדת אף היא עם אתגרים בעקבות המצב.
3. מתכננים את העתיד – מומלץ להתייעץ עם יועץ פיננסי לגבי ביטוחים סיעודיים, סיוע ממשלתי ושימוש מיטבי במשאבים המשפחתיים הקיימים כדי להבטיח יציבות כלכלית שתאפשר את המשך הטיפול המקביל לאורך זמן.
4. פונים לקבל סיוע נפשי – אנשים שטיפלו במקביל בילדים צעירים ובהורים מזדקנים מתארים זאת כתקופת החיים הקשה והמאתגרת ביותר שידעו – עד אז ומאז.
חשוב לדעת שקיימות קבוצות תמיכה ייעודיות לדור הסנדוויץ' ושתמיד פתוחה האופציה גם לטיפול פרטני, שיאפשר לכם מקום בטוח לעבד בו את החוויות הקשות.
כישורים אישיים שיעזרו לכם להתמודד
אנשי דור הסנדוויץ' זקוקים למספר כישורים ואסטרטגיות התנהלות, כדי להתמודד באופן מיטבי עם תקופת החיים המאתגרת, ביניהם:
1. יכולת גבוהה לניהול זמן והתמודדות עם משימות רבות במקביל.
2. תקשורת בין דורית מפותחת המאפשרת לגשר על פערי התפיסה והבדלי הערכים בין הדורות השונים. יכולות תקשורת מפותחות מאפשרות מתן לגיטימציה לצרכים הרגשיים של כל בני המשפחה, לצד הצבת גבולות ברורים.
3. ידע מעשי נרחב ככל האפשר – כולל היכרות עם זכויות והיכולת למצות אותן, איתור משאבים נוספים כמו מערכי תמיכה קהילתיים וידע על אופן ההתנהלות של מסגרות רפואיות שונות.
4. חוסן נפשי וגמישות מחשבה.
5. תחביבים או אמצעים אחרים, כמו פעילות גופנית סדירה, להפגת מתח ומניעת שחיקה.
6. תמיכה מערכתית רחבה ככל האפשר.
