התמכרות היא אחת הבעיות השכיחות ביותר במאה ה-21, והיא מגיעה בצורות רבות: חומרים, מסכים, הימורים, קניות, עבודה ועוד.
אבל מעבר לשימוש עצמו ולנזקים הישירים, קיימת שכבה סמויה שמעמיקה את הסבל – בושה והתמכרות הולכות יד ביד. רבים מהמתמודדים מספרים שהקושי העיקרי הוא לא עצם ההתמכרות, אלא תחושת הבושה שמובילה אותם להסתיר ולהשתתק.
כדי להבין איך מתמודדים עם התמכרות, חשוב להתבונן לא רק בהרגל המזיק, אלא גם בהסתרה שמלווה אותו, ובאופן שבו היא משפיעה על הנפש.
למה קשה כל כך לדבר על התמכרויות?
פחד משיפוט וסטיגמות
החברה מתגמלת שליטה עצמית, אחריות ועצמאות. אדם שמתקשה לשלוט בהרגל מסוים עלול לחשוש שיראו בו חלש או חסר אופי. רבים מעדיפים להסתיר מאשר להיתפס כמי שאיבד שליטה.
בושה פנימית
מעבר למה שהאחרים חושבים, ישנו גם קול פנימי נוקב: "איך נתתי לעצמי להידרדר?", "אני מאכזב את כולם". תחושת אשמה ובושה פנימית מונעת את הפנייה לעזרה ומחזקת את ההסתרה.
המשפחה והקרובים
לעיתים ההסתרה נובעת דווקא מרצון להגן. אנשים רבים שומרים על סוד כדי לא להעמיס על ההורים, לא לאכזב את הילדים או לא לפגוע בבן הזוג. בפועל, ההסתרה רק יוצרת ריחוק ומערערת את האמון.
הגבול המטושטש
מתי "אהבה" למשחקי מחשב, אלכוהול או עבודה הופכת להתמכרות? חוסר הבהירות הזה מאפשר לאדם לשכנע את עצמו שאין כאן בעיה אמיתית – ולכן אין מה לספר.
סוגי התמכרויות – הרבה מעבר לאלכוהול וסמים
כאשר מדברים על טיפול בהתמכרות, חשוב להבין שהתמכרות אינה מוגבלת רק לסמים או אלכוהול. היא יכולה להופיע בצורות רבות:
* התמכרות לחומרים – אלכוהול, קנאביס, תרופות מרשם, קוקאין או הרואין. כאן הבושה נובעת מהסטיגמה החריפה של "נרקומן" או "אלכוהוליסט".
* התמכרות להתנהגויות – הימורים, גיימינג, רשתות חברתיות, פורנו או קניות. גם בלי חומרים, המוח מגיב באותו מנגנון של תגמול.
* התמכרות לעבודה – נראית כלפי חוץ כהצלחה, אבל למעשה עלולה להסתיר מצוקה עמוקה ולגרום לקריסה פיזית ורגשית.
* התמכרות ליחסים – קשרים כפייתיים שמבוססים על פחד מנטישה ותלות רגשית גבוהה.
* התמכרות בגיל השלישי – בעיקר לתרופות הרגעה ושינה, לעיתים בהתחלה לגיטימיות אך עם הזמן ממכרות ומסוכנות.
כל אחד מסוגי ההתמכרויות הללו מלווה בתחושת בושה שמקשה עוד יותר על החשיפה והפנייה לעזרה.
מה עושה ההסתרה לנפש?
מי שחי עם התמכרות מסתובב לעיתים קרובות עם תחושה שהוא חי חיים כפולים. בחוץ – מתפקד, עובד, מגדל משפחה. בפנים – נאבק בסוד כבד. הפער הזה שוחק את תחושת הערך העצמי ויוצר קרע בזהות.
הבושה מייצרת בידוד רגשי. במקום לשתף, האדם מתרחק. במקום למצוא נחמה באנשים קרובים, הוא מסתגר. הבדידות מגבירה את הכאב, והכאב עצמו דוחף לעוד שימוש או חזרה על ההתנהגות הממכרת. כך נוצר מעגל שמזין את עצמו: בושה – הסתרה – בדידות – מצוקה – חזרה להתמכרות.
גם מערכות יחסים נפגעות. האמון נשבר, בני המשפחה מרגישים שמשהו מוסתר מהם, ולעיתים מתפתחים ריחוק או עימותים. ההסתרה לא מגנה על הקרובים – היא מרחיקה אותם.
בושה ובריאות הנפש
בושה אינה רק רגש זמני. היא יכולה להפוך לקרקע לדיכאון,
חרדה וחוסר אונים. אדם שחי שנים עם סוד כזה עלול להרגיש כלוא, חסר מוצא. הייאוש גובר, ויחד איתו גם ההתמכרות.
חשוב לזכור שגם החברה משחקת כאן תפקיד. תרבות שמקדשת "כוח", "עצמאות" ו"שליטה" מקשה על אנשים להודות בקושי. שינוי עמוק בתחום הזה תלוי גם בשיח ציבורי פתוח יותר, שיפחית את הסטיגמות סביב התמכרויות.
איך מתמודדים עם התמכרות ושוברים את מעגל הבושה?
1. שיחה ראשונה – לפעמים שיתוף עם חבר קרוב או בן משפחה מהווה נקודת מפנה. עצם ההוצאה של הסוד לאוויר מפחיתה מהכוח שלו.
2. טיפול מקצועי – פסיכולוגים, יועצי התמכרויות ופסיכותרפיסטים מספקים מרחב לא שיפוטי שבו אפשר לדבר בגלוי ולעבוד על דפוסי ההתנהגות.
3. קבוצות תמיכה – "אלכוהוליסטים אנונימיים", "מהמרים אנונימיים" ודומותיהן יוצרות תחושת שותפות ומפחיתות את תחושת הייחודיות והבידוד.
4. חמלה עצמית – לראות בהתמכרות תופעה אנושית, לא אות קלון. גישה סלחנית כלפי עצמך היא בסיס חיוני לשינוי.
5. שיח חברתי פתוח – ככל שהציבור ידבר יותר בגלוי על התמכרויות, כך תפחת הבושה והפנייה לטיפול תהפוך טבעית יותר.
אז איך נתמודד עם זה?
בושה והתמכרות הולכות יד ביד. הבושה אינה רק תוצאה של ההתמכרות – היא מנגנון שמעמיק אותה, מבודד את האדם ומונע ממנו לבקש עזרה.
הדרך החוצה מתחילה בצעד קטן: לשבור את השתיקה. שיחה אחת, פנייה לטיפול, או השתתפות בקבוצת תמיכה יכולים להפוך את הבושה לתקווה.
כי
טיפול בהתמכרות הוא לא רק הפסקת השימוש או ההתנהגות. זהו תהליך של שחרור מהבושה, חיבור מחודש לעצמך ולסביבה, וגילוי מחדש של האפשרות לחיות חיים אותנטיים ובריאים יותר.
