על הספה - כתבות ומאמרים

---

יש ימים שבהם משהו קטן קורה. מילה שנאמרת בטון לא נכון, הודעה שלא נענית, בקשה פשוטה מהילד או מהעבודה, ופתאום הכול מרגיש כבד.

לא סתם לא נעים, אלא ממש יותר מדי. הלב מתכווץ, הגוף מתוח, הדמעות קרובות או שהכעס מתפרץ, והתחושה הכללית היא שאין יותר מקום להכיל.

רבים מתארים את זה כ״הצפה רגשית״, מונח שהפך נפוץ מאוד בשנים האחרונות, אבל לא תמיד ברור מה עומד מאחוריו.

הצפה רגשית אינה חולשה ואינה מעידה על בעיה אופי או על חוסר חוסן. להפך, לעיתים היא סימן לכך שהנפש עובדת קשה מדי כבר זמן רב, בלי מספיק מרחב, תמיכה או מנוחה.

מהי בעצם הצפה רגשית?

הצפה רגשית מתרחשת כאשר מערכת הרגש והעוררות שלנו מגיעה לנקודת רוויה. זה מצב שבו אין עוד קיבולת לעוד גירוי, דרישה או רגש, גם אם הוא קטן יחסית.

מהצד זה יכול להיראות מוגזם. תגובה חזקה לאירוע שולי, בכי בלי סיבה, רצון לברוח, להתנתק או פשוט להיסגר. אבל מבפנים, התחושה היא של עומס מצטבר שהתפרץ.

חשוב להבין שההצפה לא נוצרת בגלל הרגע האחרון. היא תוצאה של הרבה רגעים קודמים שלא קיבלו עיבוד, הקשבה או פורקן.

איך הצפה רגשית נראית בפועל?

אצל כל אדם ההצפה מתבטאת קצת אחרת, אבל יש חוויות שחוזרות שוב ושוב.

יש מי שמרגישים רגישות קיצונית. כל הערה נוגעת עמוק, כל ביקורת מערערת. אחרים חווים דווקא כעס פתאומי או חוסר סבלנות קיצוני.

יש מי שמתנתקים, קופאים, מתקשים לחשוב או לקבל החלטות, ויש מי שמרגישים הצפה גופנית כמו דופק מואץ, לחץ בחזה, כאבי ראש או עייפות קיצונית.

רבים מספרים שהם לא מזהים את עצמם ברגעים האלו. זה לא אני, אני בדרך כלל רגוע או רגועה, למה אני מגיב או מגיבה ככה. השאלה הזו עצמה מוסיפה בושה ובלבול ומעמיקה את ההצפה.

למה זה קורה דווקא עכשיו?

העולם שבו אנחנו חיים מייצר עומס מתמשך. דרישות עבודה גבוהות, זמינות תמידית, הורות אינטנסיבית, חוסר ודאות מתמשך, ומעט מאוד מרחבים אמיתיים לעצירה.

אנשים רבים מתפקדים על אוטומט לאורך זמן. עושים, נותנים, מחזיקים, בלי לשים לב שהמיכל הפנימי מתרוקן.

הצפה רגשית נפוצה במיוחד אצל אנשים רגישים, אחראיים, פרפקציוניסטים או כאלה שרגילים להיות חזקים בשביל אחרים. דווקא מי שמצליחים להחזיק הרבה עלולים להגיע לנקודת קריסה שקטה.

הצפה רגשית היא לא דיכאון ולא חרדה, אבל לפעמים היא נוגעת בהם

חשוב להבדיל בין הצפה רגשית לבין מצבים נפשיים אחרים. הצפה יכולה להופיע גם אצל אנשים שאינם סובלים מדיכאון או מהפרעת חרדה.

יחד עם זאת, הצפות חוזרות עשויות להיות סימן לכך שמשהו עמוק יותר מבקש התייחסות.

כשהנפש לא מקבלת מקום לאורך זמן, היא מוצאת דרכים לצעוק. לפעמים ההצפה היא השפה היחידה שנשארה לה.

למה אנחנו נוטים להאשים את עצמנו?

אחת הבעיות המרכזיות סביב הצפה רגשית היא הפרשנות העצמית. במקום לשאול מה עמוס עליי או מה לא קיבל מקום, רבים שואלים מה לא בסדר בי, למה אני כזה רגיש, למה אני לא מצליח או מצליחה להתמודד כמו אחרים.

ההשוואה לאחרים, יחד עם אידיאל של תפקוד ועמידות, גורמת לכך שאנשים מתביישים בהצפה ומנסים להסתיר אותה. אבל הדחקה לא מקטינה הצפה. היא רק דוחה אותה לפעם הבאה, לרוב בעוצמה גדולה יותר.

מה יכול לעזור ברגעי הצפה רגשית?

ברגע של הצפה, המטרה אינה להירגע בכוח או לנתח את הסיטואציה בהיגיון. הגוף והרגש כבר נמצאים מעבר לנקודה הזו.

לעיתים הדבר החשוב ביותר הוא לעצור, לצמצם גירויים, ולאפשר מרחב, אפילו קצר, שבו לא נדרש מאיתנו כלום.

לא פחות חשוב הוא מה שקורה בין ההצפות. היכולת לזהות עומס בזמן, להציב גבולות, ולאפשר רגשות קטנים לצאת לפני שהם נערמים. זה תהליך, לא פתרון מיידי.

מתי כדאי לפנות לטיפול?

אם הצפות רגשיות חוזרות שוב ושוב, משפיעות על מערכות יחסים, על עבודה או על תחושת הערך העצמי, זה סימן שכדאי לא להישאר עם זה לבד.

טיפול רגשי אינו מיועד רק למצבי קצה. הוא יכול להיות מרחב שבו לומדים להקשיב למה שהנפש מנסה לומר הרבה לפני שהיא מוצפת.

בטיפול אפשר להבין מה מעמיס, מה נחווה כמאיים או חונק, ואיך ליצור ויסות רגשי שמתאים לך, לא לאיזה אידיאל כללי של חוזק.

הצפה רגשית היא לא תקלה. היא איתות.

איתות לכך שמשהו מבקש הקשבה, שינוי או הקלה. במקום להילחם בה או להתבייש בה, אפשר ללמוד להכיר אותה, להבין את השורשים שלה, ולבנות דרך עדינה ובריאה יותר להיות בתוך העולם העמוס שבו אנחנו חיים.