טיפול בדיאלוג פתוח Open Dialogue מציע הסתכלות אחרת על מצוקה נפשית ועל האופן שבו ניתן להתמודד איתה
מהו טיפול בדיאלוג פתוח?
טיפול בדיאלוג פתוח Open Dialogue הוא גישה טיפולית שהתפתחה בפינלנד בשנות השמונים במסגרת שירותי בריאות הנפש הציבוריים. הגישה נולדה מתוך ניסיון להתמודד עם משברים נפשיים חריפים באופן שונה מהמודל הפסיכיאטרי המסורתי שהתבסס בעיקר על אבחון מהיר אשפוזים ממושכים ושימוש נרחב בתרופות.
עם השנים הורחבה הגישה גם להתמודדות עם מצבים רגשיים מורכבים נוספים והיא נחשבת כיום לאחת הגישות החדשניות והמשפיעות בשיח הטיפולי הבינלאומי.
בבסיס הדיאלוג הפתוח עומדת תפיסה מערכתית של מצוקה נפשית. לפי תפיסה זו הקושי הרגשי אינו נתפס כתופעה פנימית מבודדת של אדם אחד אלא כתהליך שמתפתח בתוך מערכות יחסים ובהקשרים חברתיים משמעותיים. בהתאם לכך גם הטיפול אינו מתמקד רק בפרט אלא כולל את האנשים המרכזיים בחייו כחלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי.
ההקשר שבו התפתחה הגישה בפינלנד
הדיאלוג הפתוח התפתח באזור לפלנד שבצפון פינלנד בתקופה שבה נרשמו שיעורים גבוהים של אשפוזים פסיכיאטריים ומקרים רבים של התמודדות ממושכת עם מצבים נפשיים מורכבים.
אנשי מקצוע החלו לבחון מחדש את דרכי ההתערבות המקובלות ולשאול האם ניתן להגיב למשבר נפשי באופן שמפחית ניתוק תלות וסימון פתולוגי.
מתוך הקשר זה נוצרה גישה שמעדיפה תגובה מהירה במובן של זמינות וקשר אך איטית במובן של פרשנות ואבחון. הדגש הועבר מהגדרה של הבעיה אל יצירת שיח שמאפשר להבין את המשמעות של החוויה עבור האדם וסביבתו.
עקרונות מרכזיים של דיאלוג פתוח
אחד העקרונות המרכזיים של טיפול בדיאלוג פתוח הוא ההבנה שמצוקה נפשית מבטאת לעיתים קרובות קושי תקשורתי. רגשות מחשבות וחוויות שלא מצאו מקום בשיח היומיומי עשויים להתבטא כסימפטומים נפשיים.
לכן המטרה הראשונית של הטיפול היא לאפשר שיח פתוח שבו ניתן יהיה לתת מילים לחוויה ולבחון אותה מנקודות מבט שונות.
הגישה שמה דגש על ריבוי קולות והימנעות מהצמדת פרשנות אחת סגורה. אין ניסיון להגיע להסכמה מלאה אלא לאפשר קיום מקביל של חוויות שונות. חוסר ודאות אינו נתפס ככישלון טיפולי אלא כמצב טבעי בתהליך של הבנה והתארגנות רגשית.
המבנה של טיפול בדיאלוג פתוח
הטיפול מתקיים בפגישות שבהן משתתפים האדם שחווה מצוקה ואנשים משמעותיים מחייו לפי בחירתו. אלו יכולים להיות בני משפחה קרובים בני זוג חברים ולעיתים גם דמויות נוספות שיש להן תפקיד מרכזי בחייו. לרוב משתתפים במפגש שני אנשי טיפול הפועלים כצוות.
המפגש מתנהל כשיחה פתוחה ולא מובנית מראש. אין סדר יום טיפולי קבוע ואין ניסיון להוביל את השיחה לכיוון מסוים. כל משתתף מוזמן להביא את נקודת מבטו ואת חווייתו האישית. המטפלים מקשיבים משקפים ולעיתים משתפים זה את זה במחשבותיהם בקול רם כחלק מהשיחה עצמה.
השקיפות היא מרכיב מהותי בגישה. אין שיח טיפולי שמתנהל מאחורי הקלעים וכל תהליך החשיבה המקצועי מתרחש בנוכחות המשתתפים. עיקרון זה נועד לחזק אמון וליצור תחושת שותפות מלאה בתהליך.
תפקיד המטפל בגישת הדיאלוג הפתוח
בגישת הדיאלוג הפתוח המטפל אינו נתפס כסמכות שמחזיקה ידע על המטופל אלא כמי שמחזיק את המסגרת ומאפשר את קיומו של הדיאלוג. תפקידו המרכזי הוא לשמור על מרחב בטוח שבו ניתן יהיה להביע רגשות מורכבים מבלי למהר לפרש או לפתור.
המטפל נדרש ליכולת גבוהה של הקשבה רפלקטיבית ולנכונות לשהות באי ודאות. הוא נדרש להיות מודע להשפעתו על השיח ולבחור מתי להתערב ומתי לאפשר לתהליך להתפתח באופן טבעי. מדובר בתפקיד מקצועי מאתגר הדורש הכשרה ייעודית וניסיון רב בעבודה מערכתית.
ההבדל בין דיאלוג פתוח לטיפול משפחתי
למרות הדמיון החיצוני בין דיאלוג פתוח
לבין טיפול משפחתי קיימים הבדלים מהותיים בין הגישות. טיפול משפחתי מסורתי מתמקד לרוב בדפוסי תקשורת ובתפקוד של המערכת המשפחתית מתוך מטרה להביא לשינוי מובנה. בדיאלוג פתוח אין ניסיון להגדיר מטרות שינוי או לזהות בעיות מערכתיות שיש לתקן.
המשפחה אינה נתפסת כגורם לבעיה אלא כחלק מהקשר שבתוכו מתרחשת המצוקה. המפגש אינו נועד לשפר תפקוד אלא להעמיק הבנה. המשמעות נוצרת מתוך השיחה עצמה ולא מתוך התערבות מכוונת לשינוי התנהגותי.
מצבים שבהם דיאלוג פתוח עשוי להיות רלוונטי
הגישה עשויה להתאים למצבים של משבר נפשי חריף אך גם למצבים של חרדה דיכאון תחושת תקיעות רגשית או קושי מתמשך ביחסים משמעותיים. היא רלוונטית במיוחד כאשר האדם חווה בדידות סביב מצוקתו או כאשר ברור שהקושי קשור בהקשרים משפחתיים או חברתיים רחבים.
עם זאת חשוב להדגיש כי דיאלוג פתוח אינו מתאים לכל אדם או לכל מצב. במקרים שבהם קיימת אלימות חוסר בטיחות או פגיעה מתמשכת ייתכן צורך בגישה שונה לפחות בשלב הראשון. גם כאן נדרשת התאמה מקצועית זהירה ולא אימוץ גורף של הגישה.
מגבלות וביקורת מקצועית
לצד העניין הרב שמעוררת הגישה קיימת גם ביקורת מקצועית. יישום דיאלוג פתוח דורש משאבים זמן והכשרה ייחודית ואינו תמיד אפשרי במערכות בריאות עמוסות. בנוסף לא כל אדם או משפחה מסוגלים לשאת שיח פתוח ללא מבנה ברור ויש מי שחווים את חוסר ההכוונה כמעורר חרדה.
יש גם דיון מקצועי סביב השאלה עד כמה הימנעות מאבחון מוקדם מתאימה לכל מצב ועד כמה ניתן להסתמך על תהליך דיאלוגי בלבד במצבים מורכבים. ביקורות אלו מדגישות את הצורך לראות בדיאלוג פתוח גישה משלימה ולא תחליף בלעדי.
מקומו של דיאלוג פתוח בשיח הטיפולי בישראל
בשנים האחרונות ניתן לזהות עניין הולך וגובר בגישת הדיאלוג הפתוח גם בישראל. ברוב המקרים מדובר בהשפעה רעיונית ולא ביישום מלא של המודל. מטפלים רבים משלבים עקרונות של שקיפות שיח פתוח ו
עבודה מערכתית בתוך טיפול פרטני או משפחתי קיים.
הגישה משתלבת בשיח עכשווי שמבקש להרחיב את ההבנה של
טיפול נפשי מעבר לחדר הסגור ולראות את האדם כחלק ממערכת יחסים חיה ודינמית.
טיפול בדיאלוג פתוח Open Dialogue מציע הסתכלות אחרת על מצוקה נפשית ועל האופן שבו ניתן להתמודד איתה. במקום למקד את הטיפול באדם הבודד בלבד הוא מזמין התבוננות רחבה בקשרים ובמערכות שבתוכן מתרחשת החוויה הרגשית.
זוהי גישה שמבקשת להאט להקשיב ולהחזיק מרחב שבו ניתן יהיה לבנות משמעות משותפת. עבור חלק מהאנשים והמשפחות מדובר בדרך שמאפשרת להתמודד עם קושי מבלי להישאר לבד ומבלי לוותר על המורכבות של החוויה האנושית.
