הכלת כעסו של בן הזוג בכדי להמיר ריב אלים ומסלים בשיח של הבנה הדדית
מהי תגובת הכלה וכיצד מיישמים אותה בתקשורת הזוגית?
אחד מבני הזוג משדר הכלה – מפעיל יחס מכיל - לבן הזוג השני כשזה האחרון משדר אליו יחס שלילי ועוין שיכול לבוא לידי ביטוי בכעס, האשמה, דחיה או אף התעלמות והימנעות. בן הזוג המכיל, הקולט שדרים אלו והחווה במקרים רבים כעס, תחושת איום קשה ותסכול, בוחר להימנע באופן מוחלט מהתנצחות, הצטדקות, התגוננות, התפרצות וקטיעת דברי המוכל שכן הוא יודע ש"מענה" שכזה עלול לעורר ריב קשה ומסלים, התנצחות עקרה, הורדת ערך הדדית ואפילו עוינות ושנאה.
ברור לו שהישנות מאבקים שכאלו הן מתכונת לשחיקה והרס הזוגיות על כל ההשלכות שיש לכך לבריאותם ותפקודם של בני הזוג והמשפחה בכללותה. לאחר שהוא מבליג, מרסן את עצמו ונמנע מפני היגררות להסלמה, הוא מקשיב, מפנים וקולט את מסריו המילוליים, הבלתי מילוליים והרגשיים של המוכל, מחלץ מהם מסרים ובקשות סמויות מהעין ומגיב בהקשבה פעילה ובאמפתיה. תגובה זו נחווית לעיתים קרובות על ידי המוכל כתמיכה רגשית, הבנה ומשוב ומעודדת אותו לפרוק את מצוקתו, כעסו ולשוב ולקיים שיח ודיאלוג עם המכיל. בן הזוג המכיל גם בוחן האם הוא יכול להשתמש בשדריו הקשים של המוכל כמשוב, העשוי להצביע על שינוי מתבקש בדפוס התקשורת שלו (של המכיל) עם המוכל.
חשוב להדגיש, שהמכיל אינו מיישם את תגובת ההכלה משום שהוא חש אשם או שוגה בהכרח באופן שבו הוא מתקשר עם המוכל. הוא עושה כן מפני שהוא מזהה את הסחף הרגשי העובר על המוכל ואת חוסר יכולתו הזמנית להמשיך בדיאלוג מכבד וקשוב. חשוב להדגיש שתגובת ההכלה מופעלת רק כלפי התנהגויות ושדרים שאינם אלימים. הם יכולים להיות רוויי כאב, כעס, עוינות ותסכול אך אסור שיהיו אלימים! דוגמא לשדרים והתנהגויות אלימות הם איומים מכל סוג, תקיפה פיסית, זריקת חפצים ועוד.
בכל אלו, על המכיל לפעול בכל דרך חוקית על מנת להפסיקם וגם לנתק לחלוטין את התקשורת עם התוקפן. בהמשך מומחש השימוש בתגובת ההכלה בתקשורת הזוגית על ידי על ידי הצגה והשוואת 2 קטעי תקשורת זוגית ,שתחילתם זהה אך המשכם שונה ואף מנוגד בגלל יישום ואי יישום של תגובת ההכלה.
שוב הוא מאחר ומשאיר אותי לחכות לו? נמאס לי ממנו
רקע
נועה, פיזיותרפיסטית במרכז שיקומי גדול לנכי צה"ל, נישאה לפני כשנה לערן ועתה היא מחכה לחזרתו מהעבודה וליציאה עמו לבילוי לילי שהפך למסורת בשעות הלילה שבין חמישי לשישי (ליל שישי). בילוי שהיה עבורם פורקן ואתנחתא מעול השבוע ומימים ארוכים של עבודת פרך. ערן שהיה מבוגר ממנה בחמש שנים ושהשתלב זה לא מכבר כמנהל איכות בחברת מזון גדולה היה נוהג לחזור הביתה בשעות הערב המאוחרות לאחר יום עבודה מפרך וגדוש בשעות נהיגה רבות למפעלי היצור הפזורים ברחבי הארץ כשבכל אחד מהם היה מקפיד לבצע סיורי פיקוח וביקורת, ישיבות עם צוותי היצור, הדרכות ואף ויכוחים מתישים עם מנהלים וטכנאים שסירבו לעיתים לקבל את הנחיותיו לשינויים נדרשים בדרכי הייצור.
למרות הקושי, המאמץ והעייפות הרבה מהם סבל בסופו של יום עבודה שכזה, חשוב היה לו להתמיד ואף להצטיין בתפקידו זה, שכן קיווה ששכרו הגבוה ביחס לשכר הממוצע של בני גילו, ושכרה של נועה שאף הוא היה תוצר של יום עבודה ארוך ורווי בשעות טיפול רבות יאפשר להם לרכוש דירה משלהם ולהקים בה את משפחתם.
למרות האחריות והמחויבות שנועה חשה כלפי המטופלים ומקום העבודה, ולמרות רצונה לבצע את עבודתה על הצד הטוב ביותר ולהרוויח היטב, היא הייתה מקפידה לסיים את עבודתה בזמן ולשוב לדירתם בתקווה לפגוש את ערן ולהנות מחברתו בערבו של יום. משהייתה מגלה שהבית ריק הייתה חשה אכזבה אך מנחמת את עצמה שבליל שישי (שעות הערב של יום חמישי) ערן יקדים לבוא, כפי שסיכמו כבר פעמים רבות ויחד יצאו לבילוי הלילי שהיא כה מחכה לו.
כף שכזה שישמח אותה מאוד וימחק כליל את אותה האכזבה. ועכשיו, אחרי ארבעה ערבים של אכזבות ונחמות בכך שקרב ובא ליל שישי, היא אכן מחכה לו בקוצר. דקה מצטרפת לדקה וכבר שעה שלמה חלפה וערן לא מגיע. נועה על קוצים. פחד וכעס מציפים אותה. מה קורה לו? היא שואלת את עצמה. זו הפעם השנייה שהוא מאחר מאוד לבילוי השבועי שלנו. אני כבר לא חשובה לו? הוא מזלזל בי? אני מובנת מאליו עבורו? ממש לא מוכנה לסבול זאת. ואז, כשעה וחצי לאחר המועד שנקבע ליציאתם, נפתחת הדלת וערן מופיע.
"תקשורת ללא תקשורת": אין כל שימוש ביחס מכיל. שני בני הזוג מתבצרים בחילופי האשמות, כעס רב ומסלים, התנצחות, האשמה וחוסר קשב.
נועה: אוף... כמה זמן צריך לחכות לך? בשביל מה קבענו יחד זמן ליציאה השבועית שלנו? אתה מזלזל במה שקבענו? במה שכל כך חשוב לי?
ערן: שלום כבר לא אומרים? כמה פעמים הסברתי לך שסיום העבודה שלי לא תלוי רק בי. היום, שכבר עמדתי לנסוע הבייתה הזעיקו אותי בדחיפות לסייע בפתרון תקלת ייצור במפעל שלנו בדרום תל אביב. מה חשבת שאני אתעלם מהבקשה שלהם?
נועה: אז לפנייתם אתה מתייצב דום ובמקביל אתה מתעלם ברשעות מההסכם שלנו לצאת יחד לבילוי בכל ליל שישי כדי שלפחות פעם בשבוע נאפשר לעצמנו "להחליף ראש", בזמן סביר ובכף. אתה ממש "משתין בקשת" על מה שקבענו יחד.
ערן: כמה פעמים הסברתי לך שהרבה ממעמדי וערכי בעבודה תלוי ביכולתי להיענות בחיוב לתקלות שכאלו. לא תהיה להם שום בעיה לפטר אותי אם לא אענה בחיוב לכך ואז נחלום בהקיץ על הדירה.
נועה: (בכעס מהול בעוקצנות) אוי מסכן, כאילו הוא הרקולס (מדברת לערן בגוף שלישי להדגיש את הניכור והריחוק) שכל הגלובוס על גבו? כאילו שאין עוד עובדים שיכולים לסייע? אתה מנהל אתה?? לא מסוגל להפעיל אחרים ורץ לכל תקלה בעצמך..... לא חשוב מה השעה ובאיזה יום מדובר.
ערן: מי שמדברת ...המנכלי"ת הגדולה שאפילו לא מסוגלת להזמין עוזרת בית ומעדיפה לחפור לי כל לילה לעזור לה בניקוי הבית. לא חשוב כמה אני עייף... כאילו שאת מבינה מה נכון לעשות ולא לעשות בעבודה שלי?
נועה: אם היה אכפת לך על הקשר שלנו היית מוצא פתרון! היית מגיע בזמן שקבענו ולא משאיר אותי לחכות לך שבוע אחר שבוע. אבל אמינות ונאמנות זה ממך והלאה. אתה לא מסוגל לכבד את ההתחייבויות וההבטחות שלך. אתה יכול לצאת לבד. אני לא מתכוונת לצאת אתך הערב ובכלל רוצה לחשוב מה לעשות עם אגואיסט שכמוך. ממש נמאס לי ממך.
אז מה היה לנו כאן?
דבריהם של בני הזוג רוויים בכאב וזעקה לנחמה והכלה מהאחר. נועה רצתה בכל מאודה שערן יתחבר, יחוש ויגלה אמפתיה לכמיהתה לייחד שלהם ולרצונה לבלות אתו לאחר ערבים ארוכים של ציפייה וגעגועים לחזרתו עם בוא הערב. ערן רצה בכל מאודו שנועה תתחבר, תוקיר ותגלה אמפתיה לרצונו העז לתפקד באופן מושלם (על פי הבנתו) בעבודתו, להפגין מצוינות ולהתמיד במשרה מתגמלת ורווחית זו על כל התועלת שיש בכך לו, לעתידו המקצועי, לפרנסתם ולרצונם המשותף לרכוש דירה. מה שכל כך כואב הוא שכל אחד מהם שקוע בכאבו שלו ומנותק לחלוטין מכאבו של האחר. במקום להקשיב זה לזו ולגלות אמפתיה הם נגררים לוויכוח מנוכר ובלתי קשוב שהופך לריב, ומשם לקרב מילולי והורדת ערך הדדית. תחושות הפגיעה, הכאב, הזעם והכעס רק הולכים ומסלימים.
אבל אפשר גם אחרת. ערן משדר הכלה לכעסה ואכזבתה של נועה.
נועה: אוף... כמה זמן צריך לחכות לך? בשביל מה קבענו יחד זמן ליציאה השבועית שלנו? אתה מזלזל במה שקבענו? במה שחשוב לי?
ערן בולם את כעסו, מפעיל את הדיבור הפנימי, מזכיר לעצמו את מה שעובר על נועה ומוביל עצמו למענה אמפתי
ערן חש נפגע ונעלב אך במקום להטיח חזרה הוא מפעיל את הדיבור הפנימי ואומר לעצמו ללא קול: אני ממש חש כעס על נועה. בא לי להתפוצץ על שהיא לא מבינה אותי אבל עדיף שאבליג ואשחרר את הכעס מאוחר יותר, אולי בריקוד פרוע בעת הבילוי. אני חייב להכיל ולהתייחס לכעס שלה. אכן אני חשוב לנועה והיא חשובה לי. אנו אוהבים מאוד זה את זו ושנינו אוהבים מאוד את הבילוי המשותף של ליל שישי. כמה נועה מחכה לכך. אני יכול להבין את כעסה ואכזבתה. אני חייב להתייחס לכך ולהתגבר על רצוני להתנצח ולנצח.
ערן משדר חום וקרבה, משקף הבנה לכעסה ואכזבתה של נועה ונמנע לחלוטין להצדיק את האיחור שלו לזמן שקבעו לצאת לבלות.
ערן: (ניגש ומחבק את נועה) אני כל כך מבין חמודה שלי את הכעס שלך. יודע כמה רצית שאגיע בזמן ושכבר נצא סוף סוף לבילוי הכפי שלנו במרכז העיר ששנינו כל כך אוהבים. כמה זה מאכזב אותך לחכות ולחכות ושוב לחכות. זה ממש מייאש. אני יכול להבין זאת.
תחושת הפגיעה והחשדנות שבנועה לא מתפוגגת בבת אחת אבל ניכרת ירידה הדרגתית מהקו הלוחמני.
נועה: תפסיק להעמיד פנים שכאילו אתה מבין אותי. אדם נבחן במעשים. קל מאוד לא להתחשב ולאחר מכן לשחק את המבין והמתחבר. השאלה היא כמה אתה באמת מבין שזה כל כך כואב לי האיחורים האלו.
ערן ממשיך לשדר אמפתיה והקשבה פעילה לשדרים הרגשיים של נועה
ערן: אני מרגיש נועה שלי שאת עדין כועסת ומאוכזבת. רגשות שכאלו לא נעלמים כל כך מהר. זה טבעי. (מהדק עוד יותר את חיבוקו לנועה).
נועה פורצת בבכי, מנתקת עצמה מערן ומתיישבת על הספה בסלון. שותקת.
ערן ממשיך לשדר תמיכה בנועה ויוזם שיחה בניהם למחרת ביום שישי לאחר שיצרו תנאי שיחה ויתחייבו להיות קשובים זה לזו.
ערן מתיישב לידה ואף הוא שותק. לאחר דקה או שתיים מציע שיכין שתיה לשניהם. שיירגעו ויצאו בכף לבילוי ומחר בבוקרו של יום שישי יצרו תנאי שיחה, יתחייבו שלא להרים את הקול ולתקוף זה את זו ולשוחח על מה שקרה הערב. קודם כל יקשיבו זה לזו. נועה מנידה ראשה בהסכמה ומתיישבת קרוב יותר לערן.
בהמשך, לאחר שישבו כמה רגעים זה ליד זו והתכבדו בשתייה וכמה חטיפים הם שלבו ידיים בחיבה ויצאו אל תוך הלילה לבילוי וריקודים במרכז העיר.
* על הכותב: ישי זיו עובד סוציאלי בכיר M.A עם התמחויות בטיפול זוגי ומשפחתי, אימון אישי, עבודה קבוצתית ולמידה מהצלחות. ניסיון של 48 שנות ייעוץ אישי וקבוצתי לזוגות, הורים, עובדי רווחה וחינוך. במפגשי הייעוץ והטיפול מתמקד ישי זיו באימון והקניית כלים ומיומנויות לתקשורת אפקטיבית בין בני הזוג שבאמצעותה מעמיקה האמפתיה, ההבנה הדדית, היכולת לקבל החלטות, לפתור קונפליקטים ולנהל בהרמוניה את התא המשפחתי.
