מהי בעצם פוסט טראומה? להבין את הפצע שנשאר אחרי שהכול נגמר
כשאנחנו חווים סכנה אמיתית, הגוף והנפש נכנסים למצב חירום: הלב דופק מהר, השרירים נדרכים, והמערכת כולה מתגייסת כדי לשרוד.
אצל רוב האנשים, אחרי שהסכנה חולפת – הגוף והנפש חוזרים בהדרגה לאיזון. אבל אצל חלק – המערכת נשארת "תקועה" במצב חירום, גם כשהסכנה כבר איננה. זה הבסיס של פוסט־טראומה.
פוסט־טראומה (PTSD) להבין את הפצע שנשאר אחרי שהכול נגמר, מהות הפוסט־טראומה היא כשהעבר ממשיך להתערב בהווה
מה הסימפטומים של פוסט־טראומה
הפרעת דחק פוסט־טראומטית מאופיינת במגוון רחב של תסמינים, שלרוב מתחלקים לארבע קבוצות עיקריות:
1. חודרנות (Intrusion)
חוויות חוזרות מהאירוע – פלאשבקים, מחשבות טורדניות, סיוטים.
תחושה שהאירוע מתרחש שוב בהווה, מלווה בתגובות גופניות עוצמתיות (דופק מואץ, הזעה, קוצר נשימה).
גירויים יומיומיים – ריח, צליל, מראה – עשויים "להפעיל" את הטראומה מחדש.
2. הימנעות (Avoidance)
הימנעות ממקומות, אנשים, שיחות או מחשבות שמזכירים את האירוע.
ניסיון מתמשך "לא להרגיש" – הדחקת רגשות, ניתוק רגשי או קושי לדבר על מה שקרה.
תחושת קיפאון פנימי: האדם מצמצם את עולמו כדי לשרוד.
3. עוררות יתר (Hyperarousal)
דריכות מתמדת, תגובות בהלה חזקות, תחושת סכנה מתמדת.
קושי לישון, עצבנות, קשיי ריכוז, התפרצויות כעס.
תחושת "על הקצה" – הגוף והנפש כאילו חיים במצב חירום תמידי.
4. שינויים קוגניטיביים ורגשיים (Cognitive & Emotional Changes)
תחושת אשמה, בושה או כעס כלפי עצמך או אחרים.
מחשבות שליליות על העולם ("אי אפשר לסמוך על אף אחד", "הכול מסוכן").
קהות רגשית, ניכור, אובדן עניין בדברים שהיו פעם משמעותיים.
תחושת ריק, נתק, חוסר שייכות.
כיצד פוסט־טראומה משפיעה על החיים
פוסט־טראומה אינה רק "זיכרון רע". היא יכולה להשפיע על כל תחום בחיים:
מערכות יחסים, עבודה, שינה, ביטחון עצמי, ואף בריאות גופנית.
אנשים רבים מתארים תחושת נתק מהעולם או מעצמם, כאילו חלק מהם "נשאר מאחור" באירוע.
החוויה עלולה להוביל לחרדה, דיכאון, שימוש בחומרים, קשיים במערכות יחסים ולעיתים גם לתחושת חוסר תקווה.
יחד עם זאת – חשוב לדעת שפוסט־טראומה ניתנת לטיפול, ועם הליווי הנכון ניתן לשקם בהדרגה את תחושת השליטה, החיות והביטחון.
דרכי טיפול בפוסט־טראומה
ישנן כיום מספר גישות טיפוליות מוכחות שמסייעות לאנשים להתמודד ולעבד חוויות טראומטיות:
טיפול בחשיפה ממושכת (PE)
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שבאמצעות חזרה מבוקרת ומודרכת לאירוע הטראומטי, מאפשר למוח לעבד אותו מחדש ולהפחית את עוצמת הפחד. המטופל לומד כי הזיכרון אינו סכנה – אלא רק זיכרון.
טיפול EMDR
שיטה ייחודית המעבדת זיכרונות טראומטיים באמצעות תנועות עיניים או גירוי דו-צדדי אחר.
השיטה מסייעת למוח "לעכל" את האירוע ולמקם אותו במקומו הנכון בזיכרון, כך שאינו מציף עוד את ההווה.
טיפול דינמי / פסיכואנליטי
גישה מעמיקה המתמקדת במשמעות הנפשית של החוויה הטראומטית – כיצד היא פוגעת בתחושת העצמי, בביטחון ובקשרים עם אחרים.
המטרה היא לא רק להפחית תסמינים, אלא גם להחזיר תחושת שלמות וזהות שאבדה.
טיפול תרופתי (במידת הצורך)
במקרים מסוימים ניתנות תרופות נוגדות חרדה או דיכאון המסייעות לוויסות הרגשי ולשיפור השינה.
הטיפול התרופתי אינו מחליף טיפול נפשי, אלא יכול לתמוך בו.
איך לדבר עם ילדים על אירועים מורכבים ואקטואליה?
צוות אתר על הספה
מתבגרים, התפתחות הילד, זוגיות ומשפחה, טראומה, אבל ואובדןבמציאות הישראלית בה לעיתים כה קרובות קורים אסונות, חשוב שנדע לתווך לילדים את התכנים המציפים את התקשורת. מכיוון שהתקשורת נעשתה כל כך פולשנית, אנחנו כבר לא יכולים להגן עליהם מלדעת מה קורה
התעללות בעובד
צוות אתר על הספה
אבל ואובדן, איכות חיים, טראומה, משברי חייםכל מי שאני מכירה, פגש לפחות פעם אחת בחייו מנהל מטריד ושמעתי גם כמה סיפורים על התעללות של ממש במקום העבודה. חייבת להודות שהיו לי כמה בוסים שגרמו לי לתהות האם התנהגותם הפוגענית והבלתי הולמת נחשבת להטרדה.
מדינה בפוסט טראומה
ענבר לבקוביץ M.A., C.T.
טראומה, אבל ואובדן, חגיםמאז קום מדינת ישראל, אנו עדים למלחמות, אירועים חבלניים וטרור. מדינת ישראל צוברת נדבך אחר נדבך חוויות טראומטיות שהולכות ומצטברות. ונוסף לעבר ולהווה הקולקטיבי, חלקנו צוברים אירועי חיים קשים, שמכבידים על הטראומה
טראומה – להדחיק או לפגוש?
רונית בלום
אבל ואובדן, חרדה, טיפול פסיכולוגי, טראומה, מיניותסיגל ( שם בדוי ) היא אישה בסוף שנות ה30 לחייה, אימא לשני ילדים, נשואה . בתחילת הטיפול היא מבקשת שלא אתן לחיוך על פניה להטעות אותי. כבר שנים שהיא לא מצליחה להרגיש שמחה
מטפלים בפוסט טראומה
פסיכולוג, מטפל ביופידבק
פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT, EMDR ומטפלת קלינית
פסיכולוגית קלינית מומחית
פסיכולוג קליני מומחה
פסיכותרפיסט מוסמך, מטפל בתנועה
פסיכותרפיסט, מומחה לטיפול בטראומות, חרדות ומשברי חיים
פסיכולוגית רפואית מומחית ופסיכותרפיסטית CBT
פסיכותרפיה אינטגרטיבית
מהי דיסוציאציה ואיך זה קשור לפוסט טראומה
המונח דיסוציאציה (Dissociation) הוא אחד המפתחות החשובים להבנת מה שקורה לנפש בזמן טראומה — ואיך היא מנסה לשרוד כשאין דרך אחרת.
מהי דיסוציאציה?
המילה דיסוציאציה פירושה "התנתקות" או "פיצול".
זהו מנגנון הגנה טבעי של הנפש, שמופעל ברגעים שבהם המציאות קשה מדי לשאת.
כאשר אדם חווה פחד, כאב או איום עז — והנפש אינה מסוגלת לעבד את מה שקורה — היא "מפרידה" בין חלקים של החוויה, כדי לשרוד.
זו דרך של המערכת הנפשית לומר:
"אם אני לא יכול לברוח פיזית – אני אברח פנימה."
איך זה מרגיש בפועל?
דיסוציאציה יכולה להופיע בעוצמות שונות:
ניתוק רגשי חוויה של "לא להרגיש כלום", קהות רגשית, כאילו הכול קורה מרחוק.
ניתוק מהגוף תחושה של "אני לא ממש פה", או שהגוף לא שייך לי.
אובדן זמן רגעים או שעות שנעלמים מהזיכרון ("לא שמתי לב מה קרה בינתיים").
תחושת חלום או ערפל כאילו הכול לא מציאותי, כמו סצנה מסרט.
פיצול פנימי בחוויות קשות ומתמשכות, האדם עשוי לפתח חלקים "מופרדים" של העצמי, שכל אחד מהם נושא זיכרונות או רגשות שונים.
למה זה קורה – הקשר לפוסט טראומה
דיסוציאציה היא למעשה תגובה הישרדותית לפוסט טראומה.
כשאין אפשרות להילחם או לברוח, הנפש "מכבה" את הקשר בין מודעות, רגש וזיכרון.
כך האדם שורד את האירוע מבלי להתמוטט, אבל משלם מחיר אחר – החוויה נותרת לא מעובדת, "קפואה בזמן".
זו הסיבה שאנשים עם טראומה לעיתים מספרים:
"אני זוכר מה קרה, אבל לא מרגיש כלום."
או: "כאילו זה קרה למישהו אחר."
במילים אחרות — הדיסוציאציה מצילה בזמן אמת, אך בהמשך מקשה על הריפוי, כי היא מפרידה את האדם מהחוויה שצריך לעבד כדי להשתחרר ממנה.
סוגים של דיסוציאציה
דיסוציאציה רגעית ניתוק זמני בזמן מצוקה (נפוץ אחרי תאונה או הלם).
דיסוציאציה כרונית מצב שבו הנפש "מתרגלת" להתנתק גם ביום־יום.
הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID) במקרים קיצוניים ומתמשכים (לרוב בעקבות טראומה בילדות), נוצר פיצול בין חלקי אישיות שונים.
ריפוי וחיבור מחדש
הדרך להתמודד עם דיסוציאציה אינה "להילחם בה", אלא להבין שהיא מנגנון חכם של הישרדות.
בשלב הראשון חשוב ליצור תחושת ביטחון בגוף ובהווה, ורק בהמשך – לעבד את החוויות הקפואות בעדינות, מבלי להציף את המערכת מחדש.
בטיפול, נעשית עבודה על:
* חיבור בין גוף לתחושה ("להיות נוכח בגוף שלי").
* זיהוי מתי נוצר ניתוק – ולמידה כיצד לחזור בעדינות.
* עיבוד הדרגתי של האירועים הטראומטיים בצורה שמאפשרת חיבור ולא פיצול.
