פורום הדרכת הורים
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
שלום רותי,
השוואה חברתית אכן קיימת בגיל זה, והיא לא פוחתת עם השנים... אין מה להלחם בזה אלא לתת לילדיכם כלים להתמודד עם רצונות שלא תמיד יכולים לבוא לידי מימוש. זה מאוד דומה לנו, המבוגרים. בסופו של יום, רוב המבוגרים מסתובבים בקניות ומאוד רוצים הרבה מאוד דברים שרואים, אבל מכירים את מגבלות התקציב. ילד בן 4 לא מבין ערך של כסף ולא מבין משמעות של סדרי עדיפות. הוא רוצה ואומר את זה. אין כל רע בלרצות. בגיל זה הם אכן רוצים את כל מה שיש לאחרים. גם כשהולכים לגינה, תקחי בימבה אופנים כדור ובסוף הוא ירצה את העגלה של הילדה שלידו. כי זה חדש ומסקרן ולא מוכר.... וזה בסדר. צריך לתת לזה מקום, לומר שזה משמח שהוא סקרן ורוצה הרבה דברים אבל לא תמיד אפשר לקנות. ההתפרצויות הן כבר עניין של בדיקת גבולות ולמידה של התמודדות עם תסכולים. גם זו למידה חשובה ולא צריך להבהל ממנה אבל להיות עקביים וסבלניים ולתווך כל הזמן מהי התנהגות שמקובלת עליכם ומה לא ומה קורה כאשר מתמודד בבגרות עם תסכול (חיזוק חיובי) ומה קורה כאשר לא (חיזוק שלילי). בהצלחה, הילה
שלום יעל. מאוד קשה להבין מהדברים שכתבת מה טיבה של מערכת היחסים ביניכם. את מתארת מצב של חופשה בישראל מול שגרה, אבל לא כותבת כלום על היחסים שלך איתו כל השנים ושלו עם חבריו בישראל או בארצות הברית. אין פתרונות קסם ובזק. נשמע שיש מורכבות ולבנך לא פשוט המעבר בגיל ההתבגרות לסביבה כל כך שונה ועוד עם גבר שאינו לדבריך אוהב. ממליצה בחום לפנות לטיפול אצל מטפלת אשר מתמחה בתחום המתבגרים, עדיף אפילו למטפל משפחתי. חשוב להבין שלא יהיה זה תהליך קצר שניתן לפתור בחופשה ולכן עדיף לעשות זאת עם חזרתכם למקום מגוריכם. אם הוא לא יסכים ללכת לכי אפילו את להדרכה יחד עם בעלך כך שתוכלו לקבל כלים. בהצלחה
הפרעה מחשבתית ילדה בת 4 - (אלעד)
שלום ותודה מראש על תשומת הלב
יש לנו ילדה בת 4 שמפריעים לה מאוד התחתונים. במהלך היום היא "מסדרת" אותם הרבה בטענה שהם לא נוחים, ובמקרים קיצוניים אף מורידה אותם, בין אם זה בגן או בבית.
ניסינו לקנות כל סוג תחתונים אפשרי, לגזור את הפתקיות, מה לא...
לאחר ניסיונות רבים הבנו שלא פה קבור הכלב. עשינו שיחה והסברנו לה שזאת רק מחשבה והיא יכולה להחליט שלא לחשוב על התחתונים אלא על משהו אחר, כמו נניח סרט מצויר שהיא אוהבת.
לאחר הסברים חוזרים ונשנים חל שיפור, אבל יש לה "נפילות" פה ושם.
אולם מאז שהיא מתמודדת עם עניין התחתונים צצה סוגיה חדשה, היא מכניסה אצבעות לפה וקוצצת את העור או הציפורניים עם השיניים...
נודה מאוד לעצה, מה עלינו לעשות?
את הטכניקות התמודדות לקחנו עד כה מספרים שונים, אבל המקרה פה הוא ספציפי מדי, כנראה, ודורש התאמה.
נציין גם שבעוד חודשיים אנחנו עוברים לאזור מגורים אחר לגמרי, מהעיר לכפר המרוחק, והתחלנו כבר לפני חודשיים לדבר עם הילדה על כך, כולל ביקור שעשינו במקום.
תודה על כל עצה
יום נעים
אלעד
לחץ לתשובה מאת אירית אשר
שלום אלעד.
מאוד קשה להבין מה הגורם להתנהגויות אלו וכיצד נכון לנהוג. יתכן ויש קושי תחושתי כלשהו ויתכן שהסיבה היא רגשית. לצערי יהיה זה לא מקצועי לתת לך עצות, במיוחד כשכבר ניסיתם ובדקתם... האם ניסיתי להתיייעץ עם הגננת? להבין אם זה קורה גם בגן או רק לידכם?האם זה מפריע לה? האם היא מבטאת קשיים אחרים בהתנהגות? במילים? אם אתם מוטרדים ממליצה לפנות לאיש מקצוע- פסיכולוג התפתחותי יוכל לתת הערכה רגשית ומרפאה בעיסוק עושה הערכות של קשיים תחושתיים. בהצלחה
שלום גליה.
בתך נכנסת לגיל ההתבגרות וכל מה שאת כותבת מאוד מתאים לגיל זה. אינני יודעת אם חוסר השיתוף היה תמיד או שהסתגרות זו חדשה. שינויים קיצוניים בהתנהגותם של מתבגרים מצריכים התיחסות. יחד עם זאת, היא עדיין מאוד צעירה וילדים עושים לעיתים שימושים לא ראויים בוואטסאפ . דאגתך מוצדקת. דעתי היא כי אם מפרה את ההסכם עליה לדעת שאי עמידה בחובות גוררת שלילת זכויות. כלומר הטלפון ילקח ליום או ינותק האינטרנט. לגבי מושא הכבוד והפרטיות אפשר לומר לה שכאשר תבדקו תאמרו לה שאתם עושים זאת ולא תעשו זאת בלילה בהיחבא. המסר חייב להיות שאתם לא מוותרים עליה ועל הדאגה לבריאותה הנפשית וכהורים עליכם לעשות מה שאחראי ולא רק מה שהיא אוהבת. הסתרה איננה מייצרת אמון. להיפך. ואם היא רוצה שבעוד כמה שנים תשחחרו- עליה לבנות את האמון שלכם בה כמתבגרת. הילה
שלום מורן. אין ספק שהקמת משפחה בפרק ב' היא מורכבת ופעמים רבות בגלל שתנים שאינם תלויים בך. שני דברים שאני יכולה להמליץ. האחד, היי בטוחה שהילדה שלך מרגישה את הביטחון ואת האהבה שמקבלת בביתך ולא משנה מה יגיד אביה, היא מפנימה את הטוב שמקבלת ממך. ככל שתצליחי את לא להתייחס ולתת לבתך תחושת בטחון, גם אצל אביה, הקשר שלכן יתחזק, לא משנה מה אביה יאמר. בנוסף, ממליצה בחום להתיעץ עם איש מקצוע, מישהו מתחום הטיפו משפחתי ואם אביה יסכים, אולי אפילו מגשר משפחתי. את מוזמנת לשלוח את השאלה גם לפורום יעוף וגישור זוגי אצלנו באתר, בטוחה שתקבלי שם עצות חכמות. הילה
אפי שלום. צר לי לשמוע סיפור כל כך קשה. את מדברת על ילדה בת 14 שמגיל 12 נוצלה על ידי גברים מבוגרים. יש סיבה שהחוק מגדיר זאת ניצול. אין דרך אחרת להתסכל על זה. גם אם היא מנסה להציג זת כבחירה שלה, ילדה בת 12 לא "בוחרת" לחסל את ילדותה ותמימותה. מישהו ניצל אותה ואז סביר להניח שהדרך שהיא מצאה להתמודד ולהצליח לסלוח לעצמה זה לשכנע את עצמה שהיא בחרה בזה. זה מנגנון הגנה. אין לי ספק שהיא סובלת (גם אם הדחיקה את הסבל) והיא הקורבן והכעס לא צריך להיות מופנה אליה. יש חשיבות עצומה ליכולת שלך כאמא לתת לה הרגשה שהיא רצויה ואהובה למרות שנוצלה על ידי גברים. והיא לא האשמה בסיפור הזה! היא גם לא אשמה שאישיותה פיתחה מנגנון הגנה שמטרתו השרדות. ממליצה בחום לקחת אותה לטיפול אצל איש מקצוע המומחה לפגיעות מיניות וממליצה גם לך, כאמא לפנות להדרכה שתסייע לך לתמוך בה במצב כל כך קשה ומורכב. רק עם תמיכה שלך היא תוכל לשנות את הסיפור שלה ולא השאר בעמדה שעלולה גם בעתיד להוביל אותה למערכות יחדים של ניצול ולא של זוגיות שווה ומכבדת. הילה
שלום רונית, לא ניתן לייעץ על סמך המידע המצומצם שפה. סביר להניח שהריבים לא מתרחשים רק בביתך אלא גם בבית ההורים ועל כן חשוב לשוחח על כך עם הוריהן של הילדות ולהבין כיצד הם נוהגים כשהן רבות או שהן ישוחחו עם הילדות על התנהגות ראויה בביקור אצל הסבתא. רוב האחאים רבים זה עם זה במידה כזו או אחרת אבל אם הריבים כרוכים באלימות קשה על ההורים לטפל בכך. הילה
שלום ליאת,
ככל הנראה היא משחקת ואין מקום לדאגה. את יכולה לשאול אותהמדוע עושה זאת ולשתף פעולה עם המשחק. שימי לב שאיננה מחביאה חפצים שיכולים לפתוע אותה או להבלע בטעות בלילה. הילה
שלום שוש. ילד בן 9 הוא ילד גדול. הכוונה שהוא יכול להסביר מדוע איננו ישן בחדרו. האם חווה פחדים או שפשוט התרגל לישון במקום אחר? איפה הוא כן ישן? כנראה שחווה "רווחים משניים" משינה שלא בחדרו- האם ישן איתך? מול הטלויזיה? בכל מקרה ככל שיגדל ויכנס לגיל ההתבגרות יהיה קשה יותר לבסס את הסמכות ההורית. כשהוא רואה שמצליח התיש אותך הוא מקבל חיזוק להקצין את התנגדותו בפעם הבאה. כנראה שאת זקוקה לחיזוק עבור עצמך, להדרכה הורית שתסייע לך לחזק אותו. יתכן וההתנהגות שאת מתארת בבית הספר קשורה להתנהגות בבית. ילד שמוותרים לו הוא ילד שמוותרים עליו. שללא כוונה, מעבירים לו מסר שאם לא תוותרי לו הוא יתמוטט, שלא הוא ולא את מסוגלים להתמודד עם התסכול. ואם הוא מבין שאיננו מסוגל להתמודד מתיסכולים, אז כשאיננו מובן, הוא מיד מתפרק בבית הספר. התנהגות זו עוד יותר ממחישה בעיני את הצורך שלך לקבל תמיכה על מנת להיות חזקה וברורה מולו. בהצלחה, הילה
שלום אוראל. השאלה הראשונה שיש לשאול היא האם התנהגות זו היא משהו חדש או שתמיד "בדק גבולות" ועכשיו זה מורגש יותר כי הוא בבית ספר? אם התנהגות זו שונה באופן משמעותי, יש להניח כי חל שינוי בחייו או משבר וכדאי לבדוק מה עובר עליו. האם קורה לו משהו בבית הספר? חברתית? לימודית? מה אומרות המורה והיועצת? האם חל שינוי במצב המשפחתי? אם זו התנהגות שכיחה שהקצינה, יתכן ומדובר בקושי לבסס סמכות הורית וכדאי לקבל הדרכה וכמה שיותר מוקדם. בהצלחה הילה
שלום מיטל,קושי להתמודד עם תסכול ו או טעות או כשלון יכול להתעצם או להתמוסס בתקופות שונות בחיי הילד.ילדים השואפים לשלמות ולמצוינות עשויים יותר להראות תגובות של תסכול ואף התפרקות במצבים שחווים ככישלון גם אם מבחינת הסביבה אף אחד לא הבחין בטעותם. תגובות הסביבה עשויות להשפיע רבות. כיצד אתם מגיבים כאשר אתם עושים טעות? כלפי עצמכם? כמה סלחנות אתם מפגינים? דוגמה אישית היא שחקן חזק בלמידה של כשלון. דבר נוסף שיכול לעזור הוא לחזק דוקא את המקומות הלא מושלמים- לשחק משחק שבו רק מקשקשים- לא מציירים דברים קונקרטיים כך שאי אפשר להצליח או להכשל. ללמד אותה להנות גם מעשיה ללא תוצאה שיש להעריך את שביעות הרצון ממנה. רוב הסיכויים שאם לא תעשו עניין גדול מכף היא תלמד למתן את תגובותיה ותלמד מכם שזה בסדר לטעות. אם יחמיר- אפשר לקבל הדרכה מאיש מקצוע. בהצלחה.
מירי יקרה, אפשר לשמוע את כאבך מכל מילה שאת כותבת. על פניו, פעמים רבות ככל שהורה מגיב בעלבון על גילויי חיבה להורה השני, התנהגות הדחייה גוברת. את אמו, ומכיון שאת נמצאת איתו הרבה והאב מעט, הוא כנראה מרגיש שעליו לעמול קשה יותר של תשומת לבו של האב. לפעמים עלול להיצוור פרדוקס מסתכל בו ההורה שנמצא יותר עם הילד נתפס "כמובן מאליו". אני מאמינה בכל ליבי שגם אם הילד מתנהג כך הרגשתו הבסיסית היא של אמון מספיק חזק שמאפשר לו לנהוג כך וזה בעצם המחמאה הכי גדולה להורה.אך נשמע שמצבך הנפשי שכנראה קשור גם ללידה מורכב ומצריך התערבות מקצועית עמוקה בהרבה מטיפים על דפי האינטרנט. ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע שיוכל לסייע לך בגיבוש זהותך כאמא שלני ילדיך כך שתוכלי להנות מגידולם ולהרגיש משמעותית בחייהם ללא תלות בהתנהגותם. הילה
פורום הדרכת הורים
מנהלת הפורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים.
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).

לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .
הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.