הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה . ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
שלום דודה, אני מרגישה שראשית יש להתייחס לעמדתך כדודה. אכן קשה לראות אצל ילד של מישהו אחר במשפחה התנהגות שלא נעימה לנו. אינני יודעת אם יש לך ילדים או אם את בעלת מקצוע מתחום התפתחות הילד ועל סמך מה לדעתך יש לקחת אותו לאבחון אבל שימוש בנשיכות ובמכות בגיל זה הן שכיחות ותואמות גיל. לילדים בגיל זה אין שפה מספקת ולא ניסיון בניהול תסכולים ותקשורת ולכן הם "מתנהגים" את המסרים שרוצים להעביר- כעס, בדיקת גבולות, עייפות רצון למשחק ועוד. אין מה לרוץ לאבחון. כן כדאי ללמד את הילדים שהתנהגות זו איננה רצויה ואיננה מתאימה כדי להכחיד אותה עם הזמן. על ידי עונשים (לא משנה מה המילה אבל בהחלט אפשר לומר לילד בן שנה שלא יוכל להמשיך ולשחק עם כולם כשמרביץ, לקחת אותו הצידה, להראות לו בבירור שלא מרוצים מהתנהגותו. אם יש דברים אחרים חריגים שאינם תואמים גיל אפשר להתייעץ עם מומחה אבל לא נשמע מדבריך שישנה חריגות מובהקת בהתנהגותו של הפעוט. הילה
שלום מור, אכן לאיומים יש פוטנציאל להשיג את מטרתם ההפוכה. בעיקר אם מאיימים ולא מקיימים. ככל שתאו ותתנו איתו הוא מתחזק בווכחנות. ברור שהאמתלה של עייפות או רעב היא רק דרך להפעיל את הרחמים שלכם. שבו איתו לשיחה והסבירו לו שאינכם מוכנים לקבל וכחנות זו והסבירו מה אתה כן מצפים. היו מאוד ברורים ותנו דוגמאות כיצד אתם מצפים שיגיב לבקשותיכם. הסבירו לו מה יקרה אם לא ינהג כך: אתם תאמרו פעם אחת(ויש לודא שהוא אכן שומע ואיננו שקוע בטלויזיה)ועד שלא יעשה מה שביקשת ממנו- לא תענו לכל פניה ובקשה שלו. גם אם יבכה שרעב, או עייף, עליו לבצע מה שביקשתם ממנו. בלי איומים תוך כדי בלי תזכורות. לתת הוראה ולנתק מגע. כשיראה שאתם רציניים ועקביים התנהגות זו תלך ותפחת. כמובן שברגע שמבצע את שנתבקש יש לחזק אותו ולהעריך את מאמציו להשתנות. בהצלחה.
שלום ורד,
מצבכם נשמע מורכב וכואב. כל הורה חווה את גיל ההתבגרות כמועד לפורענות וכאשר הפורענות מגיעה תחושת אובדן השליטה היא בלתי נסבלת. לא כל כך ברור מה עלה בתוהו במפגשים עם הפסיכולוגית, בכל מקרה אין לשפוט אפקטיביות של טיפול אחרי מספר בודד של מפגשים. בתך מורדת ומנסה לייצר נפרדות וככל שאתם מנסים למשוך אותה חזרה לצדכם היא מתחפרת יותר במקומה. חשוב לשמור על ערוץ תקשורת איתה ולא להתנכר לה לחלוטין כי אז באמת עלול להיות מאוחר מדי. נסי להאחז ולזכור את האיכויות שלה, מדוע את אוהבת אות הולא כפי שהיתה ילדה אלא במי שהיא היום. כשאת תראי את זה ותוכלי להראות לה היא תהיה מסוגלת לאט לאט להפסיק להתרחק ולבעוט. היא צריכה להרגיש שגם אם היא משתנה, ואין מה לעשות- היא משתנה, היא מתבגרת, היא עדין הבת האהובה ולא רק מי שגורמת לכם בושה.
התמקדי בה ובכן ולא בדמויות החיצוניות. היא כרגע מאוהבת וכל ניסיון לחבל באהבתה או להראות לה שהיא טועה רק מרחיקה אותה עוד יותר "ומוכיחה" לה כמה את בכלל לא מבינה אותה. נסי להיות אמפתית אליה ולייצר תקשורת אחרת מעבר לתוכחה. לדבר על דברים שהייתן מדברות לפני השינוי ולא רק על מה היא עושה לא בסדר. את הלימודים תמיד אפשר להשלים. ברגע שהיא תמצא עוגן בחייה שקדמו לשינוי היא תרצה בחזרה את תחושת ההצלחה. אבל זה יקרה רק אחרי שתרגיש מספיק בטוח אתכם. בכל מקרה אני חושבת שכדאי להיות מלווים ונתמכים על ידי איש מקצוע. גם עבורכם וגם עבורה. זה ישאיר את הערוץ ביניכם פתוח. בהצלחה.
נועה שלום,
אכן שאלת מקומה של המשפחה המורחבת בחינוך הילדים היא מורכבת. אני מאמינה בכל ליבי שאתם כהורים, צריכים לבחור את דרככם לחנך ולגדל את ילדכם, להיות מתואמים ביניכם מול הילדים כמו גם מול המשפחה המורחבת.לא פעם דרכם של ההורים איננה זו אשר הסביבה הקורבה היתה בוחרת ולכן חשוב יות מהכל השיח בינך לבין בעלך כיצד אתם בוחרים לנהוג מול המשפחה.
ממה שאת כותבת נשמע שאתם מקיעים מחשבה רבה בדרך בה אתם מגדלים את ילדיכם ורואים את הצרכים השונים וההורות השונה הנדרשת מכם לכל אחד מילדיכם. אל תוותרו על זה!
מצד שני , כמובן שחשוב שילדיכם ירגישו בנוח ובטוחים גם אצל הוריך. לא כתבת על מערכת היחסים שלך עם הוריך מעבר לנושא חינוך הילדים. האם את יכולה לקיים איתם שיחה פתוחה, שלא בנוכחות הילדים לגבי תפיסותייך וציפיותיך מהתגובות שלהם לגבי החינוך? האם את מרגישה שאת יכולה לבקש מהם שכל הערה שיש להם יאמרו לך שלא בפני הילדים ולא יערערו את סמכותך ותפיסתך מולם?
לגבי כל החלטה יש יותר משתי דרכים. יש אפור באמצע. אם תשבי עם בעלך ותחשבו איפה אתם יכולים לתת להורים את התחושה שמשפיעים ומעורבים בחיי ילדיכם מבלי לפגוע בהורות שלכם, אני בטוחה שזה יאפשר להם להרפות מעט במקומות בהם תגדירו כקו אדום מבחינכתם. צריך לעשות גישור על הדברים ולא ללכת "ראש בראש". אולי גם לבלוע כמה צפרדעים. זה מאוד רגיש ומורכב ויתכן שכדאי אפילו ללכת לכמה פגישות עם מטפלת משפחתית שתוכל לתת לכם כלים יעילים ולרכך את הרגישות הרבה לטיפול בנושא. בהצלחה.
שלום ירדן. בתך בדיור בגיל בו תפקידה הוא למרוד. לבדוק את הגבולות, לבחון כיצד עובד העולם, המם גבולות כוחותיה ויכולת ההשפעה שלה. בדיוק בגלל זה היא מורדת במקום שבו יש הכי הרבה לחץ- בבוקר, כי שם מרגישה את האפקט של המרד. אין רע בלכעוס כל עוד זה נעשה בשליטה, והמסרים הם מכבדים ואסרטיביים. צריך להסביר לה מראש מה אתם מצפים שיקרה בבוקר ומה יקרה אם תסרב לכללים של התארגנות הבוקר. חשוב גם שיהיה לה רווח ברור אם תשפר את התנהגותה בבוקר ותתארגן בזמן. חשוב גם לאפשר לה בחירה (מצומצמת ומותאמת לגילה) כדי שתרגיש שבכל זאת יש לה שליטה מסוימת. לדוגמה- את יכולה לבחור אם קודם להתלבש או קודם לצחצח שיניים. בחירה בין שתי אפשרויות כאלו שמבחינתך תקבלי בברכה כל החלטה שלה. בהצלחה.
שלום גלית. אני בטוחה שהסיפור הרבה יותר מורכב מההשקעה שלה בלימודים. לרוב לא מאיימים על הוצאת של ילד מבית הספר רק בגלל השקעה מופחתת בלימודים. חשוב להבין ממנהלת בית הספר את כל הסיבות להחלטתם.יש מארג שלם של אינטראקציה בין היחסים עם ההורים, יחסים חברתיים לימודים וקשיים נוספים של גיל ההתבגרות. בית הספר הוא נורת אזהרה לדברים שיוצאים משליטה. אני מאמינה שיש לטפל בשורש הבעיה, ולפנות לאיש מקצוע אשר יוכל לדייק את המענים ואם יהיה צורך יוכל לסייע בהדרכה מול בית הספר.
שלום רב, נשמע שיש כמה קשיים שאולי קשורים זה לזה ואולי גם לא. לא הייתי רוצה לתת המלצות פשטניות שיתעלמו מהיבטים אחרים של הדברים שמדאיגים אותך. ממליצה לפנות לפסיכולוג/ ילדים (לא כתבת בן כמה בנך) אשר יכולה, במידת הצורך לעשות אבחון התפתחותי. בהצלחה
שלום לי. אין כל רע בלרצות לשחק משחק תפקידים. חשוב להבין גם שכאשר בתך מבקשת, מה שאת מבינה משאלתה איננו בהכרח מה שהיא באמת שואלת אותך. ממליצה בחום לענות בשאלה- מה זה אומר להחליף תפקיד? איך היא רוצה שתעשו את זה? מה יקרה בעיניה כאשר "תתחלפו"? אני בטוחה כי תביני הרבה דברים אשר ירגיעו את דאגתך. בכל מקרה, אין רע בלשחק בהחלפת תפקידים- הרצון להיות אחראית, להיות המטפלת והמעניקה הוא רצון נפלא ולשעה קלה (אני בטוחה שבגילה מהר מאוד תתעייף ותחזור להיות הקטנה המטופלת) זה יכול להיות כיף אמיתי. הילה
שלום הורים. אכן מצב מתיש ומתסכל. פעמים רבות מצבים מאין אלו הופכים לסאגה אינסופית ומעייפת וכבר קשה מאוד להפריד ולהבין מה גורם למה. לכן חשוב להתגייס ולהחליט לטפל בדברים. ראשית, חשוב להבין שגיל 9 חודשים הוא בגיל בו האח הקטן הופך מיום ליום להיות יותר אטרקטיבי לסביבתו ולכן הקנאה מתגברת סביב גיל חצי שנה והלאה וכך גם התנהגויות רגרסיביות. גם אתם בודאי מותשים מהטיפול בשניים קטנטנים והאינטראקציה בין הרצון להפעיל אתכם ולקבל את מלא זמנכם לבין הרצון להשאר תינוקת מייצרים מצבים בדיוק כמו קשיים בגמילה. ישנם המון משתנים שחשוב לקחת בחשבון בטיפול בבעיות גמילה- תגובות ההורים לבדיקות הגבולות, אילו חיזוקים עובדים על הילדה, מה מקור הקושי (פיזיולוגי, אי מוכנות או בדיקת גבולות וכו) ולכן הפתרון חייב להיות מותאם במדויק לכם. חשוב לדעת כי גמגום בגיל הזה הוא שכיח וקורה הרבה ולרוב צריך רק לתת קצת זמן וזה עובר. יתכן שקצת אורח רוח גם לגבי הגמילה – כשאתם תרפו בתכם תרפה את מאבקה- יפתור את הבעיה. אך אם היא מתמשכת כדאי לגבי הדרכה מאיש מקצוע. בהצלחה.
שלום אדל
יתכן ובתך מוצאת בתנועה ובתחושה הזו משהו מרגיש, אולי אפילו שעוזר לה להתמודד. מציעה להתחיל בלשאול אותה איזה תחושה הדבר גורם לה? האם זה נעים לה? ומנסה להבין מדוע ממשיכה לעשות זאת. מבררת האם מישהו חוץ ממך פעם העיר לה והאם מפריע לה שמעירים. חשוב שתהיה לה מוטיבציה. רוב הסיכוי שזה יחלוף ברגע שהיא תרגיש שזה מפריע לה חברתית ולא צריך יותר מדי לעשות מזה עניין. אם זה מאוד מפריע לך כדאי ביחד איתה לחשוב על משהו אחר זמין ומקובל על שתיכן שיכול לתת מענה חלופי. בהצלחה.
שלום,
נשמע שבתכם הבינה שסביב היציאה מהבית היא יכולה "להפעיל" אתכם – זה רגע בו אתם לחוצים והיא יכולה לשלוט במצב. כל פעם שהיא יוצאת בסוף עם נעלי בית- היא מנצחת. כלומר, היא מקבלת חיזוק חיובי להתנהגות שלה. היא לומדת שהיא יכולה להשיג את מה שהיא רוצה על ידי צרחות. כדי להכחיד את ההתנהגות אני מציעה לקחת כמה ימים בהם אתם יודעים שישי לכם זמן, אתם לא מתעצבנים, אתם מתארנים לפני כך שלא משנה כמה זמן זה יקח- ברור לכם שהיא נועלת נעליים ויוצאת כפי שאתם רוצים שהיא תצא. אתם אומרים לה שעליה לנעול נעליים, ובשלוות רוח ממתינים שתנעל נעלים- בלי וויכוחים, פשוט יושבים ליד הדלת עם הנעליים ומחכים שהיא תבוא לנעול אותם. ברגע שהיא תבין שהצרחות לא יעזרו, שאתם לא בלחץ שאתם לא מאפשרים פתח לדבר הזה, היא תתרצה. ביום הראשון זה יקח הרבה זמן בפעם השני פחות ותוך שלושה ימים זה יעלם. הכי חשוב לא לאיים , לא לאבד את השלווה. אם צריך לקום חצי שעה קודם (היא הרי לא יודעת מה השעה) כדי לוודא שאתם לא תהיו בלחץ- עשו זאת. בהצלחה.
שלום אמא
שאלתך לגבי "מה הנורמלי" מוחזרת אליך בשאלה- האם זה נורמלי ומאפיין את ביתך? האם התנהגות זו החלה או החריפה לאחרונה? את כותבת שאינך יודעת אם מתנהגת כך עם אנשים אחרים ובמקומות אחרים.באופן מאוד פשטני מהמידע המועט שכתבת, אני מציעה להתחיל ולאסוף את המידע החשוב הזה, רוב הסיכויים שהתשבוה תהיה שם- אם תגלי שהיא מתנהגת כך רק מולך או רק בסביבה מסוימת כנראה וסביבה זו מאפשרת את ההתנגות וגם מחזקת אותה בתגובות שמקבלת. אם זה משהו חדש שקורה בכל סביבות חייה, יתכן והיא חוות משבר כלשה שצריך לטפל בו. אם תמיד הגיבה כך, כנראה ולאורך השנים ההתנהגות לא הוכחדה אלא קיבל חיזוקים ואני ממליצה לפנות לאיש מקצוע לקבל הדרכת הורים תעזור לך ללמד את ילדתך ואותך להתמודד בצורה יעילה ורגועה יותר עם קשיים ותסכולים. בהצלחה.
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים.
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
