הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה . ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
שלום נעמה,
ברור שקביעות היא משתנה חשוב עבור הקטנטנים. מצד שני, נסיעות ארוכות מדי בוקר המעמיסות מאוד על כולם ומוסיפות על שחיקה ואף מצמצמות את הזמן הפנוי שנותר לכן ביחד אחר הצהרים, הם משתנה לא פחות חשוב. על כן, נראה סביר להעבירה לפנות מספיק זמן שלך כדי לתת לה את מלא הזמן ותשומת הלב אם יהיו קשיי הסתגלות
בהצלחה
שלום סימה
אין ספק שכאשר מגלים בפעם הראשונה שהילד שלנו מסוגל לעשות דברים שעבורינו כל כך ברורים כקו אדום, התחושות מאוד קבות ומבלבלות. לכן הדבר החשוב הראשון הוא להירגע ולנהוג בשיקול דעת, כפי שעשית. אכן זה מעשה חמור ביותר ותגובתך למקרה זה אמורה להבהיר לו מעל כל ספק כמה אסור המעשה אך יחד עם זאת- ילדים בגיל זה מנסים לבדוק את הגבולות, כל אחד בדרכו, וכך חוקרים כיצד העולם מגיב לדברים האסורים- לא בתחום הבית, אלא דוקא מחוץ לו. ברמה הרגשית, חשוב לשוחח איתו, עכשיו, אחרי יום- יומיים ולהבין מה חשב, האם מבין מה עשה? איך הוא מסביר את מעשיו. השתדלי לשאות כמה שיותר שאלות פתוחות ולהבין באמת את מניעיו ודרך חשיבתו ולא למהר למשפטי נזיפה עם הרבה סימני קריאה. לפעמים ילדים חושבים בדרך שונה מש המבוגרים וכיול להיות שבעיניו יהיה הסבר שגם אם איננו מצדיק את המעשה, הוא יתן לך נקודת מבט חדשה על הלך מחשבתו ודברים שמעססיקים אותו. מעבר לכך, שיחה זו היא חשובה שניה לפני שנכנס לגיל ההתבגרות ומסיים להיות ילדון כדי לפתח ולשמר ערוץ תקשורת. ברמה המשמעתית- אין ספק שצריכה להיות תגובה משמעותית. ללוות אותו להחזיר את הצעצוע, כך שוא יצטרך לעמוד מול המוכר ולהתנצל או "לשלם" כפי שהיה אמור לעשות (בדמי כיס או אם איננו מקבל דמי כיס אז בזכויות או במעשים שווי כסף התואמים את גילו כגון לוותר על ממתק שרוצה, להסביר לו כמה עולה וכך "מחזיר לכם את הכסף"). צריכה להעשות שיחה על כך שהמעשה הוא גניבה (חשוב מאוד לתת שם למעשה כדי שלא להפחית אך גם לא להגדיל את הבנת חומרת המעשה) ושגניבה יהא מעשה שמבוגרים נדרשים לתת עליה קין וחשבון בבית משפט ומול המשטרה. לא להפחיד אותו אבל כן לוודא שיש בו יראת כבוד כלפי סמכות. בהצלחה!
שלום סימה אין ספק שכאשר מגלים בפעם הראשונה שהילד שלנו מסוגל לעשות דברים שעבורינו כל כך ברורים כקו אדום, התחושות מאוד קבות ומבלבלות. לכן הדבר החשוב הראשון הוא להירגע ולנהוג בשיקול דעת, כפי שעשית. אכן זה מעשה חמור ביותר ותגובתך למקרה זה אמורה להבהיר לו מעל כל ספק כמה אסור המעשה אך יחד עם זאת- ילדים בגיל זה מנסים לבדוק את הגבולות, כל אחד בדרכו, וכך חוקרים כיצד העולם מגיב לדברים האסורים- לא בתחום הבית, אלא דוקא מחוץ לו. ברמה הרגשית, חשוב לשוחח איתו, עכשיו, אחרי יום- יומיים ולהבין מה חשב, האם מבין מה עשה? איך הוא מסביר את מעשיו. השתדלי לשאות כמה שיותר שאלות פתוחות ולהבין באמת את מניעיו ודרך חשיבתו ולא למהר למשפטי נזיפה עם הרבה סימני קריאה. לפעמים ילדים חושבים בדרך שונה מש המבוגרים וכיול להיות שבעיניו יהיה הסבר שגם אם איננו מצדיק את המעשה, הוא יתן לך נקודת מבט חדשה על הלך מחשבתו ודברים שמעססיקים אותו. מעבר לכך, שיחה זו היא חשובה שניה לפני שנכנס לגיל ההתבגרות ומסיים להיות ילדון כדי לפתח ולשמר ערוץ תקשורת. ברמה המשמעתית- אין ספק שצריכה להיות תגובה משמעותית. ללוות אותו להחזיר את הצעצוע, כך שוא יצטרך לעמוד מול המוכר ולהתנצל או "לשלם" כפי שהיה אמור לעשות (בדמי כיס או אם איננו מקבל דמי כיס אז בזכויות או במעשים שווי כסף התואמים את גילו כגון לוותר על ממתק שרוצה, להסביר לו כמה עולה וכך "מחזיר לכם את הכסף"). צריכה להעשות שיחה על כך שהמעשה הוא גניבה (חשוב מאוד לתת שם למעשה כדי שלא להפחית אך גם לא להגדיל את הבנת חומרת המעשה) ושגניבה יהא מעשה שמבוגרים נדרשים לתת עליה קין וחשבון בבית משפט ומול המשטרה. לא להפחיד אותו אבל כן לוודא שיש בו יראת כבוד כלפי סמכות. בהצלחה!
שלום ורד,
לא כ כך ברור מהדברים שכתבת האם לרוב היא מקשיבה ומדי פעם שקועה כל כך בטלויזיה או במעשה אחר שאיננה מפנה את הקשב לבקשותיך או שמדובר בתופעה שחוזרת על עצמה לעיתים קרובות שאיננה מקשיבה באופן מכוון. באופן כללי, מאוד תואם את גילה שאם שקועה במשהו, קשה להפנות את תשומת ליבה ואם את רוצה שבקשותיך יהיו אפקטיביות אז צריכה לוודא שמפנה אליך את הקשב ואכן שומעת וקשובה. יתכן וכל כך שקועה בטלויזיה שאיננה שמה לב בכלל שאת פונה אליה. אבל אם איננה מקשיבה חשוב שתדע למה עליה לצפות מבחינת התגובה שלך. אם את מאיימת בעונש אבל לא קורה כלום אח"כ- היא לומדת להתעלם מאיומייך. מה שאינך יכולה או מתכוונת ליישם את תאמרי. זה משיג בדיוק את המטרה ההפוכה. אם היא איננה מכבדת אותך, היא צריכה לדעת שיש לזה מחיר והשלכות אמיתיות. בהצלחה.
שלום אורטל
נשמע שאת וילדיך במצוקה של ממש ואפילו שעה בביתכם יכולה להיות מציפה ומתסכלת. אין ספק שההתמודדות לבד היא קשה עוד יותר. לא פירטת כיצד את מגיבה כשהם עושים דברים אלו והאם יש דברים או רגעים בהם הם עושים כדבריך , משתפים פעולה והאם יש לכם רגעים יפה וטובים ביחד. נשמע שצריך לעשות סדר מן היסוד ביחסים המשפחתיים והחזיר את הסמכות והנהגת הבית לידייך. האם את גם עומדת מאחורי האיומים לעונש? האם ברורים להם הכללים או שמדי פעם תגובותיך להתנהגויות אלו משתנה? קשה לתת בשאלה אחת בפורום מענה רחב כל כך. אבל יש המון מה לעשות. השיחות והטפול הם צעד נכון וחשוב ולרוב גם השיחות והטיפול בילדים מלווים בשיחות והדרכה להורים. חשוב מאוד שיהיה לך מקום לתמיכה מחד והדרכה מאוד קונקרטית מצד שני. הייתי מתחילה מלייצר לכם כמה חוויות טובות של "ביחד". סכמי איתם שאתם יוצאים ליום כיף, תכננו אותו ביחד והשתדלי שהוא יהיה פשוט להוצאתו לפועל ושבו הילדים באמת יכולים לעשות ככל העולה על רוחם מבלי שאת תצטרכי להיות בשליטה. רגעי איכות כאלו הם הזדמנות לפתוח שיח על כללי התנהגות בבית – אבל ראשית הכללים צריכים להיות מאוד ברורים לך וכאלו שאת בוודאות מסוגלת לעמוד בהם בעצמך. הראי להם דוגמה אישית וקחי גם את אחריות , נסי לרתום אותך למאמץ משפחתי משותף. בהצלחה.
שלום עדי,
להיות ילדת אמצע זה תפקיד מורכב והוא נמשך לכל אורך החיים. צריך לזכור את זה ושזה יהיה שמודע- זו איננה אפיזודה חולפת. בתך בודקת אותך- את רמת הסבלנות שלך כלפיה את הזמן שאת מוכנה ויכולה להקדיש לה ומפרשת כל תגובה שלך למשוואה הנצחית של "כמה היא אהובה בהשוואה לאחיה או אחיותיה". כדי לעזור למשוואה זו, צריך לתת לה זמן בו איננה נלחמת על מקומה אלא רק היא ואת ואת פנויה אליה בלבד. פרקי זמן קצרים אלו גם אם במיידית אינם נותנים את התוצאה אליה את שואפת, מצטברים לתחושת בטחון כללית. כאשר היא מתנהגת באופן שאיננו מקובל עליך- עליה לדעת שתתעלמי ממנה. יחד עם ההבנה הגדולה לצורך שלה, אחד המסרים החשובים לילד הוא שלא מוותרים עליו ולא על מה שחשוב לך בחינוך שלה. ולכן אין לחזק התנהגויות לא רצויות ע"י תשומת לב כי זה רק מזין התנהגות זו של בכי וצעקות. תאמרי לה פעם אחת שאת תתייחסי רק כשתפסיק לצעוק ואז התעלמי. היא תלמד איך יכולה לקבל את תשומת לבך בדרכים לגיטימיות. בהצלחה.
דנה שלום,
שאלתך איננה עוסקת בסמכות הורית מכיון שמדבריך משתמע קושי רגשי שיש לבנך. כאשר ילד מבטא דרך התנהגותו קושי רגשי רצוי לטפל ולברר את מקורות של הקושי ולחזקו בהקדם על מנת שלא יווצר מעגל קסמים בו הוא נכנע ללחץ חברתי, עושה דברים עליהם מקבל תגובות שליליות מהסביבה , מרגיש עוד יותר חסר בטחון ולכן נוטה יותר להכנס ללחץ ומתקשה למצוא בתוך עצמו עוגן חזק. ממליצה לפנות לאיש מקצוע שיסייע להבין את מקור הקושי ולחזקו. בהצלחה.
שלום מיכל,
נראה שבתך זיהתה נקודה רגישה אצלכם והיא מבינה שאפשר להפעיל אתכם בנקודה זו.
העלבון של אבא שלה מאשר זאת עבורה. אין הרי מה להעלב מילדה בת 4 שברור שהוא אביה והיא אוהבת ומסורה לו. היא פשוט עושה מה שהיא מבינה כבר שיגרום לכם להיות מאוד קשובים ומגוייסים אליה.
לא כתבת מה את עושה אחרי שהיא מתעקשת שרק את תעזרי לה- האם באמת את נגשת אליה? אם כן, הרי לך התשובה- היא יודעת שזה עובד ושזה מצליח לה. אם החלטתם שאביה מארגן אותה בבוקר- היי את עסוקה בענינייך ואל תוותרו. אחרי פעמיים שתהיו עקביים, מבלי לכעוס או להתלחץ אלא ממקום בטוח- היא תתרגל.
אם בגיל זה היא מנהלת את חלוקת התפקידים בבית- כשתגדל, יהיה יותר קשה. זכרי שאת אדם מבוגר ואת צריכה להתמודד מול ילדה בת 4.5 , לך יש את הכוח והסמכות. ככל שתהיי רגושה ומשוכנעת יותר, היא תרגיש בטוחה יותר ותנסה פחות. בהצלחה
שלום רותם,
התנהגותה של בתך מאוד תואמת למצב המשפחתי שאת מתארת. עכשיו כאשר אחיה הקטן הגיע לגיל שהוא פעיל יותר, מבצע מדי יום חדברים חדשים- ההתקהלות וההתלהבנות ממנו מעוררים קנאה ושאלות לגבי מקומה בבית הרבה יותר מאשר לאחר הלידה ובתקופה בו היה תינוק "שלא עושה הרבה". שהו שלב שבו היא בודקת מחדש את מקומה במשפחה ואת הטריטוריה שלה. עד עכשיו היה ברור שהיא הילדה שלכם, היחידה, וכעת צריכה לחלקו את תשומת הלב, ההתלהבות עם מישהו נוסף. חשוב לתת לה זמן "אחד על אחד", להדגיש שוב ושוב כמה אוהבים אותה לא פחות ולהראות לה איפה "הרווחים" שלה מלהיות הבוגרת והבכורה. אילו זכויות ויתרונות יש לה כבכורה. יחד עם זאת כמובן שצריכים להיות מאוד ברורים מבחינת הגבולות וכללי ההתנהגות- זה מאוד יארגן אותה ויעזור לה לפתח יכולות להרגעה עצמית כאשר היא חשה תסכול קנאה או קושי בדחיית סיפוקים. אפשר לעזור לה לפתח כלים לדחיית סיפוקים- אם רוצה משהו בדיוק ברגע בו אי אפשר להתפנות אליה, מה היא יכולה לעשות כדי להצליח להמתין- לקחת בובה מסוימתף להצטרף אליך במה שאת עסוקה בו. לדבר איתה כשהיא רגועה ולחשוב אילו דברים יכולים לעזור לה ברגעי הבכי ולסכם איתה שמיד כשתוכלי תתפני אליה. בהצלחה.
שלום שרית,
השאלה הראשונה היא מדוע ילד בן עשר נשלח לרכוש לבדו טלפון סלולרי? הרי עלות המכשיר הינה חלק זניח מתוך כל נושא השימוש רכישת המכשיר והשימוש בו. האם נעשה עמו בירור איזה טלפון קונה? איפה קונה?
ילדים בגיל זה זקוקים להרבה מאוד תיווך לבי השימושים השונים במכשיר, בשיחות, בהורדות והגילשה הסלולרית.
אם הוא גונב למשקר בדברים אלו , חשוב לבדוק האם מסתיר סודות נוספים? האם זה מקרה חד פעמי?
האם הוא מבין משמעות הגניבה? חשוב לכל עונש יהיה קשר הדוק למעשה שרוצים להכחיד. על מה בכה? שנתפס? האם הסביר את המניע למעשיו?
צריך לעשות עמו בירור מעמיק ולודא שאיננו במצוקה או שאין מדובר בתופעה שכבר מתרחשת זמן מה ורק עכשיו נחשפת אליה. שלא מופעל עליו לחץ חיצוני כלשהוא.
לטעמי ללכת לישון מוקדם זו תגובה לילד שהתחצף, או לא עמד בתפקידיו. ילד שמשקר וגונב חייב להרגיש כאב אמיתי ולהבין לעומק את ההשלכות למעשיו. הוא צריך להחזיר לאחיותיו את הכסף (גם אם לא כולו, לפחות לפצות אותן על תחושת האובדן והפולשנות לרכושן, לוותר על משהו שלו עבורן- רגשי או חומרי. אם יבין שהוא יכול לגנוב ולשקר ועל המחיר יהיה ערב אחד בלי טלויזיה- מבחינתו עלול להבין שזה בסופו של דבר משתלם.
ההחלטה האם הוא צריך טלפון, איזה סוג ומי ישלם עבור השימוש בו צריכה להיות ממוקדת בתפיסתך הערכית לגבי נושא זה. הוא בגיל שעליו להבין שכסף ומותרות הם דברים שעובדים קשה עבורם . שיש לו זכויות וגם חובות. הוא בפתחו של גיל ההתבגרות והפיתויים רק מתחילים. חייב להיות ערוץ תקשורת פתוח אך גם מאוד ברור ואסרטיבי לגבי מה מותר ומה אסור.
בהצלחה.
שלום מלי,
נשמע שאת נמצאת בלחץ מאוד גדול אבל גם מסוגלת להיות מאוד רגישה לצרכים ולרגשות של בנך וזה לא מובן באילו כלל וכלל. ראשית עליך להיות קצת יותק סלחנית כלפי עצמך- זה כבר יוריד מעומס הדחק. את עושה כמיטב יכולתך והחיים לא מאפשרים אף פעם להיות "האם המושלמת" בעיני עצמך. כמו שנאמר ע"י וויניקוט עליך להיות אם "טובה דיה". אין אם מושלמת והלקאה עצמית מייצרת את האפקט ההפוך. את בהחלט רואה אותו ואת מצוקתו ויכולה להפריד בין הצרכים שלך לשלו. במקום הזה את צריכה לתת לעצמך טפיחה על השכם ולנשום עמוק.
ולחלק הפרקטי יותר- יתכן שבנך נמצא בחרדה ויתכן שזיהה את הסיטואציה של איסוף החבילות כ"חזית" שבה מצליח להפעיל אותך וזיהה ששם יש לו השפעה גדולה עליך. כך או אחרת, כמו שזיהית יש כאן משבו רגשי ותגובות חומריות כמו "מסעדה" לא עוזרות. חשוב לדבר איתו בבית, כשאת רגועה, ולא ביום בו עליו לצאת איתך לאיסוף ולבדוק איתו למה כל כך קשה לו כשאתם הולכים. להסביר לו שזה משהו שאת חייבת לעשות כדי שיהיה לך כסף לקנות לעצמכם דברים ונסו לחשוב ביחד מה יעזור לו להעביר כמה שיותר מהר ובקלות את הזמן של האיסוף. האם הוא חושש שידייך עמוסות ואם יצטרך לתת לך יד לא יוכל? האם איננו מצליח לייצר קשר עין כי את עמוסה בחבילות?
יכול להיות שפעם אחת נבהל ממשהו, את לא הבנת אותו והגבת אליו בכעס (טביע ותואם סיטואציה וקורה לכל הורה עשרות פעמים!) והוא כבר עשה הקשר שהלך והעצים את התחושה של המקרה החד פעמי ההוא.
נסי לייצר איתו ביחד אסטרטגיות "הרגעה" לסיטואציה: לדוגמה- אם ידייך תפוסות, דאגי שיש עליך תיק או צעיף שיכול לאחוז בהם אם מרגיש צורך- לא משנה מה את סוחבת. אולי שווה לעשות שלושה סיבובים ולהשאיר בכל סיבוב "מעט מקום" בשבילו. אולי יכול להביא איתו חפץ שמרגיע אותו.
הכי חשוב- לא להפוך את זה למצב מעורר חרדה יותר ממה שזה באמת בגלל רגשות אשם.
בהצלחה!
שלום טל
הבת שלך בשלב בו היא מגלה שיש לה השפעה על העולם- היא יכולה לגרום למבוגרים "הכל יכולים" להתנהג או להרגיש כל מיני דברים. זו הרגשה מסחררת. יחד עם זאת על מנת לרכוש בטחון היא צריכה לדעת שהמבוגרים המטפלים בה באמת "כל יכולים" ובטח יכולים שיכולים להתמודד עם תינוקת בת שנה וחצי. לכן היא בודקת אתכם שוב ושוב.
התעלמות היא אכן תגובה מצויינת. אם לא עזר- בדקי האם התעלמתם באמת או הסתכלתם עליה וחיכיתם לראות אם ומתי תפסיק...
דרך אלרת היא לומר לי שאם תזרוק- תקחו לה את הצלחת. ואז להניח לפניה כל פעם רק את הביס הבא. אם היא זורקת- לחכות שתבקש. כשמבקשת להסביר לה שאסור לזרוק, רק לאכול. בסבלנות שוב ושוב עד שתהיה מספפיק רעבה כדי להכניס לפה ואז לחזק אותה.
אותה דבר לגבי המכות- היא מרביצה- להפנות אליה מבט כועס/ לא מרוצה. לומר שזה מאוד מעציב אותך כשהיא מרביצה ואז לסובב את הגב ולייצר את אפקט ההתעלמות. כך את מסבירה לה שזה אסור אבל גם לא נותנת לה להנות מההשפעה וקבלת תשומת הלב.
יחד עם זאת חשוב לזכור שזה שלב התפתחותי , זה תואם את גילה, וזה יעבור – כל עוד תקפידו להיות עקביים בהצבת הגבולות. בהצלחה.
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים.
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
