הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה . ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
שלום מעיין.
שאלתך איננה נוגעת לסמכות הורית אך אענה עליה כי היא חשובה מאוד. הילדים נמצאים בגיל בו הסקרנות לגבי איבר מינם וגם אוננות הן נורמטיביות ותואמות את הגיל. יתכן שגם לפני כן התעניין ונגע באיבר מינו אך את לא היית כ"כ רגישה לעניין כמו אחרי המקרה עם בן הדוד. לכן כל כך חשוב וגם בגן מקפידים מאוד להסביר את נושא הפרטיות והאיברים הפרטיים שאף אחד לא נוגע בהם. לצערי ילדים חשופים היום בגיל מאוד מוקדם לתכנים לא מותאמים לגילם- אם דרך אחים גדולים ואם דרך האינטרנט (הם משחקים במשחק תמים וקופצים להם תכנים מיניים אם אין תוכנות הגנה). יתכן ובן הדוד שמע וחיקה את הדברים ומתוך סקרנות ניסה לבדוק עם בן דוד צעיר יותר מה קורה אם הוא אומר זאת. עשית יפה מאוד כאשר הסברת לו בבירור ובגוגע מה מותר ומה אסור. חשוב לא לייצר אצלו אשמה. כמובן שיש גם אופציה שמישהו ניסה את זה איתו וחשוב מאוד ליידע את הוריו של בן הדוד ולעקוב אחרי שניהם, לשים לב אם מקרים דומים חוזרים ואז לפנות לאיש מקצוע מתחום הטיפול הרגשי לילדים. בהצלחה.
שלום מריה,
נשמע שבנך אכן זקוק לליווי רגשי עם שתי מטרות עיקריות- האחת, לימוד ושיפור מיומנויות חברתיות. השניה, תמיכה רגשית במצבו הרגשי שסביר שהוא רעוע ומשפיע על בטחונו ודימויו האישי.
ממליצה לפנות לטיפול אצל איש מקצוע בשילוב עם הדרכת הורים. בהצלחה.
שלום מיכל. ברור כי ילדה בת ארבע וחצי לא יכולה לנהל את הבית וגם עבורה, למרות שנראה שנהנית מהמצב, זו תחושה מאוד מפחידה שאמא מאבדת שליטה. ילד צריך לדעת שיש "הורה מבוגר אחראי" שיודע מה לעשות ואם אמא לא מצליחה לגרום לי להתלבש- איך היא תתמודד אם משהו רע באמת יקרה? היא חייבת לדעת שאת יודעת מה טוב בשבילה ושאת לא תוותרי או תבהלי אם היא בודקת גבולות. לאיים על אמא באלימות זה מעבר על גבול אדום והאם היא מרשה לעצמה לומר לך כך כרנאה שהתגובות שמקבלת על התנהגותה מעודדות אותה להמשיך ולא מכחידות התנהגות זו. חשוב בדחיפות להחזיר את הסמכות והמנהיגות לידייך. אם את חושבת שזה קריטי שתלבש בדים ארוכים- שימי לה שתי אופציות לבגדים שאת חושבת שמתאימות ואל תאפשרי לה גישה לאף בגד אחר.הניחי על מיטה וצאי מהחדר ועד שהיא לא לובדת את מה שאמרת לה- אף אחד לא יוצא מהבית. בחרי יום שאת יודעת מראש שתתעכבי בבוקר כי זה הכי חשוב עכשיו. וכך עם כל דבר אחר. אמרי לה שאת מחליטה, כי את האמא וכשהיא לא עומדת בחובותיה (לכבד את אמה) היא לא תקבל את זכויותיה (מה יהא אוהבת? טלויזיה? חברים?) באותו היום. בלי לצעוק, בשלוות נפש, בתקיפות שמשדרה שאת מנהלת את העניינים וכי את בטוחה בדרכך.
אם זה לא מצליח, ממליצה לפנות להדרכת הורים בהקדם כי ללא טיפול כגרע זה ילך ויחמיר. בהצלחה.
שלום אפי
הבת שלך עוד לא בת שנה ואתה מייחס לה מחשבות ותחושות של ילד בוגרת. כמובן שבגיל זה מתעוררים תסכולים אבל ילדים בגיל זה עדיין אינם מודעים בהכרח להקשרים שאתה עושה. יכול להיות בתגובה שלכם לצרחות שלה מעודדת אתה להמשיך בתגובה זו ללא קשר לסיטואציה (אם אתם צוחקים מזה מבחינתה זה עידוד לצרוח גם בסיטואציות אחרות שלא בהכרח קשורות ל"עצבים").
אם היא מנסה להכות, גם זה יכול נבוע תסכול ומחוסר יכולת לומר או להעביר מסרים אחרים מכיון שאין לה מילים. צריך ללמד אותה תגובות לגיטימיות- ליטוף, דיבור תנועות (ג'סטות) שיסייעו לה לתקשר איתכם.
בהצלחה, הילה.
שלום רויטל
כנראה שבנך הבין שסביב הממתקים הוא מצליח להפעיל אתכם ולגרום לכם להסס ועל כן הוא ממשי לנסות סביב חזית זו.
ברור שככל שהוא יבקש ובסוף תתנו- הוא לומד שהתמדה מסוג זה משתלמת.... כדי להקל על עצמכם ולשמור על הגבולות ניתן לעשות כמה דברים. האחד, לא להכניס ממתקים הביתה.אם אין- ומראים לו שאין, את לא עומדת בהתלבטות כי אין. השני, לומד לו מתי כן יוכל וכמה. אפשר להציב גבול בתחום זה אבל שאיננו העדר מממתקים בכלל ואז בכל פעם שמבקש תנתן לו תשובה במקום "לא" אלא מתי כן ומה. לדוגמה, אחרי ארוחת צהרים יכול לבחור ממתק אחד מבין שניים. ככל שתהיו עקביים, הוא ירפה מהר יותר. בצלחה.
שלום עדי,
אם היתה הצלחה כל כך גדולה בהדרכת ההורים, התשובה טמונה שם. נשי להזכר מה היו הקשיים שהועלו , מה הכלים בהם השתמשם בפעם הקודמת וליישם אותם גם פה.
כל תשובה שאתם תהיה פשטנית. אם עדיין קשה, שווה לחזור להדרכת ולו למפגש שניים שיעזור לכם להתארגן וליישר קו ביניכם לגבי התמודדותכם עם התנהגות זו.
בהצלחה,הילה
שלום אור,
אכן נשמע מצב מתסכל ביותר. בדיוק כפי שאת מתארת זה כבר כמו כדור שלג- את דרוכה, הוא מבין שיש סיטואציה תמידית בה כל התנהגות קלה שלו מפעילה אותך ומכניסה אותך למתח. הוא שיכור מתחושת השליטה שזה מקנה לו ובודק כל פעם עוד קצת כמה רחוק יצליח להגיע.
החיזור השלישי היעיל ביותר הוא התעלמות. חשוב לעשות איתו שיחת הכנה רגועה לכך שדברים עומדים להשתנות. הוא חייב להבין בדיוק מה איזו התנגות מקובלת ואיזו לא. בגיל כזה הפער בין היכולות לבין ההבנה הוא כזה אשר פעמים רבות ילד מתחיל לעשות משהו שלא ברור לו אם היא במסגרת המותר או האסור וכשמבין שעשה טעות הוא מנסה "לרדת מהעץ" בצחוק שאת חווה כמזלזל אבל זו בעצם תגובה נבוכה לכך ששוב מייצר אכזבה מצידך. צריך להסביר לו שכאשר לא יעשה מה שאת מבקשת כלומר- יתעלם מבקשותיך. יקבל יחס דומה- את תתעלמי ממנו למשך ארבע דקות.בזמן זה את נושמת עמוק, מזכירה לעצמך שאת רוצה ללמד אותו שליטה עצמית ודחיית סיפוקים ע"י דוגמה אישית. לאחר שירגע וגם את- תעשי איתו שיחה שמטרתה להבהיר לו מה בהתנהגות שלו לא היה מקובל עליך. חשוב להזהר שלא לכעוס על כל מעשה שובבות ולזכור שהוא ילד ויש דברים שמותר לו כדי שלא כל התנהגות שלו תזכה בחיזוק של התעלמות עד שגם השפעתו של זה תעלם. בהצלחה.
שלום רב, מאוד קשה לענות על שאלתך- לא פירטת כיצד מגיבים אליו כאשר הוא אוכל בצורה כזו, האם כלפי מזונות מסויימים או במצבים מסויימים? כיצד אוכל בגן? האם זה קורה בנוכחות של אדם מסוים יותר?
יכולים להיות גורמים בריאותיים ושווה לעשות במקביל לביררו ההתנהגותי גם בירור רפואי. יתכן גם ומדובר בקושי רגשי אשר הוא מחפש עבורו מענה באוכל. ממליצה להתייעץ עם איש מקצוע אשר יוכל לעשות אבחנה מבדלת. בהצלחה.
שלום דקלה,
אכן נשמע שעשיתם את כל ההכנות, נתתם את הזמן וכעת אתם מבולבלים. סביר להניח שגם היא- מצד אחד רוצה להשיג שליטה (זו אכן תמציתו ומהותו של תהליך הגמילה מחיתולים מבחינת השלב ההתתפתחותי בו נמצאת) ומצד שני נבהלת ממידת הכוח שהיא מגלה שיש לה על העולם. אל יאוש. יש הרבה מה לעשות אך אני חוששת שכל עצה שאתן עכשיו בפורום זה מבלי לראות את הילדה ולקבל הרבה מאוד אינפורמציה – יהיה פשטני ועלול להפוך משהו טבעי לבעיה. מהר מאוד המאבק הופך למהות במקום עצם הגמילה. אני ממצילה בחום להתיעץ עם איש מקצוע אשר יבין לעומק את התגובות והתהליכים שנעשו עד כה כדי לתת לכם כלים מדויקים יותר. בהצלחה.
שלום רוני
ילדים רבים מתקשים להפרד מחוויות בהן הם נהנים. לבמך כיך אצל החבר, ואין מקום לחוש אשמח על כך שיש או אין לו המולת משפחה. להיפך- ככל שתתתני מקום נורמטיבי לקושי שלו להפרד משעת המשחק ותרפי, הוא יתנגד פחות. עם הזמן הוא הבין שזו נקודת תורפה עבורך.
על מנת להקל על שניכם, צריך לעזור לו להפרד בהדרגה. צריך לתת לו התראה של עשרים דקות לפני – לומר לו שעוד משחק אחד ואחריו הולכים. ואח"כ התראה של חמש דקות (תתחיל להפרד ואז נלך) ולומר לו בדיוק מה יקרה כשתגיע השעה ללכת. לאחר חמש קדות לומר לו באופן החלטי
"עכשיו הולכים" ואם מסרב לבוא קחי אותו על הידיים. ככל שאת רצה אחריו- הוא יברח יותר. הוא צריך לדעת שאת בשליטה בסיטואציה ולא שזו נקודה בה יש לו כוח ואת חלשה. ילד צריך לדעת כי ההורה שלו יודע מה לעשות ואיננו חסר אונים על כן חשוב שלא תמנעי מלהפגיש אותו ולא תשדרי חוסר אונים אלא בטחון ויכולת. את כל התהליך רצוי שתתכנני ותכיני אותו מראש – לפני המפגש הבא ותספרי לו מה עומד לקרות. כדאי גם שתתאמי עם האמא של החבר ובקשי שלא תציע לו פרסי ניחומים או זמן נוסף .
בהצלחה
שלום ליאת
מהדברים שאת מציגה בהחלט נשמע שהתנהגותו של בנך קשורה ביור למערכת היחסים שלו אתכם. לא רל להיות ילד אמצעי, ובודאי כאשר הצעיר ממנו צעיר רק בשנה...
לא כתבת כלום על התגובות שלכם להתנהגוו הלא מקובלת אבל אני מניחה שהן לא אפקטיביות. חשוב ביותר לקבל הדרכת הורים. ככל שתקדימו לעשות זאת יהיה קל ומהיר יותר לשנות את המצב בביתכם.
את יכולה להנכס לאינדקס המטפלים של על הספה ולחפש "הדרכת הורים" באיזור מגוריכם. מאוד ממליצה לפנות לאיש מקצוע עם הכשרה טיפולית וחשוב ביות שמי שמדריך אתכם יצפה ויראה את האינטראקציה עם הילד. בהצלחה.
שלום לילי.
ההתלבטות שלך אכן במקומה. בשלב הראשון הייתי פונה למורה וליועצת בית הספר ומבקשת שאיש מקצוע ישוחח איתן וינסה להעריך האם מדובר בבדיקת גבולות, או קריאה לתשומת לב (חשוב לאסוף נתונים כגון- מתי זה התחיל, האם משהו בסביבתו הקרובה השתנה או התרחש אירוע חריג וכו) והאם מדובר בדפוס רגשי שיש לטפל בו על ידי איש מקצוע.יתכן והיועצת תפנה אתכם לפסיכולוגית בית הספר ולה יש את הכלים להדריך אתכם ולהעריך את הגורם להתנהגותו. בהצלחה.
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים.
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
