הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום יעוץ והדרכה לגיל השלישי ומשפחותיהם

פורום יעוץ והדרכה לגיל השלישי ומשפחותיהם

פורום יעוץ והדרכה לגיל השלישי מנהלת פורום שרון האס-שופטי
עובדת סוציאלית וגרונטולוגית, מומחית לגיל זיקנה. בעלת ניסיון רב בטיפול ויעוץ לאדם הזקן ולבני פורום יעוץ והדרכה לגיל השלישי
משפחתו. עובדת בדיור מוגן לאוכלוסיית הגיל השלישי, בו מעניקה טיפול ויעוץ אישי, זוגי ומשפחתי ומייעצת במגוון רחב של שאלות והתמודדויות הכרוכות עם גיל זיקנה.
בפורום זה אתן מענה לשאלות מגוונות הקשורות לגיל הזיקנה. גיל זיקנה מזמן לאדם המזדקן ולבני משפחתו התמודדויות רבות, שברובן קשורות בשינויים תפקודיים ובצורך להסתגלות והתאמה למצבי חיים חדשים: שינויים פיזיולוגיים וקוגנטיביים, אובדנים שונים ומשברים רגשיים, שינוייים ביחסים הזוגיים והמשפחתיים ועוד. כמו כן עולות שאלות הקשורות במימוש זכויות: מול הביטוח הלאומי, פניה לקבלת עובד/ת זר/ה, מילוי טפסים של יפוי כוח רפואי והנחיות רפואית מקדימות למצב רפואי עתידי ועוד..

אני מזמינה אותכם להתיעץ ולשתף בהתלבטויות ובשאלות המעסיקות אותכם ולקבל בפורום זה מענה אישי ומקצועי. לא אוכל לענות בפורום על שאלות רפואיות.


 X

ליביה שלום, אני מבינה שאתם במצוקה בגלל התנגדותה של אמא לקבל עזרה וטיפול התואם את מצבה. נשמע שגם אמא מאוד במצוקה בגלל החרדות הגדולות והפחדים. להבנתי יתכן שהגורם הכי מתאים לערב כרגע הינו רופא המשפחה. רופא משפחה נתפס כגורם מאוד נורמטיבי ויתכן מאוד שאמא מכירה אותו מתקופות יותר טובות ואולי גם סומכת עליו. ניתן לשתף את הרופא לפני הביקור במצבה של אמא כפי שאתם מתרשמים ולבקש שיסייע במתן טיפול מתאים שיקל על אמא. יתכן שגם רופא המשפחה יכול ליזום את הביקור במידה ואמא מתנגדת להתערבותכם. אשמח לשמוע עוד פרטים על אמא ובהתאם לכך לנסות להציע עצות נוספות. בהצלחה לכם ולאמא. שרון האס שופטי עובדת סוציאלית מומחית לגיל זיקנה


שלום רב לך, שאלה קשה, מורכבת ומשמעותית. בהמשך דברי אנסה לייעץ על סמך הפרטים שנתת ולמרות המגבלה והקושי לעשות זאת מבלי לפגוש אותך ולשוחח איתך. כמובן שבשביל לתת יעוץ מעט מדויק יותר הייתי שמחה לדעת פרטים רבים נוספים עליך ועל המשפחה כמו: האם יש לך ילדים נוספים? מה מערכת היחסים והקשרים שלך עם בני המשפחה בעבר ובהווה ובאופן ספציפי עם בנך ומשפחתו? מי זו "משפחתו"? נכדים? אשה? כמו כן לשמוע ממך על רגשות נוספים שיש לך כלפיו או כלפי משפחתו. בדרך בה הצגת את השאלה ניכר שיש לך הרבה כעס, ביקורת קשה ותחושה מרה של אכזבה ואמון שנפגע וזה מובן מאוד לאור המעשה שעשה בנך. אינני יודעת האם רגשות קשים אלו מוכרים לך ביחס לבנך? ניתן להתרשם שחשת אמון בבנך כאשר נתת לו לנהל את חשבון הבנק שלך ונפגעת מאוד. כאמור למרות שמאוד קשה לי, על סמך מה שכתבת לענות על השאלה, בכל זאת הייתי מייעצת לך להזמין את בנך לפגישה (ללא קשר לביקור המשפחתי) לדירתך או לבית קפה, בכדי לנהל איתו שיחה על המידע שיש לך ועל התחושות שלך בעקבות זאת. סביר להניח שזו שיחה קשה ושלא פשוט לבקש שיחה כזו ולבצע אותה. מכיוון שלהערכתי הקשר עם בנך ומשפחתו חשוב לך - נראה שאין מנוס מאשר ברור הדברים ועריכת תאום ציפיות. תאום ציפיות יכול לכלול שיחה על אופן ניהול ענינייך היום ובעתיד, תוך הגינות ושקיפות מלאה וכן הנחיה מפורשת שלך לגבי הוצאת כספים שאינה קשורה ישירות לטובתך, ללא אישורך (כל זה כמובן הינו רק במידה שתרגישי שאת נותנת בו שוב אמון). יתכן מאוד שתרגישי צורך להתכונן לשיחה כזו בכדי שתהיה שיחה שלא תגרום לניתוק הקשר. תמיד ניתן ואף רצוי למצוא איש מקצוע מהתחום הטיפולי שיוכל לסייע לך לברר מה את חשה, לעבד את רגשותיך ולחשוב איך ומה את רוצה לומר בשיחה כזו, על מנת שתהיה מועילה. מקווה שסייעתי לך לפחות במעט. אשמח לסייע עוד במסגרת הפורום במידה ותרצי להוסיף נתונים נוספים


תודה לך על הפניית השאלה החשובה. לא ציינת בן כמה אביך וזה חשוב, אך אתייחס בתשובתי לכך שהורייך משתייכים לגיל זיקנה (מעצם הפנייה לפורום). אנשים קשישים נמצאים בסיכון גבוה להמצא בדכאון בגלל משברים שונים ומגוונים שאופיניים לגיל זה. קרוב ל-20 אחוזים מאוכלוסייה המבוגרת חווים דיכאון ברמות שונות. מעבר ניתוח מורכב, אשפוז וכאבים יכולים להיות טריגר משמעותי לדכאון. חשוב מאוד שהבחנתם בכך ושאתם מנסים לסייע גם לאבא וגם לאמא לשנות ולהיטיב את המצב בו הם מצויים. נראה שמצב היחסים בינכם-הילדים ובין הוריכם מתחיל להשתנות בגלל החלשות ההורים. מצב זה נורמלי, על אף שאיננו קל לא לילדים ולא להורים. מעורבותכם חשובה וחשוב שהקשר איתכם יהיה חם, מכבד וקרוב, ע"פ יכולתכם וגבולות היכולת שלכם כאנשים בעלי מחויבויות נוספות. להבנתי זה רעיון טוב לעשות פגישה של כולכם עם ההורים. בפגישה חשוב שתביעו את הדאגה שלכם מהמצב של אבא ואולי גם של אמא, שמאוד סביר שמצבו משפיע עליה לרעה. חשוב שהשיחה תתנהל באווירה נעימה, תשתדלו להגיע לפגישה לא כועסים ומטיפים, אלא ממקום רגיש, מכבד, מקשיב ואמפטי. פגישה שבה ההורים יוכלו לדבר בפתיחות וגם אתם תוכלו להביע את הדאגה שלכם מהמצב ולחשוב יחד על פתרונות. כיוון אפשרי נוסף שיכול גם להיות במקביל לשיחה שלכם עם ההורים: כיוון שאני מבינה ממכתבך שאבא מתנגד להתייעצות עם אנשי טיפול מהתחום הנפשי, ניתן ורצוי לערב את רופא/ת המשפחה. רופא/ת המשפחה נתפס כגורם הרבה יותר נורמטיבי מצד רוב האוכלוסיה וחשוב ורצוי שהוא יהיה מעורב כי הוא גם יכול להמליץ על טיפול (כולל מתן טיפול תרופתי) מאוד יתכן שרצוי שתיצרו עם רופא המשפחה קשר לפני הגעתו של אבא, תתארו את התרשמותכם מאבא (ומאמא), ותבקשו את שיתוף הפעולה שלו במציאת טיפול נכון שיהיה מקובל על אבא. (במידה ואבא לא ירצה לקבוע תור, אפשר גם לבקש מרופא המשפחה לזמן אותו לביקורת בטענה מסויימת). מאוד יתכן שמכיוון שאבא מתנגד לשיחות (כך הבנתי), הטיפול הנכון יהיה טיפול תרופתי אנטי דכאוני, שנפוץ ושכיח ביותר בשמושו בכל קשת הגילאים, וכך גם בזיקנה. רופאי המשפחה רשאים להמליץ ולתת מרשם לתרופות אלו. (חשוב לקבל מהרופא את כל ההסברים על התרופה: תחילת השפעה, תופעות לואי ועוד. באופן כללי כדאי לדעת שמרגע התחלת נטילת התרופות האנטי דכאוניות, לוקח כחודש עד התחלת תחושת הטבה ושבחודש הראשון יכולות להיות תופעות לוואי שחולפות בהדרגה). אשמח לעמוד לרשותכם לשאלות והתייעצות נוספת, בכתב או בע"פ. שרון האס-שופטי עובדת סוציאלית גרונטולוגית 052-4787983


שלום רותי, מתאורך אני מבינה שאת מודאגת מאוד לגבי אבא שלך, בגלל חוסר הבנה ובלבול מסויים שבו את מבחינה. יתכן מאוד שבעבודה הבלבול מתבטא גם כן. לא פרטת הרבה לגבי אופן הבלבול וכיצד הוא מתבטא? האם את מרגישה בשינויים נוספים אצל אבא? אינני יודעת מה טיב היחסים שלך עם אביך, ומה מבנה המשפחה, אך אני בהחלט חושבת שיש מקום שכבת תתערבי ברגישות ותתשוחחי עם אבא. הייתי ממליצה לשבת עם אביך במקום שקט ובאווירה נינוחה ולנהל איתו שיחה גלויה, באופן מכבד ורגיש, על התרשמותך ממצבו ועל הדאגות שמתעוררות אצלך בשל כך. יתכן שיקל על אבא שידע שהנושא עלה לשיחה ואיננו סוד שצריך להסתיר ולא לדבר עליו. יתכן שהוא יסכים לקבוע תור לרופא/ת משפחה ובמידת הצורך לגריאטר או פסיכוגריאטר על מנת להבדק ולקבל חוות דעת מקצועית. בד"כ אדם שמתחילה אצלו ירידה בתפקודי החשיבה והקוגניציה ירגיש זאת ויחוש מוטרד ומודאג מהשינוי, עוד לפני שהסביבה הקרובה הבחינה בשינוי. אשמח שתוסיפי עוד פרטים על אביך, על השינוי שחל בו, על בני משפחה קרובים נוספים אם יש וכמובן אם עולות עוד שאלות אשמח מאוד להמשיך ולסייע. שרון


נעמי שלום, תודה על תשובתך לשאלותי. שמחה שתשובתי קצת סייעה. הרעיון לערב גורם שלישי בשיחה על הכדורים ואולי גם על המקלחת הוא רעיון מצויין. רופאת המשפחה יכולה למלא את התפקיד מצויין, לאחר שרתמת אותה והכנת אותה לשיחה ובטח אם היא אהודה על חמתך ומהווה אוטוריטה עבורה. נושא המקלחות והרחצה הינו עניין מאוד לא פשוט עבור אנשים עם ירידה קוגנטיבית. לכך יש סיבות שונות, שאחת מהן היא העובדה הפשוטה שהאדם הדמנטי בטוח שהוא כבר התקלח. נוכל לשמוע משפטים כמו: "הבוקר התקלחתי" - לאחר ימים ללא מקלחת. לגבי אנשים דמנטים במצב של חמותך, ניתן להגדיר ימי מקלחת ולא מדי יום, כדי להפחית מאבקים. למשל יום כן יום לא, או פעמיים בשבוע. חשוב שהימים יהיו קבועים ובפיקוח מסויים. רצוי לנסות לא להפוך את החיים, לצד האדם הדמנטי, למאבק ולשם כך ניתן להחליט על קוים אדומים מסויימים שעליהם מתעקשים. אפשר לדבר על כך בשיחה המשותפת עם הרופאה ולומר לחמותך להשתדל לסמוך עליכם, גם בגלל שהזכרון שלה פחות טוב (סביר שגם לא תזכור את השיחה עם הרופאה) וגם בגלל שאתם מאוד דואגים לשלומה ולאיכות חייה. תנסו לקבל את הסכמתה, לאפשר לכם להזכיר לה על הדברים החשובים שאותם תסכמו בשיחה. גם אם היא תשכח את השיחה, תמיד ניתן יהיה להזכיר לה שהתקיימה שיחה אצל רופאת המשפחה ובהסכמתה אתם מקפידים על כך ועל כך. בהצלחה בשיחה ואשמח להשיב על עוד שאלות. שרון


נעמי שלום, אשמח לדעת בת כמה חמותך? ויותר חשוב להבין את מידת הירידה הקוגניטיבית. כמו כן הייתי שמחה לדעת האם היא מסדרת את הכדורים בעצמה? האם היא לוקחת בעצמה או שבאחריות אחד מכם לתת לה ולהזכיר לה לקחת את הכדורים? כאשר מדברים על דמנציה מתייחסים לטווח רחב של רמות תפקוד וחשוב לדעת ולהבין את רמת התפקוד של חמותך. בתשובתי ועצתי אתייחס אליה כאל אשה עם דמנציה, שניתן לנהל איתה דיאלוג ושיחה פתוחה ובעיקר שיחה שבה תשתדלו להקשיב. ולתשובה - עצתי היא למצוא זמן מתאים, רגוע, באווירה טובה כדי לשבת עם חמותך, את ובעלך או אחד מכם (איך שתמצאו לנכון), מתוך רצון אמיתי להקשיב לה ולהבין מה הסיבה שבגללה היא זורקת את הכדורים. בשיחה הייתי מספרת לה בכנות וללא ביקורת שראיתם מספר פעמים, שהיא נוהגת לזרוק חלק מהכדורים שהיא אמורה לקחת, ושחשוב לכם להבין מה הסיבה לכך. בשלב זה, לתת לחמותך להשיב. מנסיוני, יכולות להיות סיבות שונות לכך שהיא זורקת את הכדורים: יתכן שקשה לה לבלוע את כל הכדורים, יתכן שהיא לא מבינה את החשיבות שלהם וזה נראה לה מיותר, יתכן שבאינטואיציות שלה איננה רוצה לעשות מאמצים לשמור על בריאותה ואולי לא מוצאת טעם בחיים. כל הסיבות הינן לגיטימיות ולאחר שתבינו מה הסיבה, תוכלו להגיב בהתאם, למשל לומר בנועם: עד כמה חשוב לבריאותה לקחת את כל הכדורים, שניתן לחלק את הכדורים ולא לבלוע הכל ביחד, שאתם מבינים את הרגשתה לגבי המשך החיים...שאתם מאוד דואגים לה ורוצים שתהיה בריאה ושתרגיש טוב. הדיאלוג, ההקשבה, ההתעניינות בעולמו של היקר לנו והשיחה הפתוחה איתו, הינם בעלי חשיבות בכל גיל ובכל מצב וכמובן שגם בגיל זקנה וגם עם אדם דמנטי. אשמח לשמוע ממך עוד פרטים אחרי שתנהלו את השיחה עם חמותך ולחשוב על אפשרויות לפתרון בהתאם לסיבה. אם תרצי להתייעץ שוב לקראת השיחה איתה, כתבי לי ואשתדל לענות ולסייע. בהצלחה, שרון האס-שופטי עובדת סוציאלית גרונטולוגית 052-4787983


יפעת שלום, לפי מה שאת מתארת, מאוד יתכן שבגלל שהאישה בת השבעים איננה עצמאית כרגע, מגיעה לה גמלת סיעוד מביטוח לאומי. במידה וכן, חברת סיעוד (המספקת את שרותי הטיפול) תנסה למצוא (לפי מספר השעות השבועיות שיאשרו לה) אדם שיתאים לליווי שציינת לקראת חזרתה/יציאתה לעצמאות, במימון הביטוח הלאומי. כמובן שצריך יהיה לתאר להם במדוייק את מטרת הליווי. חברות הסיעוד יכולות לסייע למצוא אדם מתאים לתפקיד גם באופן פרטי, במידה ולא מגיעה לאשה גמלת סיעוד. אפשרות נוספת היא לפרסם מודעה (למשל באוניברסיטה או מכללה קרובה) ולמצוא באופן פרטי איש/ה שיתאים לדרישות. אשמח לענות לך על שאלות נוספות במידה ומשהו לא ברור או אם מתעוררות שאלות נוספות. בהצלחה, שרון


מיה שלום, מקווה שהורייך מרגישים יותר טוב ושמצבם התפקודי משתפר בהדרגה. אין לי ספק שזו תקופה קשה עבורם ועבור המשפחה והרבה עומס נופל עלייך כבת. בתקופה כזו הסיוע של ביטוח לאומי, מתוקף גמלת הסיעוד, משמעותי וחשוב וחבל שהסיוע שהוריך קיבלו הקל עליכם רק במעט. תפקידם של המטפלים והמטפלות, מטעם ביטוח לאומי (באמצעות חברות הסיעוד), לסייע לאנשים מעל גיל פרישה, הזקוקים לעזרה בתפקודי היומיום. לעיתים רבות מנסים המטפלים להימנע מעבודות בישול, ניקיון ועוד עבודות (מעט יותר קשות) בגלל שתנאי השכר שלהם מאוד מינימלים. לפי ההנחיות של ביטוח לאומי המטפלים הללו אמורים לבצע (לפי הצורך): סיוע וטיפול אישי ברחצה, לבוש, ליווי והשגחה וכן עבודות משק בית כמו: לטאטא ריצפה, לנגב אבק, לנקות חדרי אמבטיה וחדרי שרותים, לעשות שטיפה קלה לרצפה ללא הזזת והרמת רהיטים, לבשל, לגהץ, לשטוף כלים ולהחזיר את המטבח לסדר לאחר בישול ועוד. ניתן לבקש ולקבל את הרשימה המלאה מחברת הסיעוד שנותנת את השירות. לא הבנתי מפנייתך מדוע השרות של ביטוח לאומי נפסק (האם זה בגלל אי שביעות הרצון שלכם? או בגלל מבחן הכנסות או מצב תפקודי?). במידה ותזדקקו שוב לשרות ועזרה של מטפל/ת מביטוח לאומי (והורייך יהיו זכאים לגמלת סיעוד), ניתן וחשוב מאוד לדרוש מחברת הסיעוד מטפל/ת שתסייע במה שדרוש להורייך (העומד בהנחיות של ביטוח לאומי). לא צריך לקבל עובד שאינו מסייע להורייך בעבודות הנדרשות. במידה וחברת הסיעוד איננה מסייעת ומוצאת עובד מתאים, ניתן להחליף חברת סיעוד באמצעות פנייה מנומקת לעובדת הסוציאלית, האחראית על חוק סיעוד במשרד הרווחה בעיר או ברשות המקומית. אשמח לסייע ולייעץ לך בהמשך בכל הקשור להורייך. בהצלחה ובריאות טובה להורים, שרון האס-שופטי עובדת סוציאלית וגרונטולוגית


שלום רב ותודה רבה על השאלה, מהשאלה שלך, לא ברור לי האם את/ה מחפש/ת דיור מוגן או בית אבות להורייך. יש הבדל בין השניים. דיור מוגן מיועד לאנשים עצמאיים המסוגלים לטפל בעצמם ולהמשיך לנהל משק בית עצמאי. בדיור המוגן ישנן יחידות דיור פרטיות ועצמאיות, שכל אחת כוללת: מטבחון, מקלחת ושירותים. הדיור המוגן מספק לדייריו: שירותי ניקיון, אחזקת דירה, לחצן מצוקה, שרות רפואי, שרותי פנאי (ספורט, תרבות, וכד') וארוחה או יותר בתשלום נוסף. לגבי השאלות על דיור מוגן: המדינה איננה משתתפת ואינה מסיעת כלל במימון דיורים מוגנים פרטיים. ישנם דיורים מוגנים ציבורים, המיועדים לאנשים מבוגרים שאין בבעלותם דירה. דיורים אלו נותנים עדיפות לאנשים בעלי הכנסות נמוכות או לאנשים המתגוררים בדיור ציבורי (עמידר, עמיגור). גם כאן הגורם החשוב לזכאות היא עצמאותו של האדם המבוגר. לשם בירור זכאות לדיור מוגן ציבורי, יש לפנות לשרותי הרווחה באזור מגורי ההורים ולפי הנחיותיה להביא את המסמכים הנדרשים. משאלתך הבנתי שהורייך מתקשים לתפקד באופן עצמאי בביתם, ולכן קיימת אפשרות שלא יוכלו להסתדר באופן עצמאי בדיור המוגן ואולי גם לא יתקבלו בשל כך. מאוד יתכן שלהורייך מתאים להכנס לבית אבות, או לחילופין לקבל עזרה הביתה (למספר שעות ביום או ל-24/7). אשמח לענות על שאלות נוספות, לאחר שאבין מעט יותר את מצב הורייך ומה רצונם ורצונך, לאור התשובה. אוכל להמשיך ולייעץ לך, (דרך הפורום), כיצד פונים לביטוח לאומי על מנת לקבל גמלת סיעוד-מטפלת למספר שעות בשבוע וכן כיצד מגישים בקשה להעסקת עובד/ת זר/ה (24/7). חג אביב שמח, שרון האס שופטי עובדת סוציאלית וגרונטולוגית


ראשית אני רוצה לאחל לאמך בריאות טובה והחלמה מהסרטן. שנית אני מודה לך מאוד על השאלה הכל כך, כל כך חשובה. הרצון של אמך לסיים את חייה בבית (במידה ולא יהיה מרפא למחלתה) הינו רצון מאוד טבעי ונורמלי ויש לכך פתרונות טובים ונגישים. כיום קיימת מגמה כלל עולמית, שמבטאת ומשקפת את ההבנה שהמקום הנכון והטבעי לטיפול (באדם החולה בכלל ובאדם הנוטה למות בפרט), הוא בסביבתו הטבעית תוך מתן ליווי וגיבוי רפוי ומקצועי 24/7. לאור זאת גם בישראל ישנן מספר חברות שנותנות שרותים של הוספיס בית (לדוגמא מרפאות צבר), ובחלק מהמצבים הרפואיים ניתן לקבל שרות של הוספיס בית במימון קופת החולים. הוספיס בית נותן טיפול פליאטיבי – טיפול אשר משפר את איכות החיים של החולים ובני משפחותיהם בהתמודדות עם מחלות חשוכות מרפא, על ידי מניעה והקלה על סבל. צוות ההוספיס בית כולל בד"כ: רופא/ה אח/ות, ועו"ס. אני מציעה שלאחר שתסיימו את הבדיקות וההתיעצויות הרפואיות ובמידה והרופאים יקבעו שהמחלה של אימך חשוכת מרפא ומצבה הינו סופני, תפנו באמצעות רופא המשפחה, בבקשה שקופת החולים תאשר ותממן את ההוספיס בית. באופן זה תאפשרו לאמא לסיים את חייה על פי רצונה והשקפתה.


זו שאלה חשובה ובאמת המושג פעמים רבות איננו בהיר. כאשר אומרים דמנציה (שטיון בעברית) הכוונה למצב בו לאדם יש ירידה תפקודית: קוגנטיבית, התנהגותית ונפשית. הירידה באה לידי ביטוי בבעיות וירידה בזיכרון ובהתמצאות, האטה וירידה בחשיבה ובתפקוד, בעיות בתפיסה ובשיפוט. כתוצאה משינויים אלו נראה פעמים רבות את האדם הדמנטי אדיש יותר, מתעניין פחות בתחומים שעסק ואהב וכן נרתע ממעורבות חברתית. כ-40% מהלוקים בדמנציה סובלים גם מדיכאון. המונח דמנציה הינו מושג כולל למחלות שונות הגורמות לתופעות שהזכרתי. המחלה העיקרית והנפוצה ביותר הגורמת לדמנציה הינה מחלת האלצהיימר.מחלות נוספות שעלולות לגרום לדמנציה הינן מחלות הפוגעות בכלי דם מוחיים (לדוגמא ארועים מוחיים) ופרקינסון. הדמנציה שכיחה בגיל זקנה ומבני ה-80 ומעלה כ20% סובלים ממנה. לעיתים קרובות הדמנציה מתפתחת באופן איטי מאוד והדרגתי והאדם הסובל ממנה יוכל להמשיך ולתפקד טוב ובאופן עצמאי יחסית ברוב תחומי חייו. כאשר האדם עצמו מתלונן על התופעות שהוזכרו או שבני משפחתו שמים לב לכך - יש חשיבות רבה לפנות לרופא פסיכוגריאטר שיבדוק את האדם ויאבחן אותו. הרופא על פי הצורך ימליץ על טיפול תרופתי, שיכול להאט ולעכב מעט את התפתחות המחלה ולסייע לסובלים מדיכאון ומתופעות נפשיות או התנהגותיות אחרות.


לפי דבריך נראה שאתה מאוד מודע למצבך ולמרות הצורך המובן והחשוב בעצמאות, אתה מוכן לקבל עזרה ויתכן מאוד שאתה זכאי לה מביטוח לאומי. העזרה הניתנת מביטוח לאומי לאנשים מגיל פרישה, נקראת גמלת סיעוד. בכדי לבדוק את הזכאות לגמלת סיעוד צריך לבדוק קודם כל את סך ההכנסות החודשיות שלך. במידה והכנסותיך החודשיות הקבועות מפנסיות (שלך ושל אשתך אם יש), קצבאת זקנה ושארים, הכנסות משכ"ד - אינן עולות על 14,200 (נכון ל-2016), סביר להניח שאתה זכאי לגמלת סיעוד. באתר של ביטוח לאומי (באינטרנט) ניתן להוריד טפסים לבקשת גמלת סיעוד. תצטרך למלא את הטפסים ולצרף אליהם: אישורי הכנסות ל-3 חודשים אחרונים, טופס מידע רפואי מרופא/ת המשפחה, במידה ויש סיכומי אישפוז או חוות דעת רפואיות עדכניות נוספות חשוב לצרפן, כמו כן צריך לכתוב הצהרת הכנסות (ניתן לעשות זאת בכתתב יד על דף נייר עם חתימתך בסוף ההצהרה). כדי להקל על עצמך בכל התהליך, (מציאת הטפסים, הדרכה במילואם, צרוף מסמכים רפואיים ואישורי הכנסה ושליחה לביטוח לאומי), תוכל לפנות לאחת מחברות הסיעוד שנמצאות באזור מגוריך ולבקש את עזרתם והדרכתם במילוי הטפסים ובטפסים שיש לצרף. הם יוכלו לסייע בכך וכן יוכלו לשלוח את הטפסים לביטוח לאומי. בנוסף עד שתתקבל תשובה מביטו לאומי חברת הסיעוד תוכל לתת לך, למשך כחודש שרות שנקרא "טרום סיעוד" שזה בד"כ כ-6 שעות שבועיות של עזרה/טיפול על חשבונה של חברת הסיעוד. לאחר שהבקשה הוגשה ובמידה ואינך עובר את רף ההכנסות שנקבע, משהו מביטוח לאומי יצור איתך קשר טלפוני, על מנת לתאם איתך ביקור של מעריכה מטעמם, (בדרך כלל זו אחות או פזיוטרפיסטית). בביקור של המעריכה אתה תשאל על מצבך הבריאותי והתפקודי, על התרופות שאתה לוקח וכן תתבקש לעשות כמה פעולות שיאפשרו לה להתרשם מתפקודך ולאחר מכן להעביר את כל הנתונים לביטוח לאומי. לאחר כשבועיים שלושה תקבל תשובה האם בקשתך אושרה או לא.