שואל יקר,
מכתבך נוגע ללב. הפחד מהעולם, מהלא ידוע, מלהיות גדול.
רציתי לענות לך שזה טבעי, שברמה מסויימת כולנו מרגישים קטנים וחסרי אונים. גם האנשים שנראים לך גדולים ויודעים גם הם פוחדים. כולנו ילדים שנאלצו לגדול וכולנו מתמודדים עם תחושות חוסר אונים וחוסר ידיעה. אל תתייחס למספרים, 25 או 70, מאחורי ההגנות כולנו תינוקות, ילדים, מבוגרים מבוהלים. הטיפול חשוב, יחסים והקשבה ויכולת להזדקק ולהעזר מקלים על הדרך.
לבנות זהות זה תהליך ארוך, הוא לא מסתיים ולא מושלם בשום גיל. אבל כתיבתך היפה ומעוררת ההזדהות מרמזת לי שיש בתוכך גרעין שיילך ויצמח.
בהצלחה רבה
גלעד