על הספה - פורומי מומחים

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה מנהלת פורום רחלי שרון גרטי
מטפלת בעלת ניסיון רב במבוגרים ובבוגרים צעירים. עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית פורום אמהות, היריון ולידה
בשילוב גוף נפש ורוח, אמא לשלושה.


להיות אמא- פירושו כניסה לעולם רחב, אינסופי, של התמודדויות ומורכבויות. זוהי רכבת הרים רגשית בה אנו נעות במהירות בין רגעים של אושר, סיפוק עילאי, אהבה בעוצמה לא מוכרת ומשמעות קיומית ובין רגעים רבים של אי שקט, קונפליקטים, חוסר שליטה ופחד. המעבר בין תחושת הביטחון לבין הספק יכול להיות חד ומטלטל.

להיות אמא - פירושו מפגש מחודש עם הילדות שבנו, הילדות שבתוכנו- הניבטות אלינו מעיני הילדים שלנו ומתוך הקשר שאנו בונות עימם. זהו מפגש ייחודי ומרגש עם מי שהיינו ומי שעודנו, ולא פעם זהו מפגש המעורר חרדה ושאלות שאנו מפנות כלפי עצמנו- האם אני האם שקיוויתי להיות? האם ומתי אני פועלת כשם שאימי נהגה כלפיי?

פורום זה נועד לכן, אימהות ונשים חשובות, במטרה ללוות, לסייע ולעודד אתכן במסע האימהות, להיות אוזן קשבת וחושבת ביחד איתכן. רבות נכתב, נאמר ונשאל על מה הילד צריך. אבל כאן תישאל קודם לכן השאלה- מה אני, אמא, צריכה? וברור לכולנו כי כאשר אנחנו רגועות וברורות לעצמנו- גם לילדים שלנו ולמשפחות שלנו קל יותר.

אני מזמינה אתכן לשתף, להתלבט ולהתייעץ על כל נושא אישי המעסיק אתכן, ומאמינה כי בכוחן של התמיכה וההכוונה לאפשר לכן למצוא את הדרך הנכונה עבורכן.


 X

שלום לך, את עוברת שינוי גדול בחייך, ראשון מסוגו. להיות הורה זה תהליך ארוך, רצוף שאלות וחששות. טבעי מאד בעיניי שיעלו גם ספקות בנוגע להיריון שנמצא בתחילת דרכו. כאשר יש חרדה או מתח- קשה להרגיש גם שמחה. לכן אני מציעה לא להיבהל מעצמך, לקבל את תחושותייך כפי שהן. תני לעצמכם זמן לעכל את המתרחש. יש להניח שהזוגיות שלכן כללה את המחשבות על ההיריון בטרם נוצר.. קחי לך את הזמן. דברים עוד ישתנו בתוכך ובמחשבותייך. אם המצב לא משתפר ואת במצוקה מתמשכת סביב שאלה זו- פני לייעוץ מקצועי.



אמא יקרה, המצב שאת מתארת נורמלי ומתרחש כל הזמן בבתים בהם יש תינוקות חדשים שהגיעו לעולם. לוקח זמן לתינוק לווסת את עצמו ולוקח זמן לאמא ללמוד איך ומה עובד. בינתיים- זה ממש יכול להיות קשה ומתסכל. אני מציעה להעזר בכל מה שניתן - אם יש זוגיות, משפחה, שכנות או חברות. לפנות אותך לישון , גם אם במהלך היום, גם אם לזמן קצר. יש ארגון מתנדבות מקסים שנקרא "מאם לאם" שיכול לסייע בדיוק בזה. בנוסף, נסי להפחית בחשיבות של משימות אחרות שגוזלות ממך אנרגיה, כמו ניקיון למשל. אם יש לך זמן לנוח- השתמשי בו לשם כך. זה יעבור עוד מספר שבועות. אם את עדיין דואגת- פני לטיפת חלב או התייעצי עם הרופא.


אמא יקרה, תחילת החיים של תינוק היא ארוע משמעותי וקיצוני בכל מיני מובנים- פיזית, רגשית, משפחתית- ומה לא. אחרי לידה הגוף עדיין מתאושש מהאירוע ולוקחים שבועות עד שהאיזון שהופר שב (לא סתם המציאו את ההגדרה משכב לידה- 6 שבועות. את ילדת לפני שבוע!) בנוסף, היצור הקטן לא מגיע עם הוראות הפעלה ולא דומה לשום דבר שהיה בעבר (גם אם יש ילדים גדולים דרך אגב, כי כל תינוק מביא איתו משהו אחר). אני מאמינה באמת שהמצב עם הזמן יילך וישתפר, למרות שזה לוקח את הזמן שלו וצריך להיות סבלנית ועם חמלה כלפי עצמך. אני חושבת שאולי הקושי יכול להצטמצם אם תפרשי אחרת את בכיו של התינוק. מתיאורך אני חשה שאת מרגישה אולי תסכול כי אינך מצליחה למנוע או להפחית את הבכי שלו. אבל בכי הינו סוג של תקשורת, של שפה. ברור שאנחנו רוצים לתת מענה לצורך שעולה דרך הבכי אבל זה בסדר שזה לוקח זמן להבין ולהרגיע. אם ניתן יהיה להפחית את רמת החרדה שלך ושל המשפחה סביבך- זה יכול לדעתי לעזור. אם את חוששת שיש בעיה את בהחלט יכולה לפנות לרופא ולבדוק את התינוק. אבל בדיקות פשוטות שלך בשלב זה הן יעילות גם כן- האם הוא אוכל? האם יש יציאות? האם הצבע שלו חיוני? האם יש עלייה במשקל? לאט ובסבלנות נסי ללמוד מה עוזר יותר ומה פחות- הקשיבי לבכיו. אם הוא מתקצר בעקבות משהו שניסית- נסי ממנו עוד. את תסללי כך את הדרך המתאימה לתינוקך ולך, וזוהי בעצם תחילתה של מערכת היחסים שלכם ושלו עם העולם. אם המצוקה שלך אינה עוברת- פני לאיש מקצוע, טיפת חלב או איש טיפול. אינך צריכה לסבול לאורך זמן ויש מה לעשות. בהצלחה.



הריונית יקרה, היריון זו חוויה עם אלמנטים נפשיים רבים. הגוף המשתנה, ההורמונים, חוסר הוודאות לגבי המתחולל שם בפנים, הציפייה הלא ידועה לקראת ההורות. כל אלו יכולים להוביל לחששות או לקשיים, ואלו יכולים להתבטא בין היתר בעייפות וחוסר אנרגיה כפי שתיארת. נוסיף לכך את העובדה שאת בהיריון בתקופה לא ברורה בעולם בכלל, דבר שיכול להוסיף את המתח שלו. אני מציעה לשתף אנשים קרובים במה שעובר עלייך. חשוב מאד שלא תרגישי לבד. בנוסף, בדקי מה יכול לסייע לך, מה סייע לך בעבר בעת קושי? למשל- אומנות, פעילות גופנית, בישול, מקלחת טובה ועוד. כמו כן בהחלט כדאי לשקול פנייה לאיש טיפול. נשים רבות נעזרות בתקופת היריון בטיפול נפשי כחלק מההתמודדות עם המתב הייחודי הזה.


אמא יקרה, ראשית חשוב מאד שאת מודעת לעצמך ופונה לבירור ולעזרה. זהו שלב ראשון וחשוב מאד בדרך להצלחה. דיכאון אחרי לידה יכול להופיע גם אחרי הריון שני. הסיבה לדכאון לאחר לידה אינה רק הורמונלית אלא גם הסיטואציה המאתגרת של הורות שצריכה להתחלק בשניים, שלא נדבר על התקופה הנוכחית העמוסה והמעמיסה ככ רגשית. דכאון לאחר לידה אינו הסיבה היחידה האפשרית לתחושות שאת מתארת. גם עייפות, חרדה, עומס, בדידות שאינם על רקע דכאון לאחר לידה יכולים להרגיש כך. המלצתי הראשונה אלייך היא לדאוג לעצמך לזמן הפוגות, להיעזר ככל הניתן בעזרה מאחרים קרובים לך. לעיתים כדאי לקחת עזרה שתיתן מענה דווקא לתינוק כך שאת תוכלי להתפנות לילד הראשון כי המרחב הזה מעמיס על אמהות בלידה שניה. אני מציעה לשתף ככל הניתן את בן הזוג והמשפחה הקרובה. חשוב שלא תהיי לבד, למרות שאולי את חשה דווקא צורך להסתגר. כמובן, ניתן לפנות לקבלת עזרה רגשית ורפואית. יש הרבה אנשי מקצוע שמטפלים בתחום הזה של נשים לאחר לידה.


ניסחת באופן מרגש את ההתפעמות שלך מן הבת שלך, לצד היכולת לזהות שקשה לך לסמוך על עצמך, אולי אף יותר מאשר לה. הזיהוי הזה שלך את הקושי של עצמך הוא חלק נכבד מן הפתרון. רוצה לומר בכך כי היכולת שלך להבין את העמדה הפנימית שלך מול הסוגייה הזו היא המפתח. כעת, עלייך למצוא את הדרך להתחזק אל מול האתגר הטיפולי שעומד בפניכם. ככל שאת תצליחי לסמוך על עצמך ועל התהליך שעליה לעבור- כך יהיה לך קל יותר להתמודד עם הקשיים שלה. גם אם ההתקדמות שלה תיעצר לזמן מה, את יכולה להניח שהיא תמצא את הדרכים להתקדם בהמשך ולפצות על מה שהואט. אם את שלמה עם הפרוצדורה הרפואית והיתרון של הטיפול המוקדם- אז כעת עלייך להיערך נפשית ופיזית לכך. אני מאמינה גדולה בכוח ההסתגלות וההתמודדות של תינוקות וילדים קטנים. מדובר ביצורים מאד חזקים (ראי את סיפור הלידה שלך, כמה עוצמה שלך ושלה יש שם) שיכולים להתגבר על קשיים ולהמשיך את חייהם. כמובן שאם תחושי שזה "גדול" עלייך יותר מדי- פני לייעוץ. בהצלחה ובבריאות.



ראשית, חשוב ששמת לב שהילדה שלך מאותתת שהיא במצוקה. היכולת של ההורה לזהות את המצוקה של הילד היא צעד ראשון. שנית, אני בהחלט יכולה להסכים עם ההשערה שלך שהמצוקה קשורה להיריון שלך. ילדים מבינים דברים בצורה אינטואטיבית גם אם אין להם מילים לבטא זאת.. בנוסף , זהו גיל שבו השלב ההתפתחותי עוסק ביצירת נפרדות מאמא, בדיקת התלות והיכולת למרחב בינאישי. שלב זה, הגם שהוא נורמטיבי וחשוב ביותר, מהווה מקור לפחדים ולחששות. הלילה, השינה, מהווים פעמים רבות קרקע פוריה לפחדים. אני מציעה לך להיות איתה ברוך ובסבלנות. לאפשר לה לצרוך אותך יותר במידת האפשר שלך. להיות איתה ליד המיטה, להישאר, לדבר על החשש ועל זה שאמא כאן. אני מציעה לבנות טקס שינה שחוזר על עצמו ומרגיע בפני עצמו- סיפור, נשיקה, שיר וכד'. אפשר גם לספר לה שיש תינוק בדרך, שאולי היא חוששת אבל שזה יהיה לה מאד כיף שיש לה אח/אחות קטנה. ובעיקר - אני כאן איתך, את לא לבד וכיו"ב. עם הזמן, בהמשך, אפשר יהיה לרווח לאט לאט. להגיד לה שאבא נשאר איתה קצת ואת קצת... להגיד שעוד מעט תבואי גם.. את תרגישי מתי היא יכולה לשחרר קצת יותר ובתמיכה שלכם. בהצלחה.