ראשית, חשוב ששמת לב שהילדה שלך מאותתת שהיא במצוקה. היכולת של ההורה לזהות את המצוקה של הילד היא צעד ראשון. שנית, אני בהחלט יכולה להסכים עם ההשערה שלך שהמצוקה קשורה להיריון שלך. ילדים מבינים דברים בצורה אינטואטיבית גם אם אין להם מילים לבטא זאת.. בנוסף , זהו גיל שבו השלב ההתפתחותי עוסק ביצירת נפרדות מאמא, בדיקת התלות והיכולת למרחב בינאישי. שלב זה, הגם שהוא נורמטיבי וחשוב ביותר, מהווה מקור לפחדים ולחששות. הלילה, השינה, מהווים פעמים רבות קרקע פוריה לפחדים.
אני מציעה לך להיות איתה ברוך ובסבלנות. לאפשר לה לצרוך אותך יותר במידת האפשר שלך. להיות איתה ליד המיטה, להישאר, לדבר על החשש ועל זה שאמא כאן. אני מציעה לבנות טקס שינה שחוזר על עצמו ומרגיע בפני עצמו- סיפור, נשיקה, שיר וכד'. אפשר גם לספר לה שיש תינוק בדרך, שאולי היא חוששת אבל שזה יהיה לה מאד כיף שיש לה אח/אחות קטנה. ובעיקר - אני כאן איתך, את לא לבד וכיו"ב. עם הזמן, בהמשך, אפשר יהיה לרווח לאט לאט. להגיד לה שאבא נשאר איתה קצת ואת קצת... להגיד שעוד מעט תבואי גם.. את תרגישי מתי היא יכולה לשחרר קצת יותר ובתמיכה שלכם. בהצלחה.