הי . בואי נתחיל מלדבר על כמה שמה שאת עוברת הוא נורמלי ותקין לחלוטין. השינה היא מהצרכים הכי קריטיים ובסיסיים לאדם וכשהיא נפגעת בצורה דרמטית כל כך נפגעים גם תפקודים נוספים כמו מצב רוח, סבלנות, יכולת הכלה ולעיתים בכלל הרצון למשהו.. חודשיים וחצי לאחר לידה עדיין אין סנכרון וחזרה לשגרה ברמה ההורמונלית, הפיזית ובוודאי שלא הרגשית.
על כך נוסיף את העדר החברה שאת חשה מתוך מציאות בה את היחידה שילדה בתקופה זו. זה משמעותי מאד!. בחברות קדומות מעגל הנשים היה מגדל ביחד עם האם הטרייה את ילדיה ובעולם המערבי הדבר בולט בחסרונו.
חלק מרכזי מהפתרון למצב הינו הזמן. הזמן שיעבור קרוב לוודאי ישפר את הדברים, ישנה את המציאות המורכבת הזו ויעשה לך יותר קל. קשה לומר מתי זה יקרה משום שזה מאד אישי ותלוי בתינוק ובעוד גורמים, אך בוודאי שככל שהתינוקת תהיה לך ברורה יותר, צרכיה יהיו מתוזמנים יותר ואת תהיי בטוחה יותר בהורות שלך. עניינים צפויים לחזור לשליטה אט אט וזה ישפיע על מצב הרוח והלוואי גם על השינה.
אבל אני סבורה שאת יכולה גם ליזום צעדים משלך שיסייעו לך במצב כיום. רכיב משמעותי אחד הינו בקשת תמיכה ונוכחות מהקרובים לך. נסי לשתף את בעלך את חברותייך במה שעובר עלייך ובקשי את המענה הדרוש לך מהם. זו יכולה להיות כוס קפה קטנה, עזרה בקיפול כביסה או חיבוק ארוך. אלו רגעים קטנים אבל ממלאים.
בנוסף, נסי לחשוב על פעילות מחוץ לבית, גם אם קטנה. גם אם סתם בשביל איזה סידור לא משמעותי במיוחד. בזמנו קראנו לזה "סיבוב חמאה"- בשביל לצאת מהבית. אלו ימים יפים ושמשיים, קחי אותה בעגלה וצאו מן הבית. אל תנסי להיות יעילה או משמעותית לסדר ולניקיון. הכי חשוב כרגע שיהיה לך טוב ושתחושי מחוזקת.
ולסיום, אמירה שתישמע אולי סתמית אך בעיניי עוזרת.. כרגע זה מה שיש, אלו הם פני הדברים. את יכולה לנסות ולשפר אותם אבל בעיקר לקבל את זה שכזו היא התקופה ואת מגדלת לראשונה בחייך ילד. האמיני בעצמך שיש בך היכולת להתמודד עם הקשיים והמורכבות. כמובן שאם לאורך זמן הדברים לא משתפרים כלל או מחמירים אציע לך לפנות לעזרה נפשית כדי לתמוך בך ולסייע לך.
בהצלחה..