שלום לך,
בפנייתך נותרתי עם שאלות רבות פתוחות, כאשר המרכזית קשורה בהתנהגותה בנוגע לנשיאת נשק- מה הכוונה באיום ישיר? מה בדיוק היא מאיימת לעשות? האם התכוונה לומר שכאשר יהיה בידיה נשק היא תשתמש בו כנגד עצמה, כלומר האם זה איום באובדנות?
שאלות נוספות קשורות לעניין הצבא- מתי היא אמורה להתגייס? מהי מידת המוטיבציה שלה לגיוס?
וגם אודותיה- מהם הקשיים עימם היא מתמודדת? באיזה אופן משוחחים על התנהגויותיה אלו בבית ומהן התגובות כלפי מעשיה אלו? מהו מצב הרוח שלה? התפקוד האישי, הלימודי והחברתי?
מכל מקום, ניתן להניח ממה שתיארת כי האיומים הללו הנאמרים מולכם, האם ובן זוגה, מכוונים אליכם, מכוונים לעורר בכם את הדאגה, וככל הנראה זהו שידור של מצוקה נפשית שהיא חווה. נדמה לי שחשת בצדק כי קיימת הסלמה בהתנהגותה במעבר לאיומים סביב נשק, והדבר מצריך התייחסות.
לטעמי, הפנייה לצבא אינה השלב הראשון לביצוע. קודם כל עליכם (אולי רק האם, איני יודעת) לברר לעומק מה עובר על הילדה, ובכלל זה מה עובר עליכם אל מולה, ולראות את ההתנהגויות השונות שפירטת גם כחלק מהתקשורת שביניכם. ממליצה לשקול עזרה מקצועית בשלב זה, אם בטיפול משפחתי ואם בטיפול פרטני.
הפניה לצבא חשוב שתעשה במקרה שזיהיתם בעיה נפשית מאובחנת כגון דכאון ממנו סובלת, הפרעות התנהגות מאובחנות ובהחלט כוונות אובדניות ממשיות צריכות להיות מדוברות מול הצבא. ואולם, להערכתי כל יצירת קשר עם הצבא צריכה להיעשות בשיתוף הילדה, תוך הבהרה של האחריות ההורית המובעת בצעד שכזה. הכתובת לעניין זה הינה למרפאה לבריאות הנפש של לשכת הגיוס דרכה עוברת את הליך הגיוס לצבא. בהצלחה