הבדידות והחרדה שחווה ילד מוחרם הן הקושי המרכזי. היו שם בשבילם, בלו בחברתם כמה שיותר והזכירו להם את הגב והתמיכה המשפחתית שיש להם.
תפקיד ההורים בטיפול בחרם בקבוצות וואטסאפ וכיצד נמנע זאת
כמו במקרים רבים אחרים, הטיפול המיטבי בחרם ברשתות החברתיות הוא מניעתו מראש, זאת באמצעות חיזוק יכולת העמידה והחוסן של הילדים ושיפור האווירה החברתית בכיתה.
איך מונעים מהילד שלנו ליזום חרם או להפוך לקורבן של חרם בוואטסאפ?
1. נשארים מעורבים – ילדים שהוריהם יודעים מה קורה בכיתתם, מכירים את חבריהם ונמצאים עם היד על הדופק, מועדים הרבה פחות להיות מעורבים בחרם, בין אם בצד היוזם ובין אם בצד הנפגע של החרם.
2. מדברים על זה – פעמים רבות מופיעות בתקשורת כתבות על ילדים שנפגעו מחרם חברתי ושילמו מחירים נפשיים וחברתיים כבדים בגינו. שתפו את הילדים במה שקראתם, שאלו לדעתם, בדקו האם יש ילד בכיתה שלדעתם נמצא בסיכון להיות מוחרם והתעניינו איך הדברים נראים בכיתה ובבית הספר שלהם. אל תחששו לשתף אותם בסיפורי חרם שעברתם או ארגנתם כילדים, ומה למדתם מכך.
3. מלמדים אותם להיות חברים – ילדים רבים נוטים לראות הצלחה חברתית כריבוי חברים ועלינו, כהורים וכאנשי חינוך, ללמד אותם שבמידה רבה "חבר של כולם אינו חבר של איש" ולעודד אותם ליצור מספר קטן של חברויות קרובות, כנות ואותנטיות. בהקשר זה חשוב לדבר עם הילדים על מה אפשר לעשות כאשר הם עדים להתנכלות חברתית באחד הילדים בכיתה או בבית הספר ולתת להם כלים מעשיים – מדיווח למורה בעילום שם ועד התנגדות אקטיבית לחרם וסירוב להיגרר אחרי המארגנים.
4. מעודדים אותם לריבוי מסגרות – כשהיינו קטנים לימדו אותנו שלא שמים את כל הביצים בסל אחד. שייכות חברתית אינה שונה, בהקשר הזה. עדיף שלילד יהיו מספר קבוצות התייחסות ושייכות, מלבד קבוצת החברים לכיתה.
5. נותנים להם כלי עבודה חשובים לעולם הדיגיטלי – כמו שלא הייתם שולחים את הילד שלכם לחצות כביש או לנסוע באופניים על המדרכה מבלי ללמד אותם כיצד עושים זאת, אל תאפשרו להם נגישות לרשתות החברתיות, כולל וואטסאפ, מבלי לתת להם כלים וכללים חשובים
להתנהלות בזירה הדיגיטלית. הסבירו לילדים מה מעלים לקבוצה ומה לא, מה מותר להגיד וממה להימנע, מתי מגיבים ומתי עדיף לשתוק, מה מעבירים הלאה ומה שומרים אצלנו.
מה לעשות במידה והילד מוחרם?
1. להרגיע את הסיטואציה – ילדים ומתבגרים נוטים לראות בכל סיטואציה חברתית איום ממשי על שלומם ועל עתידם. תפקידנו כהורים, בסיטואציה מלחיצה כזו, היא לשדר את המסר ההפוך – מריבות והחרמות וואטסאפ הן עניין נפוץ, לצערנו, אך גם עתידות להיפתר במהירות, בסבירות גבוהה ואינן משקפות את החיים עצמם.
2. להזכיר שאנחנו פה – הבדידות והחרדה שחווה ילד מוחרם הן הקושי המרכזי. היו שם בשבילם, בלו בחברתם כמה שיותר והזכירו להם את הגב והתמיכה המשפחתית שיש להם.
3. להקשיב ולהבין – תנו לילד לספר לכם את הדברים מנקודת המבט שלו. עצם הדיבור על המצב יאפשר תחושת הקלה ואתם תוכלו להישאר עם היד על הדופק ולהחליט האם צריך להתערב ומתי.
4. להזכיר את הכלים שנרכשו – זה הזמן להזכיר לילדים ביתר שאת את הכלים והכללים שלימדנו אותם מבעוד מועד, אודות ההתנהלות בזירה הדיגיטלית. הסבירו לילד שיש תגובות שעלולות לעשות לו שירות גרוע מאוד ולעודד את התוקפן והחליטו ביחד איתו למה מגיבים ולמה לא.
5. להפעיל חברים וגורמים ממתנים בכיתה – בכל כיתה יש ילדים בוגרים ורגועים יותר, שלא מוצאים עניין וטעם בהתכתשויות וואטסאפ. אפשר להיעזר בילדים הללו ו/או בחבריו הטובים של הילד המוחרם, כדי להרגיע את האווירה ולאפשר הפסקת החרם.
6. לשתף את הצוות – הורים רבים נמנעים משיתוף הצוות החינוכי במסגרות הלימוד, בעיקר לאור סירוב הילדים לשתף אותם. המורים בכיתה מכירים היטב את הילדים ואת הדינמיקה ביניהם ויכולים לסייע בזמן אמת, ובוודאי שבשלב הסקת המסקנות מאירוע החרם הכיתתי.
8. להגביר נוכחות במסגרות מחוץ לביה"ס – זוכרים שהמלצנו שלילד יהיו מספר זירות חברתיות, מעבר לכיתת הלימוד? זה הזמן להרבות במפגשים עם חברים מהחוג, מהשכונה ומתוך המשפחה המורחבת.
מתי כדאי לפנות להתערבות מקצועית
בשני מקרים מומלץ לפנות לעזרת אנשי מקצוע, המתמחים בסיוע בהתמודדות נפשית עם בעיות חברתיות:
1. כאשר הילד המוחרם מגלה סימני מצוקה ואנו חוששים שהנזק הנפשי עלול להיות קבוע או, חלילה, כאשר הילד נמצא בסכנה לפגיעה עצמית בעקבות החרם.
2. כאשר ילד מתמודד עם חרמות חוזרים ונשנים, אנו נוטים להניח שבבסיס הדבר עומדת בעיה חברתית או קושי חברתי שיש לטפל בו בצורה יסודית ובכך למנוע את הישנות החרם.
במקרים הללו יש לאתר מטפל מומלץ,
המתמחה בטיפול בקשיים חברתיים בגיל הילדות.
יש לכם שאלות נוספות, מוזמנים
לפנות לפורום גיל ההתבגרות שלנו
