אני כועסת ופסיכודרמה – סיפור מקרה
טל קנב
ב' (בת 35): "אני כועסת."
מנחה: "על מה?"
ב': "על מי? על אח שלי!"
מנחה: "את רוצה לספר מה מכעיס אותך?"
ב': "הוא פישל בענק. כאשר הכי הייתי צריכה אותו... הוא לא רצה לבוא!"
מנחה: "רוצה לספר לנו מה היה?"
ב': "סיפרתי לכם על אחי הגדול. הוא זה שדואג לי כל השנים. אבא שלנו ברח מאמא שלנו ועבר להיות חקלאי בדרום. השאיר את שנינו עם אמא נכה רגשית וזהו. כשהיינו בבית ספר יסודי אחי הבטיח שתמיד ידאג לי ושלא אפחד. וככה כל השנים היה המשענת שלי. הוא אפילו עבר לגור עם משפחתו מעבר לפינה, מהדירה ששכרתי לפני כמה שנים. אנחנו שכנים. אולי שתי דקות הליכה ביננו."
מנחה: "על מה את כועסת?"
ב': "לפני שבועיים רציתי למות. הרגשתי הכי חרא שהרגשתי אי פעם בחיים שלי. לקחתי את כל הכדורים שיש לי בבית, הכנתי לי שתי כוסות קפה ענקיות והתחלתי לבלוע אותם..., אחרי איזה זמן כבר נהיה ערב והרגשתי מוזר וחסרת אנרגיה לחלוטין. מצאתי עצמי שוכבת על הרצפה בסלון וטלפנתי לאחי. אמרתי לו שאני רוצה למות ושלקחתי מליון כדורים ושנמאס לי מהכל. במקום להגיד: 'אני עוזב הכל ובא', הוא התחיל לדבר איתי על כמה קשה לו לשמוע שאני רוצה למות. ומה יהיה איתי? ואם אני לא אקח את עצמי בידיים אז החיים לא ישתפרו... וגם אמר, שהוא יזמין לי אמבולנס.
אמרתי לו שאני לא רוצה אמבולנס, אני רוצה שהוא יבוא. הוא אמר שלא מסוגל לראות אותי ככה. אמרתי לו: '2 דקות הליכה ואתה כאן, גם אם האמבולנס יבוא אני לא אפתח להם את הדלת'. אני בוכה ורע לי בנשמה והוא לא ילך מעבר לפינה ויעלה אלי. הוא ישאר עם אישתו והבת שלו בסלון היפה שלהם, אך לא יבוא לעזור לאחותו המתפגרת..."
מנחה: "אנחנו שומעים את התסכול והכעס מתוך דברייך. בואי נזמין את אחיך לכאן בבקשה, תעברי לכסא הריק שלידך." (מתישבת בכיסא ליד)
מנחה: "איך קוראים לאחיך?"
ב': "נניח שקוראים לאחי א' "
מנחה: "ואיך הוא יושב?"
ב': מזדקפת (בתור א'), מתירה רגליה ומשחקת עם הטלפון בנינוחות בידה.
מנחה: מראיין את ה 'אח' וביחד עם הקבוצה, לומדים להכיר אותו.
לאחר ראיון קצר עם האח מחזיר את ב' למקומה ואומר: "תחושות קשות. תסתכלי בבקשה סביב ותאמרי בבקשה, מי מהקבוצה יכול להיות אחיך?"
ב' בוחרת את אחד החברים, א' ואומרת: "הם באותו הגובה ויש להם שיער דומה"
מנחה: "מה שלומך א'?"
א': "אחותי רוצה למות. הכי קשה שיש."
ב': "והאח היקר שלי (באינטונאציה צינית)... לא מוכן להזיז את התחת שלו."
מנחה: "מה היה בהמשך?" בזמן זה מחליף תפקידים בין האח לאחות והדרמה מתפתחת. בינתיים מסתבר לנו מתוך השיחה שהאחים דיברנו ודיברו כשעה והאח לא היה מוכן לבוא. הוא הזמין אמבולנס ופגש את אחותו בחדר המיון בבית חולים. ומאז היא בקושי מדברת איתו. המנחה מודה ל ב' ול א' (האח).
מנחה: "שמענו סיפור כואב. (פונה אל הקבוצה) איפה הסיפור הזה נגע בכם?"
....לאחר מספר שיתופים אמפתיים של חברי קבוצה, דיבר ק'.
ק': "אחרי כל מה ששמענו. (פונה ל ב') למה בעצם התעקשת שאחיך יגיע? למה היית זקוקה?"
ב': (חצי בוכה) "היה לי בור עצום בלב. רציתי חיבוק ענק."
מנחה אל ק': "שאלה מצוינת. למה את זקוקה? אתה יכול לקום בבקשה במקומך ולפתוח ידיים הכי רחב שיש לך."
(קם ופותח ידיים הכי רחב שיכול)
מנחה אל ב': "האם חיבוק כזה היה מספק אותך?"
ב': "לא. הייתי צריכה חיבוק שיקיף אותי 100 פעמים, הרבה יותר גדול מזה."
ק': "אי אפשר להקיף אותך 100 פעמים..."
מנחה: "אולי ביקשת מאחיך משהו שגדול ממנו...?"
ב': "אבל הוא תמך בי כל השנים ועשה בשבילי המון דברים. הוא תמיד עשה 100% ממה שהייתי צריכה."
בחור ששיחק את האח, א': "כן. רק שעכשיו ביקשת 110% ואחיך לא יכל להביא את עצמו. זה מפחיד לראות מישהו קרוב מתפרק מול העיניים."
זוהי דוגמה אחת לכוח שיש לקבוצה. הרבה תובנות וצמיחה, מגיחות מהמתרחש בקבוצה פסיכו-דרמתית בעזרת החברים בה.
אפילוג: בשבוע שלאחר ההתרחשות הנ"ל, הגיעה ב' וסיפרה שהבינה שאדם יכול לתת רק מה שיש לו. אחיה מלווה אותה שנים באהבה ומסירות ונותן את כל כולו. סיפרה שהלכה להודות לו על התמיכה, הביאה עציץ עם פרחים והבינה ש: "אני מקבלת את החיבוק הכי גדול שהוא יכול לתת וזה המון".
מהו טיפול קבוצתי או פרטני הנעזר בפסיכודרמה? מה העוצמה והתרומה של טיפול המשלב פסיכודרמה? סיפור מקרה זה הינו טעימה או פתיחת צוהר למתרחש בטיפול הקבוצתי ולקורה בתהליכי הפסיכודרמה. הפסיכודרמה מאפשרת משחקי תפקידים שלא מתאפשרים בחיים. אנו מנסים להתנהג "נכון" בכדי להשיג מטרותינו אך לפעמים, התוצאה אינה מושגת. טכניקה זו מאפשרת להיכנס לנעלי האחר עם ליווי מקצועי המדמה את ביקורת המציאות. הלמידה החווייתית נתמכת ומוסברת בלמידה תאורטית ובדיון פתוח בין החברים. למידה זו מכינה אותנו להתמודדות וממקדת אותנו סביב מטרותינו והדרך להשיגן. שהרי בסופו של יום, רובנו מאחלים לעצמנו שיפור בחיים ונעימותם. שיפור עד כמה שאפשר...ואפשר!
טיפול קבוצתי יכול להוות תחליף או תוספת לטיפול פרטני. הקבוצה מאפשרת תרגול לחיים בתנאי "מעבדה לאינטראקציה אנושית". אנחנו חיים עם וסביב אחרים במסגרת המשפחתית, התעסוקתית והחברתית. חלקנו רוצים להרחיב את מעגל האינטראקציות האנושיות שלנו מתוך תחושת הבדידות או לשפר את האינטראקציות מתוך תחושה שאינן זורמות כראוי. המילה כראוי משליכה גם על ההערכה שאדם מקבל מסביבתו. שהרי העלאת ההערכה, תפחית בדידות ותנעים את היותנו יצורים חברתיים. לעיתים אנו נרגיש בודדים גם כאשר מוקפים באחרים. מה היא הבדידות הזו? איך יוצאים ממנה? ולפעמים, מה כדאי לי לתקן במפגש עם האחרים, בכדי להיות איתם באמת? איפה האזור העיוור שלי? מה אינני רואה? מדוע לא מתקרבים אלי כמו שאני רוצה? איך הנתונים הקיימים שלי, יכולים למשוך את הסביבה אלי ולטובתי?
הקבוצה מאפשרת לכל אחד מהחברים בקבוצה לתרום ולהתרם, לשמוע ולהשמיע. סיפור של חבר קבוצה משיק ומאיר על יתר החברים ומעלה נקודות להזדהות ביחסים הבין אישיים. לעיתים ההזדהות עם החבר המשתף ולפעמים עם הדמויות האחרות עליהן מסופר. תגובה שחוזרת על עצמה במפגשי פסיכודרמה, היא העדות: "הרגשתי שצמחתי". אותי זה מרגש.
תודה על הקריאה,
טל קנב
