מי המאושר האמיתי או איך בונים הערכה עצמית?

היא חייבת שיעריצו אותה ועושה הכול על מנת להרשים. היא נראית מדהים ולא חסר לה כסף. ניתן היה לחשוב שהיא בפסגת האושר, אבל האמת העצובה היא, שהאושר ממנה והלאה. איך יכול להיות?

היא בת 36, מושכת ומרשימה. מועסקת במשרד פרסום נחשק כתקציבאית בכירה ומוקפת אנשים שמבקשים את קרבתה. בקלות ניתן היה לחשוב שהיא המאושרת באדם.

הרבה יותר מאוחר בלילה, בפרטיות של המיטה שלה, היא מחניקה דמעות. מבועתת מהאיום שמצוי תדיר מעל ראשה: "את לא טובה מספיק!", "פישלת עם התקציב של שטיינמן-ברין!", "בטוח יחליפו אותך במישהי צעירה יותר, יפה יותר ואותך ישלחו לעזאזל!". בתוכי תוכה כך מסתבר, היא מתה מפחד. מהשנים שחולפות, מהשערות הלבנות שצצות ומהמוני נערות הזוהר שמתדפקות על דלתות המשרד מדי יום, מייחלות להדיח אותה מכיסאה.

כרטיס לגן עדן במחיר גיהינום...

לו רק ידעו עד כמה קל לערער אותה. כל הערה, כל ביקורת שמושמעת על העבודה שלה, מרסקת אותה לאלפי חתיכות. היא פשוט שורדת בין פרויקט לפרויקט, מתוחה, נותנת את כל מה שיש לה, רק כדי לשמוע את ה"שאפו", את ההערכה, את האישור, את ההכרה שמגיעים פעם ב... היא לא מסוגלת לחיות בלי זה.

ללא ההערצה שמופנית אליה בתום כל קמפיין מוצלח, היא פשוט ריקה מתוכן. קליפה נבובה וחסרת משמעות. ולשם כך, על מנת להרגיש את רגעי האושר הללו, בהם מכירים ביכולתה וכישרונותיה, היא מוכנה לעבור את כל הגיהינום היומיומי הזה.

למה? מה גורם לה ול"מצליחנים" רבים כמותה, לשלם ברצון מחיר כה גבוה עבור תהילה רגעית והפכפכה?

התשובה כך מסתבר, נובעת מתחושת חוסר הערכה עצמית בסיסית. לא יאמן, אבל בתוך תוכה היא לא באמת מרגישה שווה, ראויה ובעלת ערך. היא כל כך חסרת הערכה עצמית, עד שגורמים מבחוץ, הם אלו שנותנים את האישור להצלחתה ושוויה או שוללים אותו ממנה. הם כמובן לא יודעים זאת. היא הלא ממלאה את חלקה ומשחקת את תפקיד המצליחנית הראויה להערצתם. אבל, בהינף יד הם מסוגלים לרסק אותה, לחסל אותה. ביקורת אחת, או גרוע מכך-התעלמות והיא נובלת.

ויתור על האשליה, כשלב הכרחי בדרך לשיפור ההערכה העצמית

מה עושים? איך משתחררים מההתמכרות הזו להערצת ההמונים מחד ובונים הערכה עצמית ובלתי תלויה בדבר, מאידך? קודם כל, כך מסתבר, צריך לרצות להשתחרר מהתלות הזו. הבעיה שמדובר בהתמכרות של ממש להערצה ולתחושה הטובה שבאה בעקבותיה.

רק ברגע שהמתאמנת מכירה בתלות שלה באישור מבחוץ, ומבינה שלעולם לא תוכל לחוות אושר אמיתי שעיקרו חירות אמיתית פנימית, כל עוד היא תלויה בדעתם של אחרים עליה, מתחולל מפנה שמאפשר יצירת שינוי בדפוסים שלה.

המפנה הזה מתאפשר בשתי דרכים עיקריות: האחת, שכיחה פחות ונובעת מהכרה עמוקה של המתאמנת עם מציאות חייה, החלטה אמיצה להיפרד מהצורך באישור מבחוץ, תוך בניית הערכה עצמית שאינה תלויה בדבר. והשנייה, כתוצאה ממשבר כלשהו שמערער את היסודות עליהם מושתתים חייה של המתאמנת ומביא אותה לבדיקה עצמית מחודשת של אמונות ותפיסות בחייה והחלטה מודעת ונחושה ליצירת שינוי.

משבר – הזדמנות של פעם בחיים להעניק לעצמך את... עצמך

הדרך הראשונה שכיחה פחות, היות והיא דורשת באמת רצון אדיר ואומץ לב גדול, לוותר על "סם" ההערצה, האישור ותשומת הלב של הסובבים אותנו ולעבור מרצון תקופה של "גמילה". ובאמת, מספר הנשים שמגיעות לכך מעצמן, קטן יחסית.

לעומת זאת, הדרך השנייה נפוצה בהרבה ורובנו ככולנו מגיעים לתפנית באמצעותה. הדרך השנייה היא דרך המשבר.

מהו משבר? משבר הנו מצב של חוסר איזון זמני, המתאפיין בתחושת חוסר אונים וקושי להתמודד עם המציאות. המשבר נגרם בדרך כלל כתוצאה מאירוע משמעותי כלשהו כגון: פיטורין, אי קידום בעבודה, הפסד כספי, בגידה, גירושין וכדומה, אבל עשוי להופיע גם כתוצאה מאירוע חיובי כגון: נישואין, לידת תינוק ועוד. מה שמאפיין את האירועים הללו, שהם תובעים מאתנו משאבים נפשיים להתמודדות עם שינוי אך מסיבה כלשהיא, משאבים אלו אינם זמינים עבורנו.

למרות שאנו חוששים ממשברים ומשתדלים להימנע מהם, הרי שמשבר עשוי להיות מתנה יקרת ערך לחיים שלנו. המשבר מצד אחד מערער את היסודות שלנו, אך מצד שני מזמין צמיחה של משהו חדש שאילולא המשבר, לא היינו מתעוררים לעשותו. אישה, שנתפסת בעיני הסובבים אותה כמצליחנית, אבל בבסיס שלה אינה מאמינה ביכולת שלה וסובלת מדימוי עצמי פגוע והערכה עצמית נמוכה, טוב תעשה, אם במשבר הבא שיתקוף אותה, במקום לנתק טלפונים, להתחפר מתחת לפוך בגובה שני מטר, עם קערת צ'יפס וטלוויזיה, תכיר בהזדמנות הגדולה שנקרתה לפניה, תיגש לקבל עזרה מקצועית ותרכוש כלים לקבל ולהוקיר את עצמה, ללא צורך במדליות או הצלחות גדולות. פשוט בזכות מי שהיא...

המאמר באדיבות אורנה זכאי, מאמנת אישית בכירה, מפתחת שיטת התבוננות - אימון אישי להעצמת נשים ושיפור ההערכה העצמית.