מותר לריב ומותר להתווכח, אבל תמיד חשוב לזכור – אתם לא יריבים, אתם שותפים. שותפים שנאבקים יחד במשוחות של החיים, בעייפות, בשגרה התובענית, במצב הכלכלי, בעוינות שבאה מבחוץ. כמו שותפים עסקיים, לכל אחד יש תרומה ייחודית להצלחת החברה שבבעלותכם, אבל אם תתנהגו כמתחרים, כיריבים, כאויבים – משהו שיצרתם ייחד לעולם לא יוכל להצליח.
גם זוגות אוהבים, קרובים ומאושרים. גם הם רבים.
החיים אינם פשוטים והם מזמנים עבור זוגות ומשפחות דילמות לרוב.
לא תמיד בני זוג רואים את הפתרון האולטימטיבי באותה הדרך. לעיתים, הם פועלים ממקום רגשי, מזכרונות והרגלים מהעבר, טראומות ילדות ועקבי אכילס. לעיתים הם פשוט מותשים ממירוץ החיים ומחפשים פתח לפרוק את שעל ליבם. לפעמים הם פשוט צברו בבטן זמן רב מידי... לא חייבים להסכים על כל דבר ולהיות באותה הדעה תמיד. זה בסדר גמור לריב. השאלה – הכיצד?
מנסיון, תדירות המריבות אינה מהווה גורם מנבא לכשלון או
הצלחה בזוגיות אלא אופיין.
כשהריב הופך למאבק ומתנתק מההקשר שבגללו התחיל, כשלוחצים אחד לשני על "הכפתורים האדומים", כשריב נמשך ימים ושבועות והופך לשתיקה ונתק, לחוסר תקשורת ולמלחמת אגו – כאן מתחילה הבעיה.
אחד מהכללים המרכזיים בריב זוגי מכבד הוא: לא להשתמש ב"פצצות זרחן", כלומר לא לומר מילים שיהיה קשה למחוק לאחר שהריב יסתיים, לא להשפיל ולא להקטין.
"את שמנה, מי ירצה אותך בכלל"
"אין עם מי לדבר, ברור שמפטרים אותך מכל מקום"
"את בדיוק כמו אמא שלך" וכו'
אלה משפטים פוצעים, פוגעים בבטחון העצמי, משפילים, מבטלים.
יש גם פצצות שקטות יותר, אבל מכאיבות לא פחות – השתיקה (אלם ואלימות באות מאותו השורש...), ציניות, הבעות פנים מזלזלות. כל אלה משאירות בליבו של בן הזוג פצע פתוח ומדמם, כזה שקשה לרפא.
כמו שבמדינה שלנו, וברוב המדינות המפותחות, יש חוקי יסוד, כאלה שלא מפרים בשום מצב, כך גם בזוגיות – יש קוים שלא חוצים. אחד הקוים הבסיסיים הוא "כבוד האדם". זאת מאחר וכשפוגעים בכבוד, האמון נפגע, ונפער בור עמוק של ריחוק ועלבון שפוגע באינטימיות.
מותר לריב ומותר להתווכח, אבל תמיד חשוב לזכור – אתם לא יריבים, אתם שותפים. שותפים שנאבקים יחד במשוחות של החיים, בעייפות, בשגרה התובענית, במצב הכלכלי, בעוינות שבאה מבחוץ. כמו שותפים עסקיים, לכל אחד יש תרומה ייחודית להצלחת החברה שבבעלותכם, אבל אם תתנהגו כמתחרים, כיריבים, כאויבים – משהו שיצרתם ייחד לעולם לא יוכל להצליח.
אז תריבו, אבל אל תשכחו לאהוב, גם כשכועסים.
איך עושים את זה? איך מתקנים את מה שכבר נפגע?
איך יוצאים מהלופ?
ראשית, נסו לזהות את הרגע בו הכעס שלכם מתחיל להתגבר. אל תחכו לנקודת הרתיחה.
מרגישים שזה מתחיל להיתחמם? עצרו.
מצאו תירוץ ללכת הצידה (לא תמיד קל להסביר מדוע מבלי להיגרר לויכוח מיותר, צאו לקנות חלב, כנסו לחדר השירותים וכו'). נשמו כמה נשימות. קחו דף ורשמו בו כל מה שעולה על דעתכם, בלי לצנזר. כעת... השליכו אותו לפח. קחו דף נוסף ורשמו שוב את מה שהכאיב לכם, אך כעת מבלי להאשים את הצד השני. התייחסו אך ורק למה שאתם מרגישים. סיימתם? עכשיו דמיינו שבן הזוג שלכם עושה את אותו הדבר – רשמו במקומו את מה שהפריע לו. עכשיו תקראו את מה שרשמתם מספר פעמים ותחשבו מה האפשרויות העומדות בפניכם לפתרון הסוגיה. על האפשרויות לסייע לשני הצדדים להקל על מה שהם חשים.
עכשיו, אפשר לקרא לצד השני ולהציג בפניו את מה שרשמתם. חשוב להתחיל את השיחה במשפט מקרב, כגון: "אנחנו אוהבים אחד את השני, גם כשאנחנו לא מסכימים, לכן אני רוצה להציע שנחשוב יחד איך לקדם את הפתרון לבעיה. יש לי כמה הצעות, מה דעתך?"
תחשבו, שזה ברוב המקרים מה שהייתם עושים מול שותף עסקי שלא הסכים אתכם, אך עליכם לדאוג להצלחת המיזם שלכם.
תמיד אפשר
להיוועץ עם איש מקצוע שיוכל לכוון אתכם ולהוות מקום נייטלי ללמידה של תקשורת יעילה ומכבדת יותר.