במקרים שהילד לא מגלה מוטיבציה להכנת השיעורים, חשים הורים רבים כי זוהי אחריותם להביא למילוי המטלה הלימודית. חלקם ינסו לעורר מוטיבציה בדרכים משלהם- הצעת פרס למשל, חלקם יאיימו בעונשים או ישבו ליד הילד עד שיסיים, וחלקם אף ישלימו את שיעורי הבית במקום ילדם.
שיעורי בית הנם אחד הנושאים השנויים במחלוקת בקהילת בתי הספר בארץ. ישנם המצדדים במתן שיעורי בית ורואים בהם הזדמנות לרכישת מיומנויות למידה, הרחבת הידע ולמידה חוויתית שאינה מתאפשרת בבית הספר.
לעומתם יש הרואים בשיעורי הבית העברת אחריות על הלמידה מן המורה- אל ההורים, מעמסה מיותרת על זמנם החופשי של הילדים, וגורם מרכזי לסכסוכים בין ההורים לבין הילדים.

בפועל המצב הוא שמרבית המורים עדיין סוברים כי שיעורי הבית הינם חלק אינטגרלי ממערך הלמידה, והילדים אמורים להתמודד עם הנושא בכוחות עצמם או בסיוע הוריהם.
מחקרים מראים כי המוטיבציה של ילדים
להכנת שיעורי בית היא בדרך כלל "מוטיבציה חיצונית": ציון והערכה מצד המורה או ההורה, תחרות, וכמות קטנה של שיעורים- כל הללו יעוררו מוטיבציה להכנת שיעורים.
גורם מוטיבציוני נוסף חשוב הוא רמת המסוגלות וההבנה- כשהתלמיד חש כי משימת השיעורים מותאמת ליכולותיו וכי קיים סיכוי רב להשיג ציון גבוה במטלה- רמת המוטיבציה תהיה גבוהה יותר מאשר כשקיימת תחושת אי מסוגלות וכישלון כתוצאה מהישגים נמוכים בעבר.
במקרים שהילד לא מגלה מוטיבציה להכנת השיעורים, חשים הורים רבים כי זוהי אחריותם להביא למילוי המטלה הלימודית. חלקם ינסו לעורר מוטיבציה בדרכים משלהם- הצעת פרס למשל, חלקם יאיימו בעונשים או ישבו ליד הילד עד שיסיים, וחלקם אף ישלימו את שיעורי הבית במקום ילדם.
אולם גם במקרה זה כמו בסוגיות חינוכיות אחרות, ההורים לא צריכים לעבוד במקום הילד, אלא- ליצור סביבה בה יוכל הילד לבצע את מטלותיו מתוך מוטיבציה עצמית ותוך מיצוי יכולותיו.
סביבה כזו היא סוביקטיבית ותלויה בילד, במורים ובמשפחה. הנה כמה עצות ליצירת סביבה טובה להכנת שיעורי בית עבור ילדים:
1. פינת עבודה: ישנם ילדים הזקוקים לשקט, לכסא ולשולחן על מנת לעבוד. ישנם ילדים המעדיפים לזוז או לשכב על הרצפה, וכאלו שיעדיפו לשמוע מוזיקה בזמן עבודתם. נסו להכיר את ילדיכם ולתת לו את סביבת העבודה האופטימלית לצרכיו
2. זמן העבודה: יש ילדים המעוניינים לבצע את שיעורי הבית מייד עם בואם מבית הספר, ואחרים זקוקים לזמן מנוחה. שוחחו עם הילד והחליטו מה היא השעה ביום המוקדשת למטלות הבית. אל תסכימו לשעת לילה- זה תמיד רעיון לא מוצלח. צהרים ואחה"צ הם הזמנים המתאימים ביותר.
3. אמון ונוכחות: ילדיכם זקוקים לדעת כי אתם מאמינים בהם וביכולותיהם, לשם כך הם זקוקים לכם בסביבה, אך לא קרוב מידיי. כשאתם קובעים עם הילד את זמן ומקום השיעורים- שימו לב שאתם יכולים להיות נוכחים בזמן זה בקרבת הילד, זמינים למענה על שאלות או לאמירת מילה טובה של שבח או עידוד.
4. רמת השיעורים וחוויית הצלחה: המורה נותן את שיעורי הבית בהתאם לציפיותיו מכלל התלמידים. אם אתם חושבים שילדכם זקוק להתאמה של שיעורי הבית על מנת שיחווה הצלחה, שוחחו עם המורה. אולי ימליץ המורה על איבחון לצורך קבלת התאמות, ואולי יוכל להתאים את סגנון השיעורים לילדכם מבלי לפגוע בתוכן (למשל- לאפשר לילדכם לענות על השאלות בצבעים שונים של עטים במקום בעיפרון, או לכתוב שיר במקום סיכום אקדמי, וכיו'ב)
5. זכרו תמיד כי מטרת שיעורי הבית היא להעניק לילדכם מיומנויות של למידה, אירגון זמן, וחווית הצלחה. אם הכנת השיעורים הפכה לעסק מתיש, מעורר מריבה וכשלונות- כנראה שצריך לחשב כיוון מחדש. היו תמיד בדיאלוג עם ילדכם ועם איש החינוך על מנת להפוך את חווית שיעורי הבית לחוויה מעצימה