לעישון יש אספקטים חברתיים ורבים מהאנשים שמעשנים, עושים זאת ביחד עם מעשנים אחרים. כך נוצרת מעין תרבות חברתית של עישון
הנזקים הבריאותיים של עישון ידועים כיום לכולם, ובכל זאת אנשים רבים ממשיכים לעשן. למה זה קורה? מהם הגורמים הפסיכולוגיים שגורמים לאנשים להמשיך לעשן, על אך המודעות למחירים הפוטנציאליים ומדוע כל כך קשה למרבית האנשים להיגמל מעישון?
על כך זאת במאמר שלפניכם.
התמכרות פיזית, בראש ובראשונה
ניקוטין, החומר הפעיל בסיגריות, הוא חומר ממכר מבחינה פיזיולוגית, בדומה לחומרים אחרים כמו אלכוהול, סמים
ואפילו סוכר.
יחד עם זאת, אנשים שמפסיקים לעשן יודעים לספר שהגמילה הפיזיולוגית, שאורכת בדרך כלל מספר שבועות, היתה החלק הפשוט בתהליך.
הגוף מתנקה מניקוטין והחומר משתחרר מהמערכות הפנימיות תוך זמן קצר יחסית, ובכל זאת אנשים רבים מדווחים על געגוע בלתי פוסק לסיגריות ולכן אנו מניחים שלהתמכרות זו יש גם היבטים נפשיים לא מבוטלים.
העישון כאקט חברתי
לעישון יש אספקטים חברתיים ורבים מהאנשים שמעשנים, עושים זאת ביחד עם מעשנים אחרים. כך נוצרת מעין תרבות חברתית של עישון – יוצאים יחד להפסקת סיגריה, יושבים במקומות בילוי בהם יש אזור שמאפשר עישון, מסייעים זה לזה עם סיגריה או אש ועוד.

האספקט החברתי בעישון מחייב שינויים באורח החיים החברתי בעת הגמילה ולמעשה מוציא את הנגמל מחברת המעשנים אליה השתייך, דבר המקשה על המהלך.
מגיעה לי סיגריה
כמעט כל המעשנים מתייחסים לסיגריה כאל פיצוי.
הפסקת סיגריה היא גמול שנותן האדם לעצמו לאחר ביצוע מטלה בעבודה, לאחר השקעת זמן בילדים, במקום אוכל ובכל זמן שהוא מרגיש שעשה משהו עליו מגיע לו גמול או פיצוי.
בגמילה מעישון נדרש האדם למצוא דרכים אחרות לפצות את עצמו או לוותר לחלוטין על הצורך בפיצוי.
סובלימציה של צורך אחר
בני נוער רבים מתחילים לעשן כאקט של מרד בהורים, מתוך צורך פסיכולוגי מובן של יצירת נפרדות מההורה, אחרים מתחילים לעשן מתוך צורך לחוש שייכות, ובוחרים להשתייך לקבוצת המעשנים, יש אנשים המתחילים לעשן לאחר פרידה מבן זוג או לאחר חוויה נפשית קשה אחרת.
בכל המקרים הללו, הצורך הנפשי אינו קשור בסיגריות, אך מתבטא באמצעות העישון ולכן גם קשה כל כך לוותר עליו.
הרגלים שקשה לשנות
העישון מהווה חלק מובנה מסדר היום של המעשן. כל יציאה מהבית מחייבת איסוף של סיגריות ומצית, סיגריה עם שתיית הקפה, סיגריה לאחר האוכל, סיגריה בהפסקות מהעבודה וכן הלאה.
הרגלים אלו, שמושרשים באופן עמוק בחיי היום יום, קשה מאוד לשנות והדבר מצריך מאמץ ניכר והשקעת אנרגיות רבות ביצירת הרגלים חדשים.
סיגריה עוזרת לי לחשוב
מעשנים רבים מרגישים שהעישון עוזר להם להתרכז, להיות חדים ולשמור על קשב לאורך זמן ואכן הפסקת עישון עשויה להוביל לשינוי קל ביכולות הקוגניטיביות. יחד עם זאת, מדובר בשינוי זמני בלבד ומי שצלחו את השלב הראשוני של הגמילה, מעידים על כך שהם מצליחים
להישאר בקשב ובריכוז גם בלי הסיגריה.
החשש של אנשים מהפגיעה ביכולת הריכוז מביאה אותם לוותר מראש על האפשרות לגמילה.
אם לא אעשן – בטוח אשמין
כבר בתקופתו של פרויד, עישון נתפס כמנהג המעיד על קיבעון בשלב האוראלי של התפתחות הילד (השלב הראשוני ביותר, שאמור להסתיים בגיל שנתיים). בין אם מסכימים לתפיסתו זו של אבי הפסיכולוגיה ובין אם לא – אין ספק שעישון ואכילה קשורים שניהם בפיצוי אוראלי ולכן מעשנים שנגמלו אכן מדווחים על עלייה זמנית במשקל בעקבות הפסקת העישון.
עם זאת, המודעות לנושא עשויה למנוע אכילה מופרזת וגם אם אכן הצורך באכילה גובר עם הפסקת העישון, מדובר בשלב זמני אשר חולף מעצמו וניתן להתמודד איתו באמצעות הגברת פעילות גופנית ובאמצעים אחרים.
ראינו, אם כך,
שההתמכרות הפיזיולוגית לניקוטין מהווה רק סיבה אחת שבגינה אנשים ממשיכים לעשן ומתקשים בגמילה, למרות שהם מבינים היטב את הנזקים הבריאותיים שהם מסבים לעצמם. הסיבות האחרות, שמקורן נפשי ופסיכולוגי, הן כבדות משקל בהרבה ומשום כך תהליך הגמילה דורש, לעיתים,
תמיכה פסיכולוגית.
בטיפול נפשי המקביל לגמילה, ניתן לעסוק בהיבטים הפסיכולוגיים האישיים של העישון ולתת להם פתרונות שאינם מזיקים.