הצבת גבולות למתבגרים

גיל ההתבגרות אמנם נמשך כיום על פני יותר שנים מבעבר, אך מאפייניו נותרו זהים.

שלב ההתבגרות טומן בחובו אתגרים התפתחותיים רבים והוא מזמן קשיים לא פשוטים, למתבגר עצמו ולסביבתו הקרובה.

יחד עם זאת, מעברו השני של גיל ההתבגרות ממתינה הבגרות, על סך האפשרויות הטמונות בה ומכאן חשיבות צליחת השלב ההתפתחותי המאתגר הזה בשלום.

למה גיל ההתבגרות מאתגר כל כך?

גיל ההתבגרות הוא מסע מתמשך של הגדרה עצמית – משימה קשה מאוד של יצירת זהות שכוללת חלקים שמקורם בבית הגידול ובהורים, חלקים אחרים שמקורם בחברה שסובבת את המתבגר וחלקים נוספים, אולי הכי חשובים, שבאים מתוך העצמי האותנטי והמקורי שלו.

גיל ההתבגרות הוא תקופה של סתירות וניגודים, שמתקיימים זה לצד זה כל העת

מצד אחד תחושת בשלות ובגרות ומצד שני תלות בהורים למגוון צרכים.

מצד אחד תחושה של ידע נרחב על העולם ומצד שני הבנה של גבולות הידע.

מצד אחד רצון להיות עם החברים ומצד שני צורך להיות בבית, לצד המשפחה.

מצד אחד רצון להתנסות, ללמוד ולהשתנות ומצד שני פחד טבעי מהבלתי ידוע ורצון להישאר בסביבה המוכרת.

גיל ההתבגרות - חופש מול גבולות

החיים לאורך זמן, לצד סתירות וניגודים כה רבים, מתישים ומפרכים – גם עבור המתבגר וגם עבור הוריו וסביבתו הקרובה – ומעוררים שאלות רבות אודות מידת החופש שיש לאפשר למתבגר אל מול הגבולות שצריך להציב לו או לה.

נתחיל מאמירה אחת, חד משמעית וברורה – המתבגרים זקוקים לגבולות ורוצים בהם, גם אם לעולם לא יודו בכך בקול רם.

כמו בגיל הרך, כך גם בגיל ההתבגרות, גבולות יוצרים ביטחון ומחזקים את תחושת המוגנות של המתבגרים. הידיעה שמישהו רואה אותם, מצפה להם בשעה מסוימת ודורש מהם התנהלות מסוימת – מרגיעה את המתבגרים וגורמת להם להבין שההורים לא יתנו להם להתפזר לכל הכיוונים או ללכת לאיבוד.

דילמת הגבולות של גיל ההתבגרות

גם ההורים וגם המתבגרים נמצאים בדילמה אין סופית סביב שאלת הגבולות, ומכאן גם נובע המתח הרב שמאפיין את מרבית המשפחות בגיל ההתבגרות של הילדים.

ההורים רוצים לאפשר למתבגר להרחיב את הגבולות, להתנסות, ללמוד, לקבל אחריות ובקיצור – להתבגר. מצד שני, הם מתקשים לסמוך על יכולת השיפוט של המתבגר ועל שיקול הדעת שלו, בעיקר לאור הבנת החשיבות שמייחסים המתבגרים לסביבה החברתית שלהם והחשש מפני כניעה ללחץ חברתי שיוביל להתנהגות סיכונית.

המתבגרים עצמם רוצים יותר חופש ומעוניינים להתנסות בעצמאות רבה ככל האפשר ולקבל החלטות עבור עצמם. מצד שני, הם מבינים שעולם הבגרות כולל התמודדויות מורכבות, חוסר ודאות, שאלות כבדות משקל שאין להם את הכלים להתמודד עמן ומרגישים את הצורך בתמיכת ההורים, על אף שקשה להם מאוד להודות בכך בפה מלא.

אז מה עושים עם זה?

אחרי שהבנו את המורכבויות ואת הדילמות, נשאלת השאלה מה עושים עם זה? איך מציבים גבולות למתבגרים באופן שישרת את הצורך האמיתי שלהם, אך עדיין יאפשר להם להתנסות ולטעות?

לצערנו, לשאלה זו אין פתרון בית ספר אחד המתאים לכולם.

לכל משפחה מאפיינים ייחודיים משלה וצרכים שונים של חבריה ולכן יש לבחון את המצב ולקבל החלטות בהתאם למאפייני המתבגרים הפרטיים שלכם ותפיסות העולם שלכם.

בכל זאת, כמה כללי אצבע שעשויים לעזור

1. חשוב לזכור שגיל ההתבגרות הוא תקופה נורמטיבית, שעוברת על כולם. אפשר להיזכר בעצמנו כמתבגרים ולאפשר לפער בין סערות העבר ומציאות של היום להרגיע אותנו קצת.

2. נסו לכבד את תקופת ההתבגרות של הילדים, לזכור שהם עוברים תהליך התפתחותי חיוני ושגם (ובעיקר) להם לא קל עם עצמם ועם משימות ההתבגרות.

3. בחרו את המלחמות שלכם – זה נכון בכל גיל ובעיקר בגיל ההתבגרות. לא תוכלו לשלוט בכל ולכן חשוב מאוד שתגדירו לעצמכם מהם הגבולות האדומים מבחינתכם והם הערכים עליהם אתם לא מוכנים להתפשר. המאמץ יתרכז באזורים הללו.

4. אל תפחדו מהמתבגרים, גם כאשר הם מביעים חוסר יציבות קיצוני ומכניסים הביתה סערות ועימותים – הם צריכים אתכם חזקים, רגועים, בטוחים, עקביים ואוהבים.

5. גמישות היא לא מילה גסה – שמרו על עקרונות היסוד שלכם, אבל אל תחששו להגמיש קצת את הכללים ולבחון מחדש את תפיסות העולם בהתאם למציאות.

6. אל תתנו לכעס לפרק את היחסים – מותר לכעוס, מותר להיעלב ולהיפגע – הכל טבעי והגיוני כשמדובר בגידול מתבגרים. רק אל תשכחו לחדש את השיח אחרי שהרוחות יירגעו ואל תתנו לריחוק להפוך לדרך חיים.