שיעורי בית של הילדים – האם וכיצד נכון לסייע?

שנת הלימודים שהחלה זה עתה, מעלה מחדש שאלות חינוכיות כבדות משקל והורים רבים מתלבטים ביחס למידת המעורבות הרצויה שלהם, בשיעורי הבית של הילדים.

עד כמה נכון ומועיל להיות מעורבים? מתי הפעולות שלנו יהיו לטובת הילד ומתי ההתערבות ההורית מובילה להסרת אחריות מצדו?

שיעורי הבית כאמצעי חינוכי

מומחים בתחום החינוך חלוקים כבר שנים בשאלת האפקטיביות של שיעורי בית ותרומתם לתהליך הלמידה של הילדים.

יחד עם זאת, קשה להתווכח עם העובדה שעמידה במטלות הלימודיות, מהווה חלק משיעור חשוב בהרבה, אותו אנו מנסים ללמד את ילדינו, כמעט בכל גיל – הצורך להיות עצמאיים ואחראיים ולעמוד בהתחייבויות.

חשוב להבין מהי סיבת הקושי של הילד

תלות של ילדים בהוריהם בנושא שיעורי הבית וסירוב להתנהלות עצמאית עלולים לנבוע משתי סיבות מרכזיות, שחשוב להבחין ביניהן:

1. קושי אמיתי בהבנת המשימות או ביכולת לבצען

כאשר יש קשיי למידה, עיכובי התפתחותי או הפרעות קשב וריכוז, ברור שנדרשת מעורבות הורית מוגברת - הן בסיוע מעשי בהכנת השיעורים והן בהקניית הכלים שיאפשרו למידה עצמאית ככל האפשר.

במקרים הללו מומלץ לפנות לסיוע מקצועי על מנת לאבחן את הבעיה ולרכוש ידע וכלים שיסייעו לכם לעזור לילד. בחלק גדול מהמקרים הללו, תצטרכו להשיג לילד עזרה חיצונית קבועה בדמות הוראה מתקנת, סיוע שוטף בשעות הלימודים והקלות שונות שניתנות על ידי המערכת כשצריך.

2. קושי רגשי/התנהגותי שאינו קשור בלימודים

ילדים רבים מביעים קושי ותסכול בהתמודדות עם שיעורי הבית, אך לא סובלים מבעיה ממשית שאמורה למנוע מהם להתמודד עם המטלות.

בחלק ניכר מהמקרים מדובר בקושי של ילד לקבל על עצמו אחריות באופן כללי, קושי שיתבטא בתחומי חיים נוספים מלבד הלימודים.

לעיתים ההתנגדות לעשות שיעורי בית באופן עצמאי, מבוססת על צורך רגשי בשהות צמודה יותר להורה ואינה קשורה בכלל לחומר הנלמד או לקושי בקבלת אחריות.

מענה מותאם לצורך

גם במקרים של קושי רגשי, כמו במקרים של קושי אורגני, חשוב להבין את מקור ההתנהגות ולנסות לתת מענה לצורך הראשוני שהיא מבטאת.

למשל, אם אנחנו מבינים שהתלות של הילד בהורה לצורך הכנת שיעורי בית, נובעת מרצון לקרבה ולתשומת לב, אפשר לנסות ולספק את הצורך הזה באמצעות בילוי משותף קבוע ובכך לשחרר את הילד מהצורך בנוכחות הורית צמודה בעת הכנת השיעורים.

עזרה בשיעורי הבית – איך עושים את זה נכון?

כשאתם פונים לסייע לילד בשיעורי בית, כדאי שתקפידו על כמה כללי אצבע שיעזרו לכם לתת את המענה הדרוש בצורה אפקטיבית ולהקטין את הסיכון לפיצוץ ומריבות משפחתיות סביב הנושא.

1. מסייעים אך לא מבצעים במקום הילד –

זוהי אולי הנקודה החשובה ביותר במאמר.

הכנת שיעורי בית, בדיוק כמו שטיפת רצפה או קיפול כביסה, היא מטלה חוזרת שצריך ללמוד כיצד לבצע.

בהתחלה זה לוקח זמן ויש כשלים בביצוע ולאט לאט המיומנות משתפרת וכך גם יכולת הביצוע.

הילד מבקש עזרה? נסו להבין איפה ממוקד הקושי ועזרו לו שם. ורק שם.

אל תתפתו להמשיך ולהסביר, לפתור את הבעיה עד הסוף או לכתוב בעצמכם את התשובה – תפקידכם הוא להכווין ולא לבצע במקומם של הילדים.

2. מחזקים את הקשר בין הילד למורה –

בסופו של דבר, לימודים נמצאים בתחום שבין המורה לילד.

המנעו מלהפוך לדוברים של הילד ולנהל מעל ראשו שיח עם המורה על שיעורי הבית.

אתם ההורים ולכן אתם מסייעים במקומות שנראה לכם שהדבר מתאים, בשאר הנושאים – הילד צריך ללמוד לגשת למורה ולנהל שיח ישיר על הנושא.

היכולת להפוך למבוגר שמסוגל לייצג את עצמו, לעמוד על שלו ולהגיע להסכמות – נבנית בדיוק כך.

3. מציעים פתרונות מותאמים

אתם מכירים את הילד שלכם טוב מכולם ובסבירות גבוהה יודעים מה יכול לסייע. יש ילדים שמתפקדים טוב יותר כאשר הם שומעים מוזיקה באוזניות, ילדים אחרים ישמחו להכין את השיעורים, כאשר הם יושבים לידכם, בעת שאתם עושים את עבודתכם. ילדים מסוימים צריכים להכין את שיעורי הבית מיד אחרי ביה"ס ו"לגמור עם זה" בעוד שילדים אחרים זקוקים להפוגה ולמנוחה, שרק אחריה יפתחו את הספרים.

חשבו ביחד עם הילד מה יכול לעזור לו להתמודד עם הצורך להכין בקביעות שיעורי בית ועזרו לו בכך.