כיצד ניתן בכלל להסביר את זוועות המלחמה לילדים?

"הבת שלי מפחדת ללכת לבי"ס", "הבן שלי לא מוכן ללכת לישון בלילה ורוצה לשמור עלינו", "הילדים מתוחים, עצבניים וכעוסים כל הזמן. אני מבינה אותם אבל לא יודעת איך להתמודד".

הרבה מאוד הורים שואלים את עצמם איך מתווכים את המציאות הקשה לילדים בצורה הנכונה ביותר - תיווך שמצד אחד ייתן להם את המידע הדרוש ואת ההסבר למה שהם חווים ומרגישים ומצד שני לא יגביר את הסיכון לטראומה.

במאמר זה נציע לכם, ההורים, מספר כלים להתמודדות עם המצב.

מינון מותאם של חשיפה

הצורך להיות מעודכנים בתקופה המתוחה הזו הוא טבעי ואנושי, אבל שטף המידע, הסיפורים, התמונות והסרטונים הוא בלתי אפשרי ועלול להציף אותנו בכל רגע.

כאנשים מבוגרים, יש לנו אולי כלים רבים ומגוונים יותר, כדי לעזור לעצמנו להתמודד עם מה שאנחנו שומעים ורואים.

אצל ילדים ובני נוער, המנגנונים הללו עדיין לא מפותחים דיים והמידע שמגיע אליהם עלול להביא לנזק רגשי משמעותי לשנים רבות קדימה.

לכן אין ברירה אלא להגביל את היקף המידע המגיע אליהם:

* להסיר מהמכשירים הניידים של הילדים אפליקציות כמו טיקטוק וטלגרם, שמהוות אמצעי הפצה ראשי של תמונות וסרטונים לא רשמיים.

* לעבור איתם על התכתבויות ברשתות החברתיות בהן הם פעילים, כדי לוודא שלא מועברים שם תכנים לא מותאמים או מסוכנים. נצלו את ההזדמנות כדי להציע כלים לשמירה עצמית ברשת.

* להתנגד לדחף להפעיל טלוויזיה במרחב המשותף בבית, בשעות שהילדים ערים.

השידור המתגלגל מכניס הרבה לחץ הביתה וחושף את הילדים לתמונות ולסיפורים שאנו מעדיפים לחסוך מהם.

* להימנע ככל האפשר משיחות מבוגרים שמתקיימות "מעל הראש" של הילדים, בלחש או באנגלית. הילדים קוראים ומבינים אותנו טוב יותר ממה שהיינו רוצים להאמין.

תיווך המידע אליו נחשפו

גם אם מאוד תרצו, לא תוכלו למנוע כליל מהמציאות להיכנס אל הבית והילדים ישמעו פיסות מידע – משיחות שלכם המבוגרים, מסיפורים של ילדים אחרים שנחשפו למידע לא מותאם וכמובן ברשתות החברתיות.

התפקיד שלנו כמבוגרים, הוא לסייע בתיווך המציאות הקשה אליהם נחשפים הילדים -בהתאם לגיל הילד ומאפייני האישיות שלו, כהורים אנו מכירים טוב מכולם.

איך מנהלים שיחה על המצב?

* שאלו את הילד מה הוא ראה ושמע ביחס לאירועי השעה, אל תניחו מראש דבר
* בררו מה הוא מבין מהדברים ומה הוא רוצה עדיין לשאול
* ענו לשאלות שהוא שואל ולא למה שנדמה לכם שהוא מתכוון – הרבה פעמים דווקא תשובות קצרות וקונקרטיות יהיו אפקטיביות יותר מבחינת הילד
* אפשרו לילד להתבטא והמנעו מנאומים ארוכים

זמן איכות משפחתי

במקרים רבים, הילדים פשוט צריכים לחוש את הקרבה המרגיעה של ההורים.

זה לא באמת משנה מה תעשו, העיקר שתהיו ביחד ותקנו להם תחושת ביטחון – אפשר לראות סרט משפחתי עם פופקורן, לשחק משחקי קופסה, להתעמל ביחד בבית ובחוץ (בהתאם להנחיות פיקוד העורף), לבשל, ליצור ביחד ואף להתנדב באופן משפחתי באחד ממוקדי איסוף ואריזת הציוד למפונים ולחיילים.

דוגמה אישית חשובה כאן

ילדים לא לומדים מדיבורים, אלא ממעשים.

אם יראו אתכם מתאמצים לייצר שגרת חיים, הולכים לעבודה, עושים ספורט ודואגים לבית – המסר שלכם יעבור אליהם מעצמו.

אם יראו אתכם נמנעים מצפייה אובססיבית בטלוויזיה כדי להגן על עצמכם – רוב הסיכויים שיבחרו לנהוג באותו אופן.

לכן אל תסתפקו בשיחות – אלא הראו להם, הלכה למעשה, כיצד יש לנהוג בסיטואציות קשות, כמו זו שאנו מתמודדים איתה כמדינה כעת.

הכל מתחיל ונגמר בתחושת שליטה

אם תעברו שוב על הנקודות שהעלינו במאמר זה, תוכלו לראות שכולן סובבות סביב נקודה מרכזית אחת, שהיא אולי המשימה החשובה ביותר העומדת בפנינו כעת כהורים – להחזיר את תחושת השליטה שאבדה לנו ולילדינו.

החזרת תחושת השליטה היא שלב חיוני בהתמודדות עם טראומה.