הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  
פעולות נפוצות באתר

על הספה - פורומי מומחים

פורום אבחונים

פורום אבחונים

פורום אבחונים מנהלת פורום ד"ר רונית רוט חנניה
פסיכולוגית התפתחותית מומחית, מוכרת ע"י משרד הבריאות. סיימה פורום אבחונים
לימודי תואר שני ושלישי בארה"ב, עם התמחות ממוקדת באבחון והתערבות בגיל הרך בארה"ב ובישראל. עובדת מזה מספר שנים כפסיכולוגית התפתחותית בכירה במכון להתפתחות הילד וכן כמרצה בתכנית לתארים מתקדמים בפסיכולוגיה התפתחותית (אוניברסיטת חיפה, המכללה האקדמית תל-אביב יפו. אבני דרך הינו מרכז התפתחותי להתערבות מוקדמת. הצוות המקצועי שלנו מגיע הביתה ונותן את הטיפולים בסביבה הטבעית של הילד.
הפורום עוסק באבחונים של ילדים: אילו סוגים של אבחונים קיימים וכיצד יודעים איזה אבחון מתאים ומתי? כיצד קוראים ומבינים את תצאות האבחון? מתי כדאי לפנות לאבחון וכמה זמן אורך התהליך?

תחומי הפורום:

* אבחונים של ילדים.
* סוגי איבחונים.
* איזה איבחון מתאים ומתי.
* קריאת תוצאות האיבחון.
* מתי כדאי לפנות לאבחון ואיך....

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.

כל מה שצריך לדעת על אבחונים
 X

ענת שלום, ילדות נבונות עם מהלך התפתחות מוטורי או שכלי תקין הן מאתגרות מאוד למתן אבחנה, יש הרבה מאוד מורכבות ותפיסות שונות לגבי ASD במצבים כאלה, ואת צודקת שהדוגמאות שציינת עשויות לעורר התלבטויות. לפיכך, מצד אחד את יודעת "על מה להסתכל", ואם זה מרגיש בעינייך, ועל סמך ניסיונך כאימא "לא-רגיל", אולי שווה לבדוק ולהעמיק את הבירור ע"י פסיכולוגית התפתחותית מנוסה ו/או פסיכיאטרית לגיל הרך. מצד שני, גם אם בתך עונה לקריטריונים למתן אבחנה וגם אם לא, כדאי מאוד לעבוד איתה על המיומנויות החברתיות שלה, על הפרשנות החברתית ועל ההתמודדות עם התסכול. גם אם היא עונה על האבחנה וגם אם לא, היא עדיין ילדה צעירה שצריכה עזרה והתכוננות ואת כהורה צריכה לקבל עזרה כדי להבין אותה יותר טוב. בהצלחה, מיכל


שלום רב, אכן מדובר בתופעה טבעית. לפי מה שאת מתארת, נשמע שבנך תקשורתי, ומנסה לתקשר עם הסביבה בעזרת מלמול. עם זאת, כדאי לעקוב אחר רכישת המילים הראשונות, שאמורות להופיע בין גיל שנה לשנה וחצי.


פייגי שלום, נהדר שקבעת בדיקת שמיעה: זו ראשית הדרך לבירור התפתחות השפה. מעבר לזה, אם התקשורת החברתית תקינה הרי שיתכן שקצב הפקת השפה איטי יותר בהשוואה לקצב של השפה הנקלטת, וזה שכיח. אם בדיקת השמיעה תימצא תקינה ואת עדיין מודאגת אפשר להתייעץ גם עם קלינאית תקשורת. בהצלחה, מיכל


שלום עדי, אוטיזם היא הפרעה נוירו-התפתחותית מורכבת שאחד מבין מאפיניה הוא עיסוק מוגבר בתחום תוכן מסוים, שיכול להיות תחום ידע תואם גיל, אבל עם ירידה לפרטי פרטים בו. זה יכול להיות רכבות (דגמים, זמני נסיעה, תחנות) מוזיקה (כלים ספציפים, תווים, מלחינים) ספורט (קבוצות, לוחות משדרים, טורנירים) או כל תחום אחר. העיניין הוא שהאדם הלוקה באוטיזם לא מבין שתחום העיניין שלו מעניין את האחרים, השומעים, רק קצת, וזה קשור למאפיין אחר של ההפרעה: העובדה שאנשים עם אוטיזם לא מבינים רמזים חברתיים ויכולתם לקרוא סיטואציה חברתית מוגבלת. כל אלה לא מאפיינים מחוננים. מחוננים הם אנשים שרמת האינטליגנציה שלהם בכל התחומים (ידע, זיכרון, קצב למידה ועיבוד מידע, יכולת לפתרון בעיות) גבוהה מאוד, וזה לא קשור לחסים החברתיים שלהם, שיכולים להיות מעולים או רגילים כמו כל בני האדם. כלומר, יש אוטיסטים שהם גם מחוננים, ויש מחוננים שהם גם אוטיסטים, אבל זה מיקרי ואקראי לגמריי. ועכשיו בנוגע לבנך: אם בגיל חמש הוא לא מצליח להבין שתחומי העיניין שלו הם רק שלו, ולא מעניינים אחרים באותה המידה, כדאי לשים לב ליתר הכישורים החברתיים שלו: גמישות,התמדה חברתית, יכולת לקרבה ולאינטימיות, יכולת אמפתיה וחמלה כלפי האחרים וכדומה. אם כל אלה נראים לך חלשים אצלו, כדאי לפנות להערכה מקצועית. בהצלחה מיכל


אלה שלום, ישנם תינוקות ופעוטות שמתמודדים עם קשיי ויסות ומפתחים התנהגות הנראית כאוננות לשם הרגעה עצמית, קצת בדומה לאמצעי הרגעה עצמית אחרים כמו תנועות גוף מסויימות (נדנוד רגלים או משיכת שיער) וגם קצת כמו שימוש במוצץ. מומלץ לנסות לעזור לה להרחיב את אמצעי ההרגעה דרך אמצעים סימבוליים כמו שפה, שירה ומשחק, ובעיקר לעודד אותה להשתמש בדמויות המטפלות בה לשם הירגעות - לטפח את ההבנה שיחסים וקשר הם הדבר המרגיע מכל, ולא - זה לא ייגרום לה לפתח בכם תלות, להיפך, זה רק יקנה לה יותר בטחון. אם את מודאגת מהיבטים נוספים הקשורים בויסות העצמי שלה מוטב להתייעץ עם פסיכולוגית התפתחותית או עם מרפאה בעיסוק עם ניסיון התפתחותי. בהצלחה, מיכל


שלום שירי, קשה לי לענות על כזו שאלה בלי לראות את בנך, נשמע שאת עוברת חוויה לא פשוטה. חשוב שבנך יקבל את הטיפולים שהוא זקוק להם, אם אכן זקוק להם. התיאור שלך מאוד כללי, אני ממליצה לפנות לרופא הילדים שלכם ולהתייעץ איתו. אני חושבת שאפשר לבצע זאת במקביל לטיפול של קלינאית עד אשר את מקבלת תמונה ברורה יותר.


שלום עדי, תארת פעוט עם הרבה יכולות יפות ואת צודקת שישנם פעוטות שבשלב הזה כבר מגיבים לשמם בצורה עקבית יותר, אבל לא כולם, ובהתפתחות מדובר על טווחי-גיל ועל שונות בין ילד לילד. כך למשל טווח ראשית ההליכה התקין הוא בין 9 חודשים לזריזים במיוחד לבין 18 חודשים לאיטיים יותר, אבל בשני הקצוות מדובר על הטווח התקין. אני מציעה שלא להילחץ בשלב זה, להמשיך להנות ממנו, לשחק איתו, לשיר לו ולהקריא לו סיפורים, ובין לבין גם לקרוא בשמו ולהנות מהאינטראקציה איתו. אם עד גיל שנה תרגישי שהוא עדיין לא מגיב בעקביות אפשר לפנות להתייעצות. בהצלחה, מיכל


עדי שלום, לא ציינת בן כמה הבן שלך ואין לי דרך לדעת לאיזה שכבת גיל מתייחסים המושגים של קיינדרגארטן או פריסקול שכתבת מול שכבות בחינוך הציבורי : טרום חובה/חובה וכו. אבל ברור שכישורים לימודיים גבוהים וטובים אינם מספיקים כדי להצליח להשתלב בשכבה בוגרת, וגם לא דיי במוטוריקה עדינה. כדי להתחבר ולחוש בטחון בקבוצת הילדים, עליהם ללמוד ויסות, איפוק, שליטה עצמית, דחיית סיפוקים ועוד, ואת זה קשה לעשות כשנתונים במתח או תחת הצורך המתמיד לרצות. המחיר הנפשי של זה עשוי להיות גבוה. אני מציעה לפגוש את הצוות החינוכי ולבקש הסבר על השיקולים שהובילו להחלטה, וכן לנסות להבין מהן איך הן מתכוונות ללוות אותו ולתמוך בו בדרישה הזו. חשוב שתגדירו יחד את המעבר כתקופת ניסיון, וזאת באופן שמועבר גם אליו: "חשבנו שיהיה לך מעניין לנסות, סומכים עלייך, אבל אם יהיה קשה מידיי ולא תרצה, תוכל לחזור לחברים". בהצלחה, מיכל


שלום רב, אתייחס תחילה להתנהגות המוזרה שציינת בהקשר זה הייתי ממליצה להיוועץ עם רופא המשפחה, הוא אמור להכווין אתכם בנושא. לגבי הקשיים החברתיים, נראה שכדאי לשתף את ביה"ס ובפרט המחנכת וביחד לנסות לגבש התערבות שתסייע בנושא. בבית- אפשרי לקיים שיחות בנוגע לחשיבות קשרים חברתיים בכלל. בנוסף ניתן לשתף את הילדה בחוויות שלכם עם חבריכם כשאתם הייתם ילדים( וגם מחייכם הבוגרים). בהצלחה אירית רוזנפלד אשר מטפלת זוגית ומשפחתית, מדריכת הורים


יהודית שלום, את מתארת מורכבות התפתחותית שעשויה להיות תוצאה הן של לקות השמיעה, הן של העדפת-הצד, והן כתוצאה של לקויות אחרות, שאינן קשורות לשתי אלה. העובדה שהיא יוצרת קשר עין וממלמלת וכמובן מתחילה לנוע בעצמה, משמחת מאוד, ובהחלט יתכן שאחרי התיקון השמיעתי היא תוכל לצמצם פערים נוספים. יחד עם זאת, מאוד חשוב שהיא תהיה במעקב צמוד של המכון להתפתחות הילד ותהיו מלווים כל הזמן בצוות רב מקצועי שכולל, מלבד קלינאית תקשורת שבוודאי יש במיח"א, או באחד האירגונים המקבילים, גם רופאה התפתחותית או נוירולוגית וכן פסיכולוגית התפתחותית, מרפאה בעיסוק ופיזיותארפיסטית. למיטב ידיעתי עבור ילדים עם אבחנה כשלה מוגדרים בקופות החולים כילדים 'סומטיים' והם זכאיים לסל שירותים רחב מהמכון להתפתחות הילד. בהצלחה, מיכל


היי עדי, תומכת בהחלטתך ומבינה את דאגתך לשם כך נראה שבנך יהיה זקוק לתכ"י – תוכנית יחידנית, שתבנה במיוחד עבורו בתחילת שנה ע"י צוות החינוכי .כך יוכל להיות מאותגר ובמקביל להמשיך להנות מחברת שכבת הגיל שלו. בהצלחה אירית


שלום לילי, אכן נראה שאתם עושים כל מה שניתן לעשות, מטפלים ומוחזקים כאחד. בהחלט יכולה להבין את תגובתה של רופאת ההתפתחות. יחד עם זאת, כן חשוב שהמילייה המכובד הזה יעבוד בשיתוף פעולה עם הגננת ועמכם ויתפקד כצוות חשיבה רב מקצועי – דרכי התמודדות בגן (בבית) מול סוגית זו. בהצלחה אירית