הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום גיל ההתבגרות

פורום גיל ההתבגרות

הורים מדברים התבגרות 13-15 מנהל פורום רועי אזולאי
רועי אזולאי מנחה הורים ומשפחה פרטני ובקבוצות בגישה האדלריאנית, פורום גיל ההתבגרות
בעל B.A במדעי הרוח והחברה וm.A בחינוך. מאמן אישי ומומחה לגיל ההתבגרות. מנהל פנימייה לנוער בסיכון.

ברוכים הבאים לפורום גיל ההתבגרות.

גיל ההתבגרות הינו שלב בחיים מאתגר, חשוב ובעל השפעה רבה בהתפתחות האדם, בעידן בו אנו חיים האתגר הופך למאתגר שבעתיים, הורים רבים מחפשים כילים ודרכים בכדי להצליח להתמודד עם אתגרי הגיל בצורה מיטבה ובמקביל המתבגרים עצמם רוצים לחוש את חווית הבגרות והעצמאות לה מייחלים משחר ילדותם. הפורום ישמש כקרקע פוריה להעלות סוגיות, שאלות ושיתופים מהתמודדות היום יום עם אתגרי הגיל ובכלל עם החוויה ההורית אשר מתמודדת עם שלב חדש, אחר ולעיתים לא מוכר.

בפורום אתייחס ואתן מענה התחלתי וראשוני לשלל הסוגיות שיעלו כאן, כאשר אתם מוזמנים להעלות סוגיות שונות ומגוונות עימם אתם מתמודדים.

בהצלחה!


 X

ורד שלום, אין גיל מוקדם מידיי לדבר על מיניות. זה אולי נשמע לך מביך או שאת לא יודעת איך להתחיל ולגשת לזה, אבל חשוב לקחת בחשון שנערות כיום חשופות הרבה יותר לתכנים בעלי גוון מיני, וזה בהנחה שהיא עוד לא חשופה ממש לפורנוגרפיה או להתנהגות מינית בטרם עת. מציעה מאוד לפתוח איתה בשיחה על העיניין הזה, מה היא אוהבת בתמונה החדשה, למה היא מרגישה שזה מייצג אותה, למי היא רוצה להיות דומה וכדומה. חשוב שהיא תקבל הזדמנות לבטא את עצמה ולא רק מסר של גבול סוגר - אני לא מרשה לך, כי הטלפון הוא (כפי הנראה) שלה ולכן היא יכולה לעשות בו שימוש כרצונה. מציעה לך להיעזר באתר המצוין להורים - מידע אמין על מין. יש שם מגוון דפי מידע רלוונטיים הן להורים והן למתבגרים. בהצלחה, מיכל


לירי שלום, הצורך לגונן על בתך ולברר עם חברותיה למה לא מקבלים אותה ברור ומובן, משקף את אהבתך ודאגתך אליה כאימה, אבל בגילה אימהות הן כבר מחוץ לתחום, ואת צודקת שזה עשוי להזיק לה הרבה יותר. את הרי לא היית רוצה שהחברות יזמינו אותה כי הן מרחמות עליה או כי את ביקשת, אלא שיראו את האיכויות הרבות והמעלות הטובות שבוודאי יש לה. נשמע לי שאולי כדאי לעודד אותה להרחיב את המעגל החברתי שלה, למשל בהצטרפות למסגרת של חוג, תנועת נוער, קבוצת למידה או אולי מקום עבודה. יתכן שבקבוצה אחרת תוכל למצוא שפה משותפת עם נערות אחרות ולמצוא את עצמה יותר. המסר המרכזי שיש להעביר לה הוא שאת סומכת עליה ויודעת שהיא נהדרת כדי שהיא תאמין שיהיו לה חברות שיאהבו אותה כפי שמגיע לה. בהצלחה מיכל


טלי שלום, למרבה הצער בגילה בתך אכן יכולה לעבור לגור עם אבא שלה ו/או לשכור דירה בניגוד לרצונך. המשמעות של היותה מתבגרת היא שהיא יכולה לבחור אם להיות בקשר איתך וכבר לא חייבת לעשות את זה, ושהאיומים שהיו רלוונטים לגיל 7 כבר לא מתאימים בגיל 17. בגילה עלייך לחשוב איך יכול להיות לכן כיף יחד, איך ליצור איתה קשר חברי עמוק ואינטימי שבו תרגיש שכדאי לה להיות איתך כי את יכולה לספק לה תמיכה ולמידה לחיים ולא רק להוכיח ולבקר אותה על מה היא עושה לא בסדר. נסי לחשוב איזה דברים אתן יכולות לעשות יחד ונסי להזמין אותה למשהו כזה כדי ליצור מרחב ראשוני של שיחה. בהצלחה, מיכל


עמירה שלום, גיל ההתבגרות הוא רכבת הרים רגשית, הן להורים והן למתבגרים עצמם, מבוסס על תנודות דרמטיות במצב הרוח, על קפריזות ועל עוצמות רגשיות וגם, כמובן על מריבות בלתי פוסקות עם ההורים - זו המשמעות של פיתוח עצמאות ושל הגדרה עצמית כבוגרת, שונה מהוריה. וגם כל הכבוד שבתך מצליחה לשמור על תפקוד כלומר להגיע לבית הספר בצורה סדירה ולעבוד - בימים אלה גם זה לא מובן מאליו... יחד עם זאת, ברור שאתם לא יכולים לאפשר התנהגות פוגענית כלפי אחיותיה או כלפיכם. את בהחלט לא צריכה לנקות ולסדר לה את החדר, ובמידת הצורך גם לא לכבס עבורה אם בגדיה לא מצויים בסל הכביסה למשל אלא על הרצפה בחדרה, וברור שאתם לא אמורים לשלם על משהו שלא תואם אתכם מראש. בנוסף, עליכם להגן על אחיותיה מפני הפוגענות שלה - היא לא יכולה לקחת להן חפצים בלי רשות. כלומר, קצת כמו שהייתה פעוטה - עליכם להציב גבולות ברורים, ללא התלהמות, אלא מערכת ציפיות וחוקים ברורה, מה מותר ומה אסור בבית שלכם ולהקפיד על זה. בהצלחה, מיכל


שלום רב, גם אם בנך מתמודד עם דיפוסיה מגדרית (שזהו השם המקצועי עבור א.נשים שמרגישים לא בנוח במגדר שלהם), ובין אם אכן מתבייש בגוף שלו, המסר העיקרי שעליכם לתת לו הוא שאתם איתו ותומכים בו בכל דרך. אין טעם לשאול "למה" הוא מתבייש, גם אם הוא יודע (ויתכן שעדיין לא יודע בעצמו) הוא לא יוכל לשתף בכך, מה שחשוב זה לשאול אותו אם הוא צריך עזרה בעיניין הזה כי אתם רואים שהוא סובל, או משלם על כך מחיר שעשוי להיות כבד. כשהוא ירגיש בנוח, וכשירגיש מספיק בטוח מול התגובה שלכם הוא יצליח לשתף. בהצלחה, מיכל


שלום , קראתי את פנייתך בעיון לאור התחושות הלא פשטות שאת מתארת, הייתי ממליצה בחם לפנות לטיפול רגשי. כיום ישנם מענים רבים לטיפול אם זה דרך קופות החולים, מענה עירוני, יועצת ביה"ס שיכולה לכוון למענה במקום מגוריך. מאד חשוב שלא תישארי עם התחושות הללו לבדך ועדיין תהייה יד מקצועית שתכוון ותלווה בתקופה הזו . בהצלחה אירית רוזנפלד אשר מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים.


רוני שלום, עצוב מאוד לגלות שבריינות בין ילדים מחלחלת גם אל ההורים. העובדה שהוריו אנשים עשירים לא הופכת אותו למי שדעתו נחשבת ובוודאי לא מקנה לו זכות לפגוע באף ילד. אני בהחלט מציעה לפנות למחנכת וליועצת בית הספר, ובמידת הצורך לערב גם את המנהלת ואת הפסיכולוגית. סגנון התנהלות כזה בין ילדים הוא תופעה מסוכנת ופוגענית ביותר. בנוסף, זה מודל עבור בתך לדעת שאתם מאחוריה ותעשו כל שביכולתכם לתמוך בה ולסייע לה בהתמודדות החברתית הקשה הזו, זהו מסר תמיכה חשוב מאוד עבורה. בהצלחה, מיכל מיכל


דנה שלום, שינויים בהתנהגות מתבגרים אכן מעוררים דאגה, אבל בעיקר שינוי פתאומי, את צודקת שאת לא רוצה להלחיץ, ולעיתים הורים מדמיינים תסריטי-איימה בעוד שהמציאות היא פשוטה הרבה יותר, אבל בהחלט כדאי לנסות ולדובב אותה עד כמה שניתן, בשיחה שתהיה נעימה ואינטימית. אם היא מסרבת להצטרף וכועסת, הרי שאולי ההרגשה שלה שאת/ם לא מבינים אותה, שזה כמובן אופייני מאוד למתבגרים, ומאידך יש סיבות לחשוב שאולי יש משהו שהיא מתמודדת איתו ולא מספרת, או צריכה תנאים מייטיבים כדי לשתף. בהצלחה, מיכל


אורלי שלום, קשרים חברתיים שמבוססים על 'קפריזות' של צד אחד הם קשרים לא בריאים, את מתארת היווצרות של תלות מצד אחד ומצד שני מצבים של פגיעה קשה. אולי נתקלת במושג 'גזלייטינג' - מצב בו, בין היתר, צד אחד גורם לאחר לחוש אשמה על משהו שלא קשור בו בדרך שהיא בעצם פוגענית ומניפולטיבית. את צודקת בהחלט שלא היית רוצה להרוס לבת שלך, ושמדובר בגיל שבו חברויות הן עיניין מורכב, אבל נשמע לי לפי מה שתארת שההרגשה שלך שזהו קשר שלא יטיב איתה היא הרגשה נכונה. העובדה שהיא משתפת אותך בחלק מהדברים מעידה על הקשר הבטוח שלך איתה וזה הכי חשוב, שתדע לספר לך. אני מציעה לדבר איתה בעדינות, על מה שהיא אוהבת ומעריכה בחברות ביניהן ועל מה שלא, את יכולה לשתף בחששות שלך לגבי הפגיעה האפשרית: הנפשית והגופנית (או המינית?) ולאפשר לה לקבל את ההחלטה בעצמה. הורים לא יכולים "להחליט" על ילדיהם עם מי הם יתחברו, לא בגיל הרך ובוודאי לא בגיל ההתבגרות, אבל את בהחלט כן יכולה לעזור לה לבחון בעצמה את היתרונות והחסרונות מהקשר הזה. בהצלחה מיכל


מזל שלום, נערות היום מתבגרות מהר מאוד בגלל הרשתות החברתיות ומצבים שהיו בעבר מתרחשים רק בגילאי 16-17, עת הבשלות הרגשית והגופנית רבה יותר, הינם כיום מוקדמים מאוד. בתך מרחיקה אותך מהחדר כי רוצה פרטיות ורוצה לנהל את העיניינים לבד, אולי גם כי בדרכה היא כן מרגישה 'מחוזרת' וזו הרגשה נעימה שהיא לא רוצה לוותר עליה. בהנחה (ובתקווה!) שמדובר בבנים בני-גילה, הרי שסביר שיש פער גדול בבגרות שלהם: נערות בגילה כבר מוכנות "להתאהב", "להתמסר", ומרבית הבנים עדיין לא בכיון, מה שאת רואה כהשפלה לצורך קבלת יחס, סביר שאותו נער צעיר בכלל לא מזהה כחיזור, מבחינתו היא "סתם ילדה מהכיתה". אני מציעה לנסות לנהל איתה שיחות פתוחות על הרצונות שלה ועל הרגשות שלה באופן שיהיה פחות ביקורתי ושיפוטי כדי לנסות להגדיל את הסיכוי שהיא תרצה להתייעץ איתך ולחלוק איתך מבלי שתהדוף את ניסיון החיים ואת התובנה שיש לך להציע. נערות בגילה נעזרות הרבה מאוד בנערות אחרות שהן בוגרות מהן במעט, כמו בת-דודה, שכנה, אחות גדולה או מדריכה בתנועת נוער ואולי ניתן לערב מישהי מהן בדאגה שלך כדי שיוכלו גם הן לשוחח איתה. ההתבוננות שיש לנו כהורים לעיתים נתפסת כטרחנית ומיושנת וזה פער שאולי כעת נראה מפריע וקשה לגשר עליו, אך הוא חשוב להתבגרות ולהתפתחות שלה. בהצלחה, מיכל


הי מלי, לא ציינת מתי החלה התנהגות זו, אבל מאחר והזכרת לימודים בזום אני מניחה שזה עיניין שהתגבר כעת, סביב ימי המלחמה, תקופה שהיא קשה ביותר למתבגרים בסוף שנות בית הספר וסביב המעבר לשירות צבאי. הוא כעת נדרש להתאים את עצמו לשגרה חדשה ומבלבלת, ואחד האמצעים הוא בעצם "בריחה" מהמציאות, הסתגרות, הימנעות ממפגש עם בני המשפחה ועם בני הכיתה שלו באופן שעשוי להגביר את הדאגה ואת החרדה והמתח. קשה מאוד כעת לשכנע מתבגרים ששיעורי זום הם הדבר הכי חשוב, חלקם מעדיפים לצאת למגוון התנדבויות ועשייה ואחרים מתנתקים, מנתקים את עצמם רגשית. אני מציעה להיעזר בצוות בית הספר, המחנכ/ת והיועצת כדי לחשוב איך אפשר לעזור עכשיו, ואם להרגשתך המצב מחמיר, כדאי לנסות לפנות לייעוץ מקצועי דרך המענים הנפשיים של קופות החולים, הם זמינים יותר עכשיו סביב ימי המלחמה. בהצלחה, ושיהיו ימים שקטים מיכל


הי חני, לא ציינת מתי החלה התנהגות זו, אבל מאחר והזכרת לימודים בזום אני מניחה שזה עיניין שהתגבר כעת, סביב ימי הלחימה בהם היא נדרשת להתאים את עצמה לשגרה חדשה ומבלבלת, במסגרת כיתתית חדשה שעוד לא הספיקה להכיר ולהתחבר לפני שהכל ייצא משליטה ככה. קשיי הקשב מהם היא סובלת בוודאות לא תורמים כאן - זה דורש ממנה מאמץ גדול הרבה יותר בזמנים שהיא מודאגת ומבולבלת גם ככה. אני חושבת שהעיניין כעת הוא לא שהיא "מורדת" בך, אלא שהיא ככ מוטרדת/מוצפית/דואגת עד שכל הרגשות השליליים האלה מופנים כלפייך, בתור אימא שלה, ואת צודקת שזה מאוד קשה להיות "שק איגרוף" של מתבגרים בכל עת, ובוודאי עכשיו. אני מציעה להיעזר בצוות בית הספר, המחנכת והיועצת כדי לחשוב איך אפשר לעזור לה ולך יותר עכשיו, ואם להרגשתך המצב מחמיר, כדאי לנסות לפנות לייעוץ מקצועי דרך קופות החולים, הם זמינים יותר עכשיו סביב ימי המלחמה. בהצלחה, ושיהיו ימים שקטים מיכל