פורום גיל ההתבגרות

מנהל פורום רועי אזולאי

רועי אזולאי מנחה הורים ומשפחה פרטני ובקבוצות בגישה האדלריאנית,

בעל B.A במדעי הרוח והחברה וm.A בחינוך. מאמן אישי ומומחה לגיל ההתבגרות. מנהל פנימייה לנוער בסיכון.

ברוכים הבאים לפורום גיל ההתבגרות.

גיל ההתבגרות הינו שלב בחיים מאתגר, חשוב ובעל השפעה רבה בהתפתחות האדם, בעידן בו אנו חיים האתגר הופך למאתגר שבעתיים, הורים רבים מחפשים כילים ודרכים בכדי להצליח להתמודד עם אתגרי הגיל בצורה מיטבה ובמקביל המתבגרים עצמם רוצים לחוש את חווית הבגרות והעצמאות לה מייחלים משחר ילדותם. הפורום ישמש כקרקע פוריה להעלות סוגיות, שאלות ושיתופים מהתמודדות היום יום עם אתגרי הגיל ובכלל עם החוויה ההורית אשר מתמודדת עם שלב חדש, אחר ולעיתים לא מוכר.

בפורום אתייחס ואתן מענה התחלתי וראשוני לשלל הסוגיות שיעלו כאן, כאשר אתם מוזמנים להעלות סוגיות שונות ומגוונות עימם אתם מתמודדים.

בהצלחה!

הוספת שאלה לפורום

מתבגרת בת 16 - (דגנית )

שלום הבת שלי הייתה חלק מ"חבורה"של 4 בנות. לפני כ 8 חודשיים הן החליטו "לנתק איתה קשר"... הכפישו את שמה ממש עשו לה רצח אופי??. התחילה טיפול cbt לאחר 5 מפגשים אמרה שמיצתה ואינה מעוניינת יותר להמשיך ומבחינתה זה תקופה שתעבור. מאז כמעט 8 חודשים חלפו.... הנייד דומם משיחות מהתכתבויות וממפגשים חברתיים. ביהס היה מעורב היו לנו כהורים שיחות עם מנהל ביהס יועצת רכזת מחנכת. לטענתם בבהס הכל תקין , יש קשרים חברתיים והיא אינה בודדה... אני תוהה תמיד אם יש אז למה זה לא נמשך אחרי שעות ביהס? 3 הבנות אינן בכיתתה אך אנחנו גרים ביישוב קטן תיכון 1 ולכן קל היה להרוס כל קשר שיכול היה להיות.... הלכה למעשה בית ביהס ותו לא??. הלב שלי??אני על כדורי הרגעה... לרוב היא ברשת שם יש לה חיי חברה עשירים וטוענת ששם מבינים אותה. אבל מבחינתנו זה לא חיים כמובן. הצענו לה שיחות עם פסיכולגית,אימון אישי,להמשיך בcbt . היא מבחינתה מתבצרת בעמדתה וטוענת שטוב לה... מה ניתן לעשות כשאין נכונות מצידה לשינוי אורח חייה ? הרי לא ניתן להמשיך כך ... החופש הגדול מעבר לפינה והצענו לה לחפש עבודה ולו בשל היציאה מהבית אפילו ליישוב/עיר ליד.. היא לא מעוניינת. אשמח לחוות דעת. תודה רבה.

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

היי דגנית , מפנייתך עולה דאגה רבה אל בתך ומצבה. יחד עם זאת ניכר שישנם פערים בצרכים, ברצונות ובהבנה של תמונת המצב הכוללת( גם מבחינת ביה"ס) . מכיוון שמדובר במתבגרת אין שום יכולת לכפות עליה טיפול נהפוך נכון לעת זו יש לכבד את דעתה בעניין גם אם זה לא תואם את דעתך /כם. יתכן שהמינון החברתי המסוים נכון לה לזמן זה וגם אם מדובר בהכחשה או בריחה מהתמודדות. כן ניתן לעבוד על שיח מכבד ומאפשר תוך הדגשת היתרונות והחסרונות שבבחירה ביחסים חברתיים במדיה. בהתייחס לליבך השבור וכדורי הרגעה, כן הייתי שוקלת הדרכה הורית עם איש מקצוע שקצת שיסייע לכם להבין את בתכם ולהגיב אל המצב בצורה מותאמת יותר. בהצלחה אירית מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת מינית, מדריכת הורים

הסרת שיער ילד בן 12 - (רינה)

בני בן ה-12 מתלונן לאחרונה על הגבות שלו ואומר כי הוא מעוניין להסיר שיער בגבות הן מעט מחוברות). לנו ההורים זה כלל לא מפריע. האם מומלץ להענות לבקשתו? תודה

לחץ לתשובה מאת אירית רוזנפלד אשר

שלום רינה, ראשית חשוב להבין שבשלב הזה יש עיסוק משמעותי לגבי הנראות!. מומלץ שתקיימו עימו שיח וקצת תבדקו יותר לעומק על איזה רקע זה יושב (חברתי? דימוי עצמי? ) וגם אולי תביעו את עמדתכם, אולי חוויה דומה שלכם מהגיל הזה ומתוך כל מה שיעלה תקבלו החלטה המתאימה. בהצלחה אירית מטפלת זוגית ומשפחתית מתמחה בטיפול מיני, מדריכת הורים

בעיות רגשיות - (הודיה חנניה)

יש לי חברה בסביבות גיל 16 היא אומרת רק לי ודגש על כך שזה רק לי שהיא כל היום בוכה ואין לה מושג למה בעצמה היא מעדיפה להשאר בבית מאשר להיות בקרבת אחרים מה עושים ? מה לומר לה ? ממה זה נובע ?

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

בוקר טוב רועי, מאוד קשה לנתח התנהגות על בסיס משפט אחד, צריך להכיר את הרקע ולהבין מה בסיס הבעיה. אני מאוד ממליץ על פניה לאיש מקצוע, מספר שיחות עם איש מקצוע יעזרו מאוד להבין את בסיס הבעיה.

בן 17 וחצי - (מירה)

הבן שלי לא יודע לקבל לא בכל מה שנוגע לרכב שלו וזה אומר שהוא מיד פותח במריבה קשה של צעקות קללות והתפרעויות בבית, קרה שבגלל שהוא היה כל כך עצבני וכעוס הוא שבר דלת ואני הרחקתי אותו מהבית ואף ציינתי שאין לו למה לחזור עד שהוא לא יקבל עזרה. תמיד כמובן הוא חוזר הביתה ואני שחררתי לו את האוטו ואז הכל בסדר עד הפעם הבאה שקורה שאי אפשר לתת לו את הרכב. הקללות שלו האיומים שלו הצעקות שלו והעצבים שלו זה משהו נורא. בעלי אומר שהוא לוקח ממנו את הרכב עד שהוא יסכים לגשת ליעוץ בעניין האובססיה שלו לרכב ובגלל ההתפרצויות שלו, הוא ממש מכור לאוטו. זה אוטו שלו ושל אחותו הגדולה שאנחנו רכשנו להם ואפילו אחותו כבר בקושי משתמשת באוטו בגלל שהיא לא רוצה שהוא יתעצבן. כרגע בעלי החרים את האוטו והבן שלי נמצא בטרפת ולא מוכן להרגע כדי שנוכל לחזור כולנו למצב שפוי.

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

היי את מתארת מצב של מאבק כח מתמשך בו פחות מצליחים לתקשר והאווירה קשה ולא נעימה בדיוק כמו בעלך אני ממליץ על ייעוץ רק ראשית שאתם כהורים תלכו אליו ולאחר מכן לשקול לשלב גם את הבן. מגיע לכם מערכת יחסים טובה ורגועה ואת יכולים לפעול למען זה בהצלחה רועי

חוסר אימון ודאגה - (א.א)

הבן שלי בן 16.5 מרבה לצאת עם חברים קטנים ממנו בשנה. יש לי בעיה עם חלק מהילדים והוא יודע על כך. בנוסף מרבה לצאת מהבית בערבים אני מאוד מודאגת אנו משוחחים ומנסה להסביר לו את הסכנות הקיימות בחוץ. לצערי, אני יודעת בוודאות שהוא לא מספר לי את כל האמת!

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב. משאלתך לא ברור מה הוא שמדאיג אותך. גיל ההתבגרות מאופיין בצורך ומשיכה חברתית גדולה והרי זהו תהליך נורמאלי. נער בן 16.5 יכול לממש את הרצון לצאת עם חברים. לבלות וכד. מובן שכאשר מע היחסים בינכם טובה הרי שזו תעודד שיתוף פעולה והבנה הדדית. לגבי חברים שאינך אוהבת גם כאן לא מובנת הסיבה אך לצד זאת מחד יש להם לגיטמיציה לבחור את החברים שלהם ומאידך שוב כאשר יש קשר טוב שאינו שיפוטי וביקורתי ישנה אפשרות לייצר קרבה בינכם מה שיועיל את השיח. בהצלחה

התבגרות - (חגית)

שלום יש לי ילדה בת 13 ילדה שמאוד קשה לנו איתה ילדה חוצפנית עושה דווקה עושה מה שבא לא לא רואה אף אחד רק את עצמה היא ילדה מאוד חברותית כול הזמן יוצאת לחברות אומרים לה לחזור הביתה חוזרת מתי שבא לה לי ולבעלי מאוד קשה לתקשר איתה היא צורחת שמדברים איתה לא הכפת לה גם עם מעניש עדיין תמשיך ותעשה דווקה מה עלינו לעשות כהורים אנחנו עובדי עצות לא יכולים להתמודד איתה מאוד קשה השאלה עם יש מה לעשות בנידון בגיל הזה גם עם נעשה משהו בכוח אני מפחדת שתברח לי מהבית

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב מהמתואר עולה כי הבית נמצא במצב של מאבק כח. המשמעות של זה שיש רמת שיתוף פעולה נמוכה וכי היא חשה צורך לבטא עצמה באמצעות התנהגות הפוכה ממה שמצופה. כיון שמאבק כח הוא מצב ודפוס קשה ממליץ בחום לפנות להדרכת הורים בהקדם על מנת לאפיין את מע היחסים ולקבל כלים בכדי לשנות את האווירה בבית ויפה שעה קודם בהצלחה

בן 18 רוצה כל היום את האוטו - (מאיר)

הבן שלי רוצה כל היום כל הזמן לנהוג, הוא אוסף חברים ומטייל איתם ממקום למקום, הרכב הוא בשותף עם אחיו השני והדבר גורם להמון מריבות בעניין הרכב. הוא ממש נלהב מהנהיגה ומהרכב עצמו כל הזמן מנקה ומטפח אותו ומשדרג אותו. חשוב לי להסביר שרק לפני כחודשיים הותר לו סוף סוף לנהוג ללא מלווה ולכן הוא כזה נלהב. אחיו שגדול ממנו ב 3 שנים פחות נלהב ולהוט על הרכב אבל עדיין זקוק לו למטרות שונות. מה עושים???? כל פעם שאנחנו מבקשים שערםה קצת מהאוטו הוא ממש מתעצבן ומתרגז שאנחנו לא מבינים שהוא מתלהב וחיכה לרגע הזה המון זמן

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

חוויה של עצמאות היא חוויה מרוממת נפש, ילדים חיים שנים רבות בציפייה לקראת חוויה של שליטה ועצמאות וזו באה לידי ביטוי בדרכים רבות בינהם גם הזכות לנהיגה עצמאית. לצד זה לפי הבנתי בבית יש רכב אחד שיכול להתחלק וכאן לצד השמחה הגדולה נמצאים ערכים, הערך המרכסי המרכזי הוא השותפות והחלוקה. אני מציע לא להגיב אלה ליזום, לכנס את הבנים איתנו ההורים ולנהל שעחה שנותנת לגיטימציה לתחושות אבל להזכיר שעם הזכות באה מחויבות ולכן הציפייה היא שהם ימצאו את הדרך והמתווה שיעזור להם לייצר חלוקה מקובלת עליהם כאשר אנחנו תומכים ומלווים. המסר בוא שהנושא הזה לא יקלקל את האווירה בבית ולכן הציפייה שתמצאו פתרון. בהצלחה

נער רגיש - (קרן)

אנסה לתאר את בני בקצרה, מתבגר בן 17 מאז ומתמיד היה רגיש מאוד ולכן מתפרץ בעצבים לעיתים אף בוכה, כועס על כולם ולא תמיד המקרה מצדיק תגובות כאלה קיצוניות. קשה לו מאוד ברגע של כעס לשלוט על פיו ולחשוב צלול ולכן הוא מפספס את ההזדמנות לבטא את עצמו או לטעון את טענותיו כמו שצריך כי הכעס משתלט עליו מאוד ומציף אותו. על מנת להרגע הוא פשוט יוצא מהבית פעם היה יוצא מהכיתה היום הוא למד למתן את עצמו בבית הספר אך עדיין בבית קשה לו לשלוט על עצמו. אחרי שהוא נרגע הכל בסדר והוא מבין שהגזים בתגובותיו. חשוב לי לציין שהדברים אשר מכעיסים אותו בעיקר הם שהוא לא יכול לקבל את מבוקשו או שמבטלים לו דברים שתיכנן אם כועסים עליו מאוד בגלל שטעה או היה לא בסדר הוא ישר מתפרץ בזעם וכד'. עד לפני שנתיים זה היה קורה המון בבית הספר כלפי המורים, אך היום זה לגמרי מאחוריו ודווקא בבית הספר השתפר הן מהבחינה הלימודית והן מבחינה התנהגותית. עושה רושם שהוא מפונק ושצריך כל הזמן לרצות אותו אבל אני יודעת שזה לא ככה ושיש מעבר. הצענו לו ללכת לטיפול רגשי אך הוא מסרב. אני כולי תפילה שעם הגיל זה יחלוף ושהצבא ישנה אותו אבל יחד עם זאת מאוד חוששת מהעתיד. חשוב לי לציין שיש לו המון חברים ואפילו חברה קבועה והוא מאוד אהוד על חבריו. היום סוף סוף שחזרנו פחות או יותר לשיגרה הצענו לו לצאת לעבוד כי סה יעסיק אותו ויתן לו דמי כיס מכבדים אבל מרגיש לי שהוא חסר בטחון ולא יודע איך להציג את עצמו בראיון עבודה ובכלל מול זרים כי הוא די מופנם ולא ממש יודע להביע את עצמו כמו גם את הרגשות שלו.

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב, גיל ההתבגרות מוכר כשלב התפתחות סוער ואמוציונלי, ישנם מתבגרים שמבטאים זאת באמצעות רגשות עזים שיוצאים החוצה בזעם.בכי וכעס. העובדה שלמד לבטא זאת במתינות מחוץ לבית מלמדת על הכוחות שיש לו ועל כך שמבין מה מותאם ומה לא, בבית זה הופך להיות סיפור שונה כיון שכולנו בבית מרגישים בטוח יותר גם לבטא רגשות שלילים. ממה שתארת לא ניתן ללמוד על אופי הדברים אך אני כן ממליץ להסתכל בגדול על מערכת היחסים בבית שמתקיימת איתו, אם אכן לדברייך מפונק ומתקשה לעשות בעצמו ובעקבות כך מתוסכל אזי זה שיעור שצריך ללמוד ואכן טיפול רגשי יכול לסייע. לצד זאת ייתכן שהאופן בו מע היחסים מתקיימת מקשה עליו ולכן אני ממליץ גם לכם ההורים לפנות להדרכת הורים ממוקדת ולקבל כלים ותובנות על האופן בו הבית מתנהל . בהצלחה

התמודדות לצומת לב - (אתי)

שלום יש לי דילמה הילדה שלי בת 13 עברה הטרדה מינית באינסטגרם.היא שיתפה אותנו מיד פנינו ל105 ולמשטרה וכל אנשי המקצוע והנושא טופל.גם בהערכה של עובדת סוציאלית נאמר כי הילדה פעלה מצוין ולא חושבים שיש צורך בטיפול לילדה. הנושא כמובן נתן לה המון צומת לב שיבחנו אותה על הפעולות שעשתה שיתפה חסמה את המטריד וכו. לאחר מס ימים גילינו כי היא מתכתבת עם מורה בביהס ומשתפת אותה.שיתפה אותה גם בסיפור הנ"ל אותה מורה לא הציעה לה תחילה לפנות להורים אלא הציעה לה ללכת יחד איתה למשטרה.ואז לאחר שטיפלנו בנושא הילדה התחילה לכתוב משפטים אובדניים לאותה מורה וכו. הגענו אפילו להערכת מסוכנות אצל פסיכיאטר שקבע שאין חשד לא דנות ויתכן וצריכה טיפול רגשי(יותר דיבר על התנהגות ילדותית ודרך למשוך צומי) מאז עבר כחודש וחצי וכל פעם אני מקבלת טלפון ממורה או מדריכה שמספרים לי שהיא שיתפה אותם על הטרדות מיניות שעברה מזרים בזמן האחרון.כשבדקתי את פרטי הסיפורים לא היה בהם אמת וגם התחמקה מלספר לנו ההורים. איך מתמודדים עם ההמצאות הנ"ל ? איך מסבירים לה שזו לא דרך לקבל צומת לב? מרגישה אבודה

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב, ראשית שמח לשמוע שהמקרה של ההטרדה טופל היטב ועירב גורמים רלוונטים על הצד הטוב ביותר. מתוכן הדברים אכן נשמע שהחוויה עצמה סביב הטיפול הקנה לה תחושות ערך וייתכן והיא מנסה לזכות בכך שוב ע"י השיתוף המוגבר. אך לצד זאת לעיתים ארועים מסויימים שניראה לנו ששכחו ועברו מעובדים בקצב שונה ומכאן דווקא הצורך בלדבר על זה ולזכות באמפטיה. על כן הייתי שוקל כן להפנות את הנערה לשיחות מקצועיות גם בכדי לבדוק את המקום הרגשי מול הארועים וגם דרך כך לווסת את הצורך בשיתוף לגורם אחד, קבוע ומקצועי. בהצלחה

בן 17 עצבני - (אילן)

שלום רציתי בבקשה ייעוץ בנוגע לבני בן ה 17, הוא הילד האמצעי שלנו בין שתי אחיות בת 21 ובת 9. מאז שהיה קטן היה "נוהג" לבכות המון כאשר לא קיבל דבר מה שרצה או כאשר לא קרה מה שרצה שיקרה, גם בתקופת הגן ובית הספר היסודי נאלצנו המון להתמודד עם בעיות משמעת שלו שבדרך כלל נבעו מכעסים מצדו כלפי צוות הגן ובית הספר כך זה המשיך עד לכיתה י' אז הוא עבר לכיתה חדשה למד טוב מאוד אפילו סיים בהצטיינות וכל ענייני הזעם חלפו, מבחינה חברתית מצד אחד הוא מוקף בחברים ומצד שני ישנם ימים שהוא טוען שאין לו חברים.... תמיד אמרנו אשתי ואני שאין אצלו אמצע, אצלו זה או שחור או לבן. הבעיה שעדיין ישנם מצבים שגורמים לו לאבד שליטה והוא צועק וכועס בוכה נורא וזה משפיע על כל הבית, לדוגמא, אם בגלל אילוצים כלשהם הוא לא יכול לקבל את האוטו כפי שהוא תיכנן כבר ביום קודם, אז הוא ממש יוצא מכליו כועס עלינו הוריו שאנחנו הורים לא טובים שונאים אותו הוא שונא אותנו את הבית בוכה המון ואז יוצא מהבית בטענה שהוא לא חוזר יותר שהכל רע בבית וכו וכו.... כמובן שהוא חוזר לעיתים נרגע מהר לעיתים רק כעבור מספר ימים. אני ואשתי מנסים להסביר לו שהכעס והזעם שלו אינם מוצדקים לעומת מציאות הדברים ושהוא פשוט לוקח הכל רחוק מאוד מאוד ומוציא דברים מהקשרם אך הוא מצידו לא מבין זאת. אני אהיה כנה ואומר שאשתי יותר סובלנית אליו מאשר אני את אשתי הוא מצליח לסבן ולרכך לטובתו ואני לעומתה יותר קצר סבלנות על אף שמהצד מי שיסתכל יגיד עלי שאני מאוד סובלני כלפי הילד אבל אני מגיע איתו למצבים שבגלל ההתנהגות הזועמת שלו שכוללת ניבולי פה וחוסר כבוד, לא פעם סטרתי לו ואני יודע שהוא פגוע בגלל זה מאוד, הוא גם לא ממש מדבר איתי כמו שהוא מדבר עם אמא שלו, הוא לא מחייך אלי הרבה או צוחק איתי אני מנסה לחבק אותו ורואה שזה קשה לו, הוא ממש משדר קרירות כלפי והוא מאוד סגור אלי. אני תמיד חושש מתי תיהיה הפעם הבאה שהוא יתפרץ שוב בכעס ובזעם ושמא שוב אני יאבד את סבלנותי. חשוב לי לציין שהצענו לו ללכת לטיפול בעניין שליטה בכעסים טיפול ריגשי כלשהו והוא ממש מסרב. אנחנו חוששים נורא מהרגע שהוא ילך לצבא שאולי גם שם יקרו לו התפרצויות שכאלה... איזה טיפול ניתן לתת לו? מה עושים?? אציין שרוב הזמן הוא רגוע שמח ופעיל בעיקר אבל עדיין לא פתוח אף פעם ב 100% וחום ואהבה הוא מקרין בעיקר לאחותו הקטנה ואני מניח גם לחברה שלו, יש לו חברה כמעט שנה וחצי. יתכן שבגלל שתמיד דאגנו לתת לו מה שרצה עשינו טעות אבל חייבים לתקן ולהציל את הילד מפני עצמו.

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב. ראשית אתחיל ואציין אלימות פיזית מכול סוג שהוא מעבר להיותה אסורה היא גורם משמעותי המעלה את המתח המשפחתי ואף יוצרת ריחוק. יש לחדול מכך. נשמע שהנער דווקא מאוד מחפש קרבה חום וקשר על אף שהביטוי אינו חיובי לעיתים. ברמת השיח חובתינו לנקוט עמדה ובהחלט לשוחח עימו על כך שהתנהגטת שההתנהגות תוקפנית אינה מקובלת וזה לאחר שקיבלנו עיקרון זה גם על עצמנו. השיח הסובלני לצד זה הוא עיקרון מקדם מאוד שיכול לסייע לו להתמתן. בפועל כאשר הוא חווה קשיים טוב נעשה אם נבין שתסכול הוא חלק מהתפתחות ואל לנו להיבהל מכך ובמקביל לאחר שנרגע לשבת ולשוחח איתו שוב ושוב על אילוצים. דחיית סיפק והבנה שלא הכל יכול להתקיים כאן ועכשיו. בהצלחה

מריבות בין אחים על הרכב - (כלנית)

הי, ביתי הבכורה בת 21, בגיל 17 רכשנו עבורה רכב נוסף לבית, על מנת שישרת אותה ולמעשה ישחרר אותנו ואכן ככה זה מאז ועד היום. הבעיה נוצרה כאשר לפני כשבוע בני בן ה 17 סיים את מחויבות הורה מלווה בנהיגה בשעות היום וכעת הוא רשאי לנהוג לבדו עד השעה 21:00 בערב. ביתי לוקחת מאוד קשה את העובדה שכעת היא צריכה לחלוק ברכב עם עוד מישהו ובכלל לדווח מתי היא צריכה את הרכב ומתי היא חוזרת עם הרכב, אנחנו גרים במקום קטן יחסית לערים אחרות והאופציה להגיע ממקום למקום יחסית קלה, ניתן בקלות להשתמש במונית ובכלל אם צריך, לביתי יש המון חברים וחברות עם רכבים פרטיים דבר אשר מאפשר לה אם צריך לקחת עם החברים טרמפ, הבעיה שהיא ממש ממש לא רוצה לחלוק, לוקחת את זה מאוד קשה אפילו בוכה וכועסת עלינו בטענה שאנחנו לא מבינים אותה ונותנים לה להרגיש כמו ילדה קטנה ולא כמו בת 21 - כמו כל חבריה שהם עצמאים ובעלי רכבים משל עצמם. לעומתה אנחנו נאלצים גם להתמודד עם ההתלהבות של בני בן ה 17 הוא רוצה כל היום לנהוג ולהסתובב עם חבריו שגם הם כמוהו כעת ללא צורך במלווה ורשאים לנהוג לבדם. אתן דוגמא קטנטנה למצב, מגיעה שבת בבוקר, הבן מתעורר מוקדם כדי ליהנות עם הרכב ואילו הגדולה שמתעוררת רק לקראת שעות הצהריים המאוחרות דורשת מיד שהוא יגיע הביתה וייתן לה את הרכב רק כדי שתוכל להגיע לים או לחברה, היא מסרת בכל תוקף שאנחנו או הוא ניקח אותה או שחבריה יאספו אותה או מונית, היא ממש מתעקשת על הרכב והבית מתחיל "לעלות באש" צעקות בכי ואף קללות". אני לא רוצה להעניש אותם ולהחרים עד להודעה חדשה את הרכב. בעלי ואני עשינו זאת והם שניהם סבלו נורא והבינו שהם חייבים לחלוק, החזרנו להם את הרכב אבל כלום לא השתנה. אין לי מושג כיצד להעביר לביתי את המסר שאח שלה עכשיו בהתלהבות ראשונה וזה יחלוף לו, ומצד שני אני מנסה להסביר לבני שעם כל הרצון וההתלהבות של לנהוג כל היום יש גם את אחותו וכל הנושא של להתחלק ברכב חדש לה והוא יצטרך להבין גם אותה, הוא מצדו לא מבין מדוע היא לא מעוניינת שהוא יקפיץ אותה לאן שהיא צריכה במקום שהרכב ישכב בחנייה. בן ה 17 שלי סובל מאי דחיית סיפוקים ברמה קשה מאוד אם יש לו תכנון בראש ופתאום צריך לשנות הכל הוא לוקח את זה מאוד מאוד קשה זועם, מתפרע ובוכה (בגילו) , לכן אני מנסה להתנהל יותר מול הבכורה שלי שכן היא יותר מתונה ומסוגלת להכיל מה גם שהיא בעצמה הייתה בת 17 כאשר קיבלה את הרכב לרשותה באין מפריע וכעת הזמן שלה להתגמש מול אחיה. אני מרגישה שמשהו לא עובד לי מולם ואני כל יום ממש בפחד מפני הרגע שיגיע הזמן שהם צריכים לחלוק ברכב. בבקשה אשמח לעצתך, שבוע טוב

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב, מתוך המקרה נשמע כי הזמן בו הרכב היה רק ברשות ביתך לא הייתה למעשה הגדרה המכינה אותה לקראת העתיד לבוא ולכן כעת חשה כאילו נלקח לה דבר מה ומכאן גם התסכול. אנחנו מדברים על שני בני אדם גדולים שיכולים ומסוגלים לגלות בגרות ומכאן שיש ליישב איתם שיחה משותפת רגועה וברורה לפיה המציאות כמו המציאות דורשת מאיתנו לפעמים לחלוק וכי אנחנו דורשים בכול תוקף שימצאו את הדרך הבוגרת בעצמם להסתדר וכי האווירה בבית חשובה וקודמת לכול. אני לא ממליץ על סנקציות וענישה אלה פשוט לעסור לעזור להם להבין כי חובתם להסתדר בנושא. האמיני בהם ושדרי להם כי הם יכולים לזה בהצלחה

ילדה בדיכאון - (טניה)

שלום, אחותי הקטנה בת 13 והיא בדיכאון. לפני כ4 שנים היא עברה חרם וכתוצאה מכך העברנו אותה בית ספר ובכל זאת היה לה ממש קשה להשתלב. אין לה חברות. כתוצאה מהבעיות החברתיות שלה הציונים שלה ירדו ואין בה שום רצון ללמוד. שמו אותה בחינוך מיוחד ובכל זאת יש לה פיגור רציני בחומר. היא הולכת לבית הספר סתם וחוזרת. היא תמיד כועסת ותמיד בגישה של אנטי. היא הולכת לטיפול פסיכולוגי קצת יותר משנה כבר ולא רואים שום שינוי. אנחנו כבר אובדי עצות. מה ניתן לעשות?

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

פורום גיל ההתבגרות

פורום גיל ההתבגרות

מתבגרת בת 16 - (דגנית )

הסרת שיער ילד בן 12 - (רינה)

בני בן ה-12 מתלונן לאחרונה על הגבות שלו ואומר כי הוא מעוניין להסיר שיער בגבות הן מעט מחוברות). לנו ההורים זה כלל לא מפריע. האם מומלץ להענות לבקשתו? תודה

בעיות רגשיות - (הודיה חנניה)

בן 17 וחצי - (מירה)

חוסר אימון ודאגה - (א.א)

התבגרות - (חגית)

בן 18 רוצה כל היום את האוטו - (מאיר)

נער רגיש - (קרן)

התמודדות לצומת לב - (אתי)

בן 17 עצבני - (אילן)

מריבות בין אחים על הרכב - (כלנית)

ילדה בדיכאון - (טניה)

שלום רב, לאור המתואר ראשית נהדר שהיא מטופלת ומחוזקת בתהליך. ממליץ שגם אתם ההורים לאור התחושות תיכנסו להדרכת הורים לקבלת כלים שיסייעו לכם ולה. בהצלחה