הרשמה לאינדקס על הספה | כניסת מטפלים רשומים | על הספה בפייסבוק

אודות על הספה | הרשם לניוזלטר שלנו | צור קשר

פורום גיל ההתבגרות

גיל ההתבגרות הינו שלב בחיים מאתגר, חשוב ובעל השפעה רבה בהתפתחות האדם, בעידן בו אנו חיים האתגר הופך למאתגר שבעתיים, הורים רבים מחפשים כילים ודרכים בכדי להצליח להתמודד עם אתגרי הגיל בצורה מיטבה ובמקביל המתבגרים עצמם רוצים לחוש את חווית הבגרות והעצמאות לה מייחלים משחר ילדותם. הפורום ישמש כקרקע פוריה להעלות סוגיות, שאלות ושיתופים מהתמודדות היום יום עם אתגרי הגיל ובכלל עם החוויה ההורית אשר מתמודדת עם שלב חדש, אחר ולעיתים לא מוכר.

נער רגיש - (קרן)

אנסה לתאר את בני בקצרה, מתבגר בן 17 מאז ומתמיד היה רגיש מאוד ולכן מתפרץ בעצבים לעיתים אף בוכה, כועס על כולם ולא תמיד המקרה מצדיק תגובות כאלה קיצוניות. קשה לו מאוד ברגע של כעס לשלוט על פיו ולחשוב צלול ולכן הוא מפספס את ההזדמנות לבטא את עצמו או לטעון את טענותיו כמו שצריך כי הכעס משתלט עליו מאוד ומציף אותו. על מנת להרגע הוא פשוט יוצא מהבית פעם היה יוצא מהכיתה היום הוא למד למתן את עצמו בבית הספר אך עדיין בבית קשה לו לשלוט על עצמו. אחרי שהוא נרגע הכל בסדר והוא מבין שהגזים בתגובותיו. חשוב לי לציין שהדברים אשר מכעיסים אותו בעיקר הם שהוא לא יכול לקבל את מבוקשו או שמבטלים לו דברים שתיכנן אם כועסים עליו מאוד בגלל שטעה או היה לא בסדר הוא ישר מתפרץ בזעם וכד'. עד לפני שנתיים זה היה קורה המון בבית הספר כלפי המורים, אך היום זה לגמרי מאחוריו ודווקא בבית הספר השתפר הן מהבחינה הלימודית והן מבחינה התנהגותית. עושה רושם שהוא מפונק ושצריך כל הזמן לרצות אותו אבל אני יודעת שזה לא ככה ושיש מעבר. הצענו לו ללכת לטיפול רגשי אך הוא מסרב. אני כולי תפילה שעם הגיל זה יחלוף ושהצבא ישנה אותו אבל יחד עם זאת מאוד חוששת מהעתיד. חשוב לי לציין שיש לו המון חברים ואפילו חברה קבועה והוא מאוד אהוד על חבריו. היום סוף סוף שחזרנו פחות או יותר לשיגרה הצענו לו לצאת לעבוד כי סה יעסיק אותו ויתן לו דמי כיס מכבדים אבל מרגיש לי שהוא חסר בטחון ולא יודע איך להציג את עצמו בראיון עבודה ובכלל מול זרים כי הוא די מופנם ולא ממש יודע להביע את עצמו כמו גם את הרגשות שלו.

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב, גיל ההתבגרות מוכר כשלב התפתחות סוער ואמוציונלי, ישנם מתבגרים שמבטאים זאת באמצעות רגשות עזים שיוצאים החוצה בזעם.בכי וכעס. העובדה שלמד לבטא זאת במתינות מחוץ לבית מלמדת על הכוחות שיש לו ועל כך שמבין מה מותאם ומה לא, בבית זה הופך להיות סיפור שונה כיון שכולנו בבית מרגישים בטוח יותר גם לבטא רגשות שלילים. ממה שתארת לא ניתן ללמוד על אופי הדברים אך אני כן ממליץ להסתכל בגדול על מערכת היחסים בבית שמתקיימת איתו, אם אכן לדברייך מפונק ומתקשה לעשות בעצמו ובעקבות כך מתוסכל אזי זה שיעור שצריך ללמוד ואכן טיפול רגשי יכול לסייע. לצד זאת ייתכן שהאופן בו מע היחסים מתקיימת מקשה עליו ולכן אני ממליץ גם לכם ההורים לפנות להדרכת הורים ממוקדת ולקבל כלים ותובנות על האופן בו הבית מתנהל . בהצלחה

התמודדות לצומת לב - (אתי)

שלום יש לי דילמה הילדה שלי בת 13 עברה הטרדה מינית באינסטגרם.היא שיתפה אותנו מיד פנינו ל105 ולמשטרה וכל אנשי המקצוע והנושא טופל.גם בהערכה של עובדת סוציאלית נאמר כי הילדה פעלה מצוין ולא חושבים שיש צורך בטיפול לילדה. הנושא כמובן נתן לה המון צומת לב שיבחנו אותה על הפעולות שעשתה שיתפה חסמה את המטריד וכו. לאחר מס ימים גילינו כי היא מתכתבת עם מורה בביהס ומשתפת אותה.שיתפה אותה גם בסיפור הנ"ל אותה מורה לא הציעה לה תחילה לפנות להורים אלא הציעה לה ללכת יחד איתה למשטרה.ואז לאחר שטיפלנו בנושא הילדה התחילה לכתוב משפטים אובדניים לאותה מורה וכו. הגענו אפילו להערכת מסוכנות אצל פסיכיאטר שקבע שאין חשד לא דנות ויתכן וצריכה טיפול רגשי(יותר דיבר על התנהגות ילדותית ודרך למשוך צומי) מאז עבר כחודש וחצי וכל פעם אני מקבלת טלפון ממורה או מדריכה שמספרים לי שהיא שיתפה אותם על הטרדות מיניות שעברה מזרים בזמן האחרון.כשבדקתי את פרטי הסיפורים לא היה בהם אמת וגם התחמקה מלספר לנו ההורים. איך מתמודדים עם ההמצאות הנ"ל ? איך מסבירים לה שזו לא דרך לקבל צומת לב? מרגישה אבודה

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב, ראשית שמח לשמוע שהמקרה של ההטרדה טופל היטב ועירב גורמים רלוונטים על הצד הטוב ביותר. מתוכן הדברים אכן נשמע שהחוויה עצמה סביב הטיפול הקנה לה תחושות ערך וייתכן והיא מנסה לזכות בכך שוב ע"י השיתוף המוגבר. אך לצד זאת לעיתים ארועים מסויימים שניראה לנו ששכחו ועברו מעובדים בקצב שונה ומכאן דווקא הצורך בלדבר על זה ולזכות באמפטיה. על כן הייתי שוקל כן להפנות את הנערה לשיחות מקצועיות גם בכדי לבדוק את המקום הרגשי מול הארועים וגם דרך כך לווסת את הצורך בשיתוף לגורם אחד, קבוע ומקצועי. בהצלחה

בן 17 עצבני - (אילן)

שלום רציתי בבקשה ייעוץ בנוגע לבני בן ה 17, הוא הילד האמצעי שלנו בין שתי אחיות בת 21 ובת 9. מאז שהיה קטן היה "נוהג" לבכות המון כאשר לא קיבל דבר מה שרצה או כאשר לא קרה מה שרצה שיקרה, גם בתקופת הגן ובית הספר היסודי נאלצנו המון להתמודד עם בעיות משמעת שלו שבדרך כלל נבעו מכעסים מצדו כלפי צוות הגן ובית הספר כך זה המשיך עד לכיתה י' אז הוא עבר לכיתה חדשה למד טוב מאוד אפילו סיים בהצטיינות וכל ענייני הזעם חלפו, מבחינה חברתית מצד אחד הוא מוקף בחברים ומצד שני ישנם ימים שהוא טוען שאין לו חברים.... תמיד אמרנו אשתי ואני שאין אצלו אמצע, אצלו זה או שחור או לבן. הבעיה שעדיין ישנם מצבים שגורמים לו לאבד שליטה והוא צועק וכועס בוכה נורא וזה משפיע על כל הבית, לדוגמא, אם בגלל אילוצים כלשהם הוא לא יכול לקבל את האוטו כפי שהוא תיכנן כבר ביום קודם, אז הוא ממש יוצא מכליו כועס עלינו הוריו שאנחנו הורים לא טובים שונאים אותו הוא שונא אותנו את הבית בוכה המון ואז יוצא מהבית בטענה שהוא לא חוזר יותר שהכל רע בבית וכו וכו.... כמובן שהוא חוזר לעיתים נרגע מהר לעיתים רק כעבור מספר ימים. אני ואשתי מנסים להסביר לו שהכעס והזעם שלו אינם מוצדקים לעומת מציאות הדברים ושהוא פשוט לוקח הכל רחוק מאוד מאוד ומוציא דברים מהקשרם אך הוא מצידו לא מבין זאת. אני אהיה כנה ואומר שאשתי יותר סובלנית אליו מאשר אני את אשתי הוא מצליח לסבן ולרכך לטובתו ואני לעומתה יותר קצר סבלנות על אף שמהצד מי שיסתכל יגיד עלי שאני מאוד סובלני כלפי הילד אבל אני מגיע איתו למצבים שבגלל ההתנהגות הזועמת שלו שכוללת ניבולי פה וחוסר כבוד, לא פעם סטרתי לו ואני יודע שהוא פגוע בגלל זה מאוד, הוא גם לא ממש מדבר איתי כמו שהוא מדבר עם אמא שלו, הוא לא מחייך אלי הרבה או צוחק איתי אני מנסה לחבק אותו ורואה שזה קשה לו, הוא ממש משדר קרירות כלפי והוא מאוד סגור אלי. אני תמיד חושש מתי תיהיה הפעם הבאה שהוא יתפרץ שוב בכעס ובזעם ושמא שוב אני יאבד את סבלנותי. חשוב לי לציין שהצענו לו ללכת לטיפול בעניין שליטה בכעסים טיפול ריגשי כלשהו והוא ממש מסרב. אנחנו חוששים נורא מהרגע שהוא ילך לצבא שאולי גם שם יקרו לו התפרצויות שכאלה... איזה טיפול ניתן לתת לו? מה עושים?? אציין שרוב הזמן הוא רגוע שמח ופעיל בעיקר אבל עדיין לא פתוח אף פעם ב 100% וחום ואהבה הוא מקרין בעיקר לאחותו הקטנה ואני מניח גם לחברה שלו, יש לו חברה כמעט שנה וחצי. יתכן שבגלל שתמיד דאגנו לתת לו מה שרצה עשינו טעות אבל חייבים לתקן ולהציל את הילד מפני עצמו.

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב. ראשית אתחיל ואציין אלימות פיזית מכול סוג שהוא מעבר להיותה אסורה היא גורם משמעותי המעלה את המתח המשפחתי ואף יוצרת ריחוק. יש לחדול מכך. נשמע שהנער דווקא מאוד מחפש קרבה חום וקשר על אף שהביטוי אינו חיובי לעיתים. ברמת השיח חובתינו לנקוט עמדה ובהחלט לשוחח עימו על כך שהתנהגטת שההתנהגות תוקפנית אינה מקובלת וזה לאחר שקיבלנו עיקרון זה גם על עצמנו. השיח הסובלני לצד זה הוא עיקרון מקדם מאוד שיכול לסייע לו להתמתן. בפועל כאשר הוא חווה קשיים טוב נעשה אם נבין שתסכול הוא חלק מהתפתחות ואל לנו להיבהל מכך ובמקביל לאחר שנרגע לשבת ולשוחח איתו שוב ושוב על אילוצים. דחיית סיפק והבנה שלא הכל יכול להתקיים כאן ועכשיו. בהצלחה

מריבות בין אחים על הרכב - (כלנית)

הי, ביתי הבכורה בת 21, בגיל 17 רכשנו עבורה רכב נוסף לבית, על מנת שישרת אותה ולמעשה ישחרר אותנו ואכן ככה זה מאז ועד היום. הבעיה נוצרה כאשר לפני כשבוע בני בן ה 17 סיים את מחויבות הורה מלווה בנהיגה בשעות היום וכעת הוא רשאי לנהוג לבדו עד השעה 21:00 בערב. ביתי לוקחת מאוד קשה את העובדה שכעת היא צריכה לחלוק ברכב עם עוד מישהו ובכלל לדווח מתי היא צריכה את הרכב ומתי היא חוזרת עם הרכב, אנחנו גרים במקום קטן יחסית לערים אחרות והאופציה להגיע ממקום למקום יחסית קלה, ניתן בקלות להשתמש במונית ובכלל אם צריך, לביתי יש המון חברים וחברות עם רכבים פרטיים דבר אשר מאפשר לה אם צריך לקחת עם החברים טרמפ, הבעיה שהיא ממש ממש לא רוצה לחלוק, לוקחת את זה מאוד קשה אפילו בוכה וכועסת עלינו בטענה שאנחנו לא מבינים אותה ונותנים לה להרגיש כמו ילדה קטנה ולא כמו בת 21 - כמו כל חבריה שהם עצמאים ובעלי רכבים משל עצמם. לעומתה אנחנו נאלצים גם להתמודד עם ההתלהבות של בני בן ה 17 הוא רוצה כל היום לנהוג ולהסתובב עם חבריו שגם הם כמוהו כעת ללא צורך במלווה ורשאים לנהוג לבדם. אתן דוגמא קטנטנה למצב, מגיעה שבת בבוקר, הבן מתעורר מוקדם כדי ליהנות עם הרכב ואילו הגדולה שמתעוררת רק לקראת שעות הצהריים המאוחרות דורשת מיד שהוא יגיע הביתה וייתן לה את הרכב רק כדי שתוכל להגיע לים או לחברה, היא מסרת בכל תוקף שאנחנו או הוא ניקח אותה או שחבריה יאספו אותה או מונית, היא ממש מתעקשת על הרכב והבית מתחיל "לעלות באש" צעקות בכי ואף קללות". אני לא רוצה להעניש אותם ולהחרים עד להודעה חדשה את הרכב. בעלי ואני עשינו זאת והם שניהם סבלו נורא והבינו שהם חייבים לחלוק, החזרנו להם את הרכב אבל כלום לא השתנה. אין לי מושג כיצד להעביר לביתי את המסר שאח שלה עכשיו בהתלהבות ראשונה וזה יחלוף לו, ומצד שני אני מנסה להסביר לבני שעם כל הרצון וההתלהבות של לנהוג כל היום יש גם את אחותו וכל הנושא של להתחלק ברכב חדש לה והוא יצטרך להבין גם אותה, הוא מצדו לא מבין מדוע היא לא מעוניינת שהוא יקפיץ אותה לאן שהיא צריכה במקום שהרכב ישכב בחנייה. בן ה 17 שלי סובל מאי דחיית סיפוקים ברמה קשה מאוד אם יש לו תכנון בראש ופתאום צריך לשנות הכל הוא לוקח את זה מאוד מאוד קשה זועם, מתפרע ובוכה (בגילו) , לכן אני מנסה להתנהל יותר מול הבכורה שלי שכן היא יותר מתונה ומסוגלת להכיל מה גם שהיא בעצמה הייתה בת 17 כאשר קיבלה את הרכב לרשותה באין מפריע וכעת הזמן שלה להתגמש מול אחיה. אני מרגישה שמשהו לא עובד לי מולם ואני כל יום ממש בפחד מפני הרגע שיגיע הזמן שהם צריכים לחלוק ברכב. בבקשה אשמח לעצתך, שבוע טוב

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב, מתוך המקרה נשמע כי הזמן בו הרכב היה רק ברשות ביתך לא הייתה למעשה הגדרה המכינה אותה לקראת העתיד לבוא ולכן כעת חשה כאילו נלקח לה דבר מה ומכאן גם התסכול. אנחנו מדברים על שני בני אדם גדולים שיכולים ומסוגלים לגלות בגרות ומכאן שיש ליישב איתם שיחה משותפת רגועה וברורה לפיה המציאות כמו המציאות דורשת מאיתנו לפעמים לחלוק וכי אנחנו דורשים בכול תוקף שימצאו את הדרך הבוגרת בעצמם להסתדר וכי האווירה בבית חשובה וקודמת לכול. אני לא ממליץ על סנקציות וענישה אלה פשוט לעסור לעזור להם להבין כי חובתם להסתדר בנושא. האמיני בהם ושדרי להם כי הם יכולים לזה בהצלחה

ילדה בדיכאון - (טניה)

שלום, אחותי הקטנה בת 13 והיא בדיכאון. לפני כ4 שנים היא עברה חרם וכתוצאה מכך העברנו אותה בית ספר ובכל זאת היה לה ממש קשה להשתלב. אין לה חברות. כתוצאה מהבעיות החברתיות שלה הציונים שלה ירדו ואין בה שום רצון ללמוד. שמו אותה בחינוך מיוחד ובכל זאת יש לה פיגור רציני בחומר. היא הולכת לבית הספר סתם וחוזרת. היא תמיד כועסת ותמיד בגישה של אנטי. היא הולכת לטיפול פסיכולוגי קצת יותר משנה כבר ולא רואים שום שינוי. אנחנו כבר אובדי עצות. מה ניתן לעשות?

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב, לאור המתואר ראשית נהדר שהיא מטופלת ומחוזקת בתהליך. ממליץ שגם אתם ההורים לאור התחושות תיכנסו להדרכת הורים לקבלת כלים שיסייעו לכם ולה. בהצלחה

בן 17 - (מירב)

שלום בני בן ה 17 הוא מצד אחד ילד שמוקף חברים ומהצד השני ילד חסר בטחון שטוען שאין לו באמת הרבה חברים ושהוא איתם כי אין לו מה לעשות, אהל בפועל מבלה יום יום עם חברים ואפילו יש לו כבר מעל שנה חברה בקיצור על פניו בן 17 די תיפוסי. בשנה האחרונה הוא התקרב לילד בן גילו ויצר איתו חברות טובה וצמודה יותר מאשר יש לט עם יתר חבריו, אך לצערי הוריו של אותו ילד פנו אלי והזהירו אותי כי בנם שלהם מתעסק בגראס ובורח המון מהבית שהבן שלהם ממש ילד קשה ומתוך דאגה לבני ביקשו שארחיק את בני מהילד שלהם. לאחרונה הם שוב פנו אלי (הוריו) וציינו בפני שככל הנראה גם הבן שלי עישן יחד עם בנם גראס כי הם עקבו אחרי בנם וראו שהוא ניפגש עם בני ולאחר מכן חזר "מסטול" הביתה, הם אמרו לי שכדאי לי לשים 10 עיניים על הבן שלי כי הוא לא כזה תמים וכי הוא עושה עלי מניפולצייות בכדי שאני יאמין שהוא בסדר. במקביל לזה נחשפתי להודעות שנכנסו לפלאפון של הבן שלי ורמזו על כך שאכן גם הוא מתנסה בגראס. פניתי לבן שלי והוא טען שאכן הוא התנסה עם כמה חברים מתוך סקרנות ושהוא יודע מה ההשלכות לכך ואין לו כל כוונה לפגוע לעצמו בעתיד, עוד הוא אמר שבגלל שהוריו של חברו מסובכים עם הבן שלהם ולא יודעים מה לעשות איתו הם מחפשים לערב גם אותנו ולצייר את בני כבעייתי. הבן שלע גם סיפר לע שאכן החבר שלו מתעסק בגראס ולכן הוא כבר בקושי מסתובב איתו כי יתר החברים גם לא רוצים בחברתו של אותו הילד. אני באמת לא יודעת מה לעשות מצד אחד אני מאמינה לבן שלי ובוטחת בו ומצד שני מאוכזבת שהוא הרשה לעצמו להתנסות בגראס דבר שערער את האימון שלי בו. אני לא יודעת מה לעשות אם אכן והדבר נכון ובני מעשן גראס ומשקר אותי? כשפניתי אליו בעניין הזה והבעתי את חוסר האימון שלי בו הרוחות בבית ממש סערו והוא טען שהוא לא בקטע של סמים ולמה אנחנו בוחרים להאמין להורים של הילד ולא לו. באמת שאני וגם בעלי מרגישים בתוך סרט שאין לנו מושג איך פועלים בו. חשוב לי לציין שבעלי בטוח שבני בוחר להתנסות בגראס כי הוא אוהב את הסיכון והחברה הזאת, ומצדו פשוט לקחת את הילד ועד גיוסו לצהל להעביר אותו לפנימייה בעיר אחרת רחוק מהסביבה שלנו היום. הבן שלי כמובן לא מוכן ואפילו בבכי ביקש שנשחרר ממנו כי הוא לא כמו החבר שלו והוא לא משקר אותנו והוא אחראי למעשיו. יש לי עוד 2 בנות בת 21 ובת 9 ואני מרגישה שבגלל האוירה בבית הן די מצוברחות כאילו כל הבית התערער לי מאז שאותה האמא פנתה אלי ובעצם הסהירה אותי מפני בני שעושה עלינו מניפולציות ואינו כזה תמים.

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב גיל ההתבגרות ידוע כשלב סוער אשר לעיתים גורר סקרנות ופיתוי למחוזות שאנחנו כמבוגרים לא תומכים בהם. בסיפור שלך יש נק אור ונשמע שהנער בוטח בך . משתף ומאמין בקשר שלכם. אכן נוצרת נק אמביוולטנית לגהי העובדה שכאשר עשה שימוש לא מיד בה ושיתף אז זה אינו אומר שרצה לפגוע באמון. הסמכות ההורית יכוחה להתחלק למצב בו אני נוכחים בחיי הילד מרחוק וזה כאשר אנו סומכים עליו ויכולה גם להעשות מקרוב. וזה מה שיש לעשות במקרה זה להבהיר לו את עמדתכם בנוגע לחומרים אסורים, להדגיש כי הרצון הוא לסמוך ולבטוח ועם זאת להיות מעורבים באשר לאת מי פוגש, מה מהות המפגשים וכד. מחשבות על פנימייה הן מרחיקות לכת ובעיקר אינן מבטיחות דבר. לכן זו הזדמנות דווקא לחזק קשר. לעבוד ולדרוש אמון ולהדגיש כי כל מטרתכם היא טובה ובעבורו. כמו כן לעשות את הנידרש למען אווירה משפחתית טובה ונעימה . בהצלחה

ילדה מתבגרת בת 12 - (אפרת)

יש לי בת בת 12, עם מדבר הקורונה היא מאוד שמנה והגיע ממש למשקל כבד, זה ממש לא מזיז לה כשאני מדברת איתה על לרדת במשקל, בנוסף יש לה אנטי לכך שהיא נהפכה לאישה היא מסרבת לשים חזיה אלא רק גוזיה אפילו שיש לה חזה ממש גדול בנוסף היא לא מורידה שערות ובכלל לא מקפידה על היגיינה נשית. איך אני אמורה להתיחס למצב אני מדברת איתה וזה לא מפריע לא בכלל, אבל אני חוששת מהמעבר לכיתה ז ולמה שמצפה לה . מה עושים? איך מתנהגים?

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב ראשית אפשר להתרשם מהדאגה והאכפתיות שלך כלפיה . כאשר הילדים שלנו בוחרים בחירות שונות ממה שאנחנו היינו רוצים או מהמצופה זה מעורר בנו תסכול גדול, אותו תסכול גורם לנו לעיתים להגיב ממקום לא נכון. ראשית בבסיס אם אילו יהיו הבחירות שלה אזי זה מה שהיא תבחר חרף העובדה שזה ניראה לא מותאם. לצד זה דווקא להרפות בביקורת ולנסות לעודד אותה ממקום חיובי יכול להניע שינוי. ממליץ לך לקחת פסק זמן מלהתייחס לנושא, ממש להגיד לה אני כאן בשבילך אם תרצי אבל זה החלטה שלך וממש לשחרר את הנושא. כך יגדל הסיכוי שאכן תרצה לעשות שינוי אם בעזרתך ואם לא. בהצלחה

אירוע חריג עם מתבגר - (מיטל בכור)

שלום, אני נשואה לגבר מדהים שהביא עמו הביתה שלנו 6 ילדים מהזוגיות הקודמות שלו. אנחנו נשואים כבר שנתיים, בעקבות הסגר האחרון אחד הילדים, בן 14 התמכר משמעותית לפורטנייט, ובמשך שלושה שבועות האחרונים משחק בזה נון סטופ. הבת הגדולה של בעלי גילתה בתחילת השבוע שהעבירו לה עסקאות בכרטיס אשראי בסכום של 4,500 שקל. בדיעבד מסתבר שזה היה הבן ששיחק בפורטנייט וקנה שם באופן סיסטמתי במשך כל השלושה שבועות האחרונים. אנחנו נשמח לקבל סיוע באיך נכון לטפל בזה. תודה רבה

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב אכן התקופה האחרונה בפרט גרמה לשיבוש משמעותי בסדר היום של הילדים. חלק מכך גרר הימצאות ומשיכה גדולה למשחקי מחשב וכד'... המקרה הנ"ל מתאר לא רק משחק ממושך' כי אם הוצאת כספים שלא ברשות תוך הסתרה וכד'.. ראשית אני ממליץ עבודה עם המתבגר על שhקום האמון שנפגע תוך דגש מרכזי על ערכי הבית. בנוסף ממליץ לפנות להדרכת הורים לקבלת כלים משמעותיים בנושא. בהצלחה

החלפת ביגוד בין אחים - (נמרוד)

יש לי שני בנים. ןבן 16 ובן 14 שניהם באותה מידת ביגוד. מכנסי ג׳ינס יקרים ואני חושב שמין הראוי לקנות נניח שניים/שלושה צבעים שונים ושיחלקו האחים בינהם. אך הבן הגדול אינו מסכים בשום פנים ואופן לא מעוניין שיגעו לו בבגדים שלו. האם זה נכון לריב איתו כי הגיוני לי ששניהם יחלקו באותם ג׳ינסים כי לא הגיוני לקנות 2-3 ג׳ינסים לכל אחד מפני שזה הרבה מאוד כסף או שהוא צודק? תודה רבה מראש, נמרוד

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב, ילדים בכלל ומתבגרים בפרט מחפשים תחושת בידול, נפרדות וייחודיות. זה טבעי שהוא ירצה את הפרטיות שלו בכול האמור ללבוש, הוא אינו חייב להתחלק עם אחיו בביגוד אם אינו רוצה, זו בהחלט לא סוגייה שכדאי להגיע למריבה והעכרת אווירה בגללה. עם זאת כן ניתן לשים גבול בנוגע לסכומי הקנייה וכד בהתאם ליכולת המשפחתית. בהצלחה

אהבה נכזבת של בן 12 - (עדנה )

בני בן ה12 מפותח מכפי גילו, הכיר באינטרנט בקבוצת משחק בתקופת הקורונה נערה שמבוגרת ממנו בשנתים מעיר אחרת , בין השנים התפתח קשר רומנטי וירטואלי ללא מפגשים. הקשר כולל שיחות טלפון, הודעות , ועכשיו יש גם צורך במפגש. כאשר בררנו קצת יותר לעומק מסתבר שבני שיקר לגבי גילו וכן שהנערה עברה נסיון התאבדות בעבר הלא רחוק. אנחנו חושבים שהקשר לא נכון ולא מותאם ואנחנו מדברים איתו על הפסקת הקשר . מסתבר שהקשר די עמוק (על אף שברור לי שחלק גדול ממנו מבוסס על פנטזיה), הוא טוען שהם אוהבים אחד את השני וממש פרץ בבבכי כשביקשנו ממנו לחתוך. האם יש משהו שאנחנו יכולים להגיד או לעשות כדי לעזור לו לצלוח את הפרידה? כמובן שנתמוך בו. הוא סהכ בן 12, נפש רגישה, אני פוחדת שיעשה לעצמו משהו למרות שאני לא חושדת שהוא אבדני . אני ממש דואגת.

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב. ראשית חיובי מאוד שהנושא פתוח ומדובר בינכם. גיל ההתבגרות מביא עימו רגשות רבים בעוצמות חזקות, מכאן שחשוב מאוד הליווי שלכם אותו סביב הרגשות החזקים שחווה, זו הזדמנות לדהר על מה היא אהבה, מהו קשר ועוד סביב בינו לבינה. תמיכה והכוונה ללא שיפוט וביקורת יסייעו לו להבין שאתם בדאגה אליו ולא על מניעה. בהצלחה

בתי המתבגרת - (אמירה)

היי כבר קרוב לשנה היחסים עם בתי מתדרדרים. אני אם חד הורית ובתי בת המעט 15. בתי ילדה רגישה טובת לב חכמה ומוכשרת מתייחסת אלי כאל אדם נחות, מזלזלת בי מקללת אותי נועלת את הדלת וכשאני אוצה לשוחח איתה היא פותחת חריץ קטן ואז כמובן אני לא מדברת. לא יודעת איך לנהוג יותר. עשיתי הכל, ניסיתי לדבר אך ללא הצלחה , הלכתי לטיפולים עשיתי מה שאמרו לי ולא עזר.. אני מרבה לשתוק בבית עד שלא יכולה יותר ואומרת משפטים נוראיים מהכעס. אני כבר קרובה להרים ידיים ופשוט לא לדבר איתה בכלל. מחוץ לבית היא פעילה חברתית ומאד אהובה

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

שלום רב! מדברייך עולה כי מערכת היחסים בבית בינכם לא מצליחה לקבל מקום טוב רגוע ומתקשר, ראוי לציין כי זה משמח מאוד שבחוץ היא מנהלת קדרים בצורה טובה, מה שמלמד כי היא בעלת מימנויות אך כפי העולה בבית חווה קושי ליישם זאת, אני שומע בדבריחך את התסכול מחד והרצון מאידך, ראשית אומר אל תתייאשי, אין לי ספק כי ביתך זקוקה לך וכרגע יש רק למצוא את הדרך, כאשר "הדלת" נעולה צריך למצוא פתח אחר שמטרתו היא הזמנה לשיחה, מכתב, גורם משפחתי מקורב וכד יכולים לתת פתח ראשון לשיחה שעלייך להתכונן אליה היטב, המטקה היא לאפשר ליחסים לעלות על דרך חיובית ללא ביקורת, שיפוט וכעסים. אני מניח שבכדי לייעץ בצורה מדוייקת יש צורך ברקע נוסף, אך מתוך מה שציינת נשמע שבתך מחזיקה כעס בתוכה, אם תדעי על מה ולא תרתעי מפנוי אפשר יהיה להתחיל לפרק זאת ואט אט לשזור קשר קרוב. בהצלחה

הערות גזעניות לנער - (מאיה)

היי, יש ילד מתבגר בן 16 חזרתי מהעבודה יום אחד ושמעתי אותו כועס על חבר שלו שאלתי אותו אחכ במה מדובר והוא אמר לי שהחבר סיפר לו שקבוצת ילדים אמרו עליו שהוא "שחור" ונראה בכלל מאומץ (כי אנחנו יותר בהירים ממנו למרות שאנחנו ספרדים במוצא) על כל פנים, הוא מאוד נעלב וממש הרגשתי שירד לו הביטחון העצמי כמובן שחיזקתי אותו ועודדתי אותו אבל הייתי שמחה לשמוע ממך המלצה מה לומר ואיך לעודד בעניין כמו גזענות שלצערנו עדיין קיימת.

לחץ לתשובה מאת רועי אזולאי

היי, ראשית אכן חוויה לא נעימה לבנך, לצידה אומר זאת בצער, זה חלק ממציאות חיינו שבה אנו חווים וסופגים לעיתים הערות,עלבונות וביקורת בלתי רצויים, על כן חשוב תמיד לדבר עם הילדים שלנו על החוסן שלהם, על כך שאמירת האחר אינה מהווה אמת לגבינו, וכי כמה חשוב לסמוך על עצמנו ויכולתינו, הללו לא יעלימו את כאב הפגיעה מיד, אבל בהחלט יכולים לנסוך ביטחון בעצמנו, עוד אציין כי העובדה בנך שיתף אותך היא נק חוזק משמעותית ועל כך הייתי מחזקו בנוסף כיון שזו דרך נהדרת להתמודד באמצעות השיתוף בהצלחה

הוספת שאלה לפורום גיל ההתבגרות

פורום גיל ההתבגרות
ברוכים הבאים לפורום גיל ההתבגרות.

גיל ההתבגרות הינו שלב בחיים מאתגר, חשוב ובעל השפעה רבה בהתפתחות האדם, בעידן בו אנו חיים האתגר הופך למאתגר שבעתיים, הורים רבים מחפשים כילים ודרכים בכדי להצליח להתמודד עם אתגרי הגיל בצורה מיטבה ובמקביל המתבגרים עצמם רוצים לחוש את חווית הבגרות והעצמאות לה מייחלים משחר ילדותם. הפורום ישמש כקרקע פוריה להעלות סוגיות, שאלות ושיתופים מהתמודדות היום יום עם אתגרי הגיל ובכלל עם החוויה ההורית אשר מתמודדת עם שלב חדש, אחר ולעיתים לא מוכר.

בפורום אתייחס ואתן מענה התחלתי וראשוני לשלל הסוגיות שיעלו כאן, כאשר אתם מוזמנים להעלות סוגיות שונות ומגוונות עימם אתם מתמודדים.

בהצלחה!