על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים מנוהל ע"י רפאל יונתן לאוס, פסיכולוג קליני
רפאל יונתן לאוס, פסיכולוג קליני פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים
פסיכולוג קליני מומחה בעל תארי בוגר ומוסמך מהאוניברסיטה העברית. פסיכולוג אחראי ביחידה לטיפול יום "ברזיל" של קופת חולים כללית . חוקר פסיכותרפיה ודוקטורנט במחלקה לפסיכולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים. מטפל בקליניקה פרטית בשכונת עין-כרם בירושלים.
אודות הפורום

הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לפסיכותרפיה, או טיפול פסיכולוגי, במבוגרים. ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

לא יעלו לאתר: הודעות העושות פרסומת לאדם או גוף כלשהו; השמצות, רכילות וכל דבר העשוי להיחשב לשון-הרע; תלונות על אנשי-מקצוע.
ברצוננו לעזור בכל יכולתנו בהנגשת הטיפול הפסיכולוגי ובהכוונה למענים הנכונים עבור הפונים לפורום. לצד זאת, הפורום איננו מענה טיפולי ואינו יכול להיות תחליף לטיפול. כמו-כן, בשאלות הנוגעות לטיפול המצוי בעיצומו נשתדל לעזור להבין את הקושי ולהכניס את השאלות חזרה אל הטיפול – שם מקומן. על מנת להימנע ממשוא פנים לא יינתנו המלצות לגבי אנשי טיפול ספציפיים.


 X

שלום רב, את מתארת חוויה של חריגות. משהו בך אחר ואת מרגישה לפעמים שווה פחות מאחרים. למונח חרדה חברתית בעולם המקצועי יש לפעמים מובן שונה מזה שיש לו בשפת יום יום. בכל אופן נראה שיש לך קושי ביצירת קשרים מסוגים שונים ובסיטואציות חברתיות. בשביל לעבוד על הנושאים האלה מומלץ לפנות לטיפול אצל איש מקצוע. קחי בחשבון שייתכן והפסיכולוג יינסח את הקשיים שאת מתארת באופן אחר ממך. בכל מקרה תוכלו לחשוב ולהחליט יחד האם להתחיל טיפול, ואיזה (סוג, תדירות , משך וכדו'). בטיפול ישנה סיטואציה לא שיפוטית שמאפשרת להעלות נושאים שקשה לדבר עליהם.


שלום חן, פורום זה עוסק בטיפול פסיכולוגי. אם את מעוניינת לקרוא על נושאים כמו חרדה ודיכאון, את מוזמנת לקורא במגזין שלנו: https://www.alhasapa.co.il/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F לגבי עזרה עצמית, יש פורומים בתחום זה. בהצלחה.



שלום רב, מתיאורך עולה שאת מטופלת תרופתית ושיקומית. לא ברור מהשאלה האם את נמצאת כעת או היית בעבר גם בטיפול פסיכולוגי. באופן עקרוני כאשר ישנה מצוקה נפשית (בכל מאפיין סימפטומטי) שווה לשקול גם טיפול פסיכולוגי. ישנן גישות טיפוליות שבהן עושים שימוש בתרגילים שונים להתמודדות עם החרדה בין הפגישות, התמודדות אגב היא לאו דווקא הקלה (למשל אתגור של המחשבות הטורדניות, חשיפה לתרחיש המטריד העולה בהן או הרפיה להקלת החרדה שמתעוררת) וישנן גישות שבהן העיסוק הוא יותר במשמעות של המחשבות עבור מי שסובל מהן. בכל מקרה זה לא יהיה מקצועי לתת ייעוץ פרטני ללא הכרות והערכה. במידה ואת מעוניינת בתרגילי התמודדות אני ממליץ לך לפנות לאיש מקצוע שיוכל לבנות יחד איתך סט של דרכי התמודדות.


אני לא בעמדה לחלק ציונים לארגונים ואיגודים מקצועיים. ראוי לציין כי היחידים שעיסוקם בפסיכותרפיה מוסדר בחקיקה והכשרתם מפוקחת על ידי הוועדות המקצועיות במשרד הבריאות הם פסיכולוגים (לפי תחומי המומחיות השונים - קליני, חינוכי, תעסוקתי, רפואי, התפתחותי ושיקומי). ישנם איגודים שונים כגון איטה או האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה המוכרים בשדה המקצועי אך הם חסרי מעמד חוקי.


הפרעת הסתגלות היא אבחנה פסיכיאטרית המופיעה במדריכי האבחון. באופן כללי מדובר במצוקה נפשית שהתפתחה כתגובה לאירוע גורם מצוקה במציאות. המשמעות של מתן האבחנה היא שהתגובה הנפשית לאירוע היא מוגזמת ביחס לנורמה ולכן לא מדובר פשוט בתגובה נורמלית של מצוקה. כמו ביחס לכל אבחנה אחרת גם הקטגוריה של הפרעת הסתגלות אינה מספיקה בכדי שניתן יהיה לקבוע על בסיסה מהו הטיפול המתאים. התאמת טיפול יכולה להתבצע רק לאחר מפגש או מפגשי הערכה שלוקחים בחשבון גורמים שונים ורבים כגון : רקע, מוטיבציה, מאפיינים אישיותיים, העדפות של הפונה, תמיכה סביבתית, ניסיון טיפולי קודם ועוד ועוד.. לעיתים גם מפגשי ההערכה לא מספיקים, במקרים כאלה ניתן לערוך אבחון פסיכודיאגנוסטי העושה שימוש במבחנים פסיכולוגיים מסוגים שונים. האינטגרציה של המבחנים השונים ושל הריאיון הקליני מספקת תמונה רחבה ועמוקה שמאפשרת קבלת החלטה מושכלת.


תיארת חוויות מאוד חזקות וסוערות. בקשרים אינטימיים הרבה פעמים נוצר מרחב שבו מרגישים מאוד חזק, גם נושאים שביום יום נשארים ברקע תופסים את קדמת הבמה. לגביך באופן אישי אין לי יכולת לענות על בסיס התכתבות בפורום. התשובות בפורום מתייחסות לשאלות כלליות. באופן עקרוני אם אתה מזהה בעצמך דפוס חוזר של התנהלות בקשרים (והוא יכול להיות למשל כניסה חוזרת לקשרים שבהם אתה חושש מפגיעה באמון או כל דפוס אחר) שאתה לא מרוצה ממנו ושלא מאפשר לך להיות במערכת יחסים קרובה מיטיבה כדאי לך לפנות לפסיכולוג קליני להערכה. הקשרים שאנו מייצרים עם אנשים ובעיקר הקשרים שלנו עם בני הזוג שלנו הם פעמים רבות שחזור או תגובה לדפוסי היחסים המוקדמים שלנו כפי שהם הופנמו. טיפול יכול להפוך את החיבור הזה למודע ולהרחיב את טווח הדפוסים שלנו. לעומת זאת אם בדר"כ אתה מצליח להיות בקשרים באופן שטוב עבורך והאפיזודה שתיארת היא יוצא הדופן כדאי לבחון אפשרות של עבודה משותפת שלך ושל בן הזוג על הקשר המסויים שלכם.


שלום רב, מתוך השאלה משתמעת ההנחה כי את סוג הטיפול הפסיכולוגי יש לקבוע לפי האבחנה/ ההפרעה הפסיכיאטרית (במקרה הזה הפרעת אישיות גבולית). חשוב להבין כי ההפרעות המופיעות במדריכים הפסיכיאטריים הן צבר של סימפטומים או התנהגויות נצפות (בהקבלה למודל רפואי נזלת, חום ושיעול המגיעים יחד יכולים להוות דוגמה) ולא מחלה (נגיד שפעת) או יישות ממשית בעולם הפיזי (חיידק או וירוס). אלו פשוט מונחים מוסכמים בספרות המקצועית כדי לתאר בקצרה מצבים שכיחים. ישנן שאלות וספקות משמעותיים לגבי התוקף שלהן (האם הן מסמנות דבר מה אמיתי בעולם) והמהימנות (האם הן ניתנות למדידה) וכן לגבי הישימות הקלינית שלהן להתאמת טיפול. מבלי להכריע בשאלות האלו ישנן גישות פסיכולוגיות שבהן אבחנות הן כלי משמעותי בהתאמת טיפול וישנן גישות שבהן זהו עוד פרט מידע אחד מיני רבים. כך או כך כולם יסכימו שאבחנה אינה מספיקה בכדי להתאים טיפול מבחינת סוג, תדירות משך צפוי וכדו'. המוטיבציה לטיפול מסוים או ניסיון בטיפולים קודמים למשל הם אלמנטים משמעותיים ביותר יחד עם גורמים נוספים רבים. במידה וסיבת הפנייה היא מה שנראה כמו הפרעת אישיות גבולית אני ממליץ להשאיר את ההחלטה על סוג הטיפול הפסיכולוגי לאחר מפגש או שניים של הערכה עם פסיכולוג קליני. לגבי הפרעת אישיות גבולית - מדובר בדפוס אישיות המתאפיין בחוסר יציבות רגשית והתנהגות אימפולסיבית בעיקר סביב מערכות יחסים. הטיפול המומלץ - כפי שכתבתי בראשית דבריי אבחנה אינה מספיקה בכדי לקבוע. ישנם טיפולים ייעודיים שפותחו ונחקרו על אוכלוסייה של מאובחנים כמו טיפול ממוקד העברה או טיפול דיאלקטי התנהגותי. באופן גס ניתן לאמר שטיפול ממוקד העברה הוא גרסה אינטנסיבית יותר של הטיפול הפסיכודינמי הנפוץ וכי טיפול דיאלקטי התנהגותי הוא גרסה אינטנסיבית של טיפול קוגנטיבי התנהגותי. גם הטיפולים "הרגילים" והנפוצים מועילים ויעילים. כעיקרון (במידה וזה מתאפשר ומתאים מבחינת קריטריונים נוספים שייבדקו בפגישת ההערכה) מומלץ טיפול בתדירות גבוהה (פעמיים בשבוע / טיפול פרטני ובנוסף לו טיפול קבוצתי). תוך כמה זמן תורגש הטבה? - אנשים שונים בכל כך הרבה מובנים כך שלא ניתן לתת תשובה חד משמעית או אפילו טווח או דפוס צפויים. יש אנשים שחשים הקלה מעצם הידיעה שיש להם כתובת טיפולית ואחרים מוצפים בחרדה דווקא בגלל הנושאים שעולים בטיפול. לפחות בשבועות הראשונים של הטיפול אולי עדיף לשאול האם קורה משהו משמעותי בטיפול (שיכול לפעמים דווקא להעלות חרדה ולא להקל) לאחר מכן זו כבר שאלה שכדאי להעלות בתוך הטיפול עצמו. מי שמתקשה במערכות יחסים צפוי שגם מערכת היחסים שלו עם הפסיכולוג או הפסיכולוגית בטיפול יחוו עליות וירידות. החוויה של תליתי בך את תקוותי ועד כה לא עזרת גם היא נפוצה מאוד. באופן כללי (כמו לגבי טיפול פסיכולוגי בכלל) הרוב נעזרים בטיפול אז שווה לנסות ולצלוח יחד גם את רגעי השפל.



שלום רב, התשובה הבסיסית שלי עשויה להישמע כמו קלישאה פסיכולוגית ועדיין זו האמת -את התשובה המעשית לשאלה אם להישאר או לעזוב רק את תוכלי לתת לעצמך. באופן עקרוני שאלות שנוגעות להליך טיפולי קיים אני ממליץ להעלות עם הפסיכולוגית שלך בטיפול, שוב. כן גם אם העלית את זה בעבר. זה ממשיך להעסיק אותך ולכן זה עדיין רלבנטי. מה שעבורך יכול היה להיות רגע מאוד משמעותי יכול היה להיחוות על ידה באופן אחר לגמרי. את מתמקדת בנושא אחד שמעסיק אותך אבל טיפול מורכב מהמון דברים שלגביהם לא כתבת דבר. לרוב אנחנו לא מנסחים לעצמנו במילים את כל מה שיש או חסר לנו בקשרים. אנסה בכל זאת להתמקד בשאלה הזו שמציקה לך מתוך רצון לנסח משהו כללי יותר. את לא בטוחה האם אכפת לה ממך. אולי אכפת לה זה שם קוד להאם היא אוהבת אותי? האם הקשר בינינו אמיתי? נראה שעם הפסיכולוגית הקודמת השאלה הזו לא עלתה. ידעת או הרגשת שהתשובה היא כן. זה יכול להיות עניין של אופי וגישה שלה אבל במקביל ובאותו הזמן יכול להיות ביטוי לשינוי שחל בך ובקשר שלדברייך אינו סטטי אלא חווה עליות ומורדות. מוכנות שנוצרה להתמודד עם השאלה הזו. עם הצורך הזה להיות אהובה או אולי עם האפשרות הכואבת של להיות לא אהובה. מישהי כזו שאדישים אליה. אלו אפשרויות בעלות משמעות עמוקה וניתן לכן לחשוב על הקושי שאת מתארת כהזדמנות לעבודה משמעותית בטיפול. בהצלחה!


שלום רב, את כוללת בסל כללי אחד של המילה "טיפולים" התערבויות שונות בתחום בריאות הנפש. חלק מהחששות שאת מעלה אכן יכולים להיות רלבנטיים לפנייה לעזרה נפשית מכל סוג כולל טיפול פסיכולוגי וחלקם (לפחות ברמה הקונקרטית) לא קשורים לטיפול פסיכולוגי. החלטה על אשפוז בכפייה למשל אינה בתוך תחום האחריות והעיסוק של פסיכולוגים. אבחין אם כן בן החשש לפנות לעזרה מוסדית במערכת בריאות הנפש הציבורית, אליו לא אתייחס באופן ספציפי לבן החשש מטיפול בכלל, חשש שרלבנטי גם לטיפול פסיכולוגי. כתבת שהיית בטיפולים בעבר וחווית במהלכם חוויות קשות, ובכל זאת את פונה שוב. נראה מתיאורך שאת אכן זקוקה לעזרה. טיפול פסיכולוגי הוא אכן תהליך מורכב. הוא כרוך לא פעם במוכנות לשאת כאב ולהתמודד עם אמיתות וחלקים קשים עבורנו. אפשר לחשוב על הבחירה שלך לפנות והחרטה שאחריה כעל התנגשות בין שני קולות בתוכך - חלק שמבקש להיעזר (ואולי מכיר בכך שגם בטיפולי העבר הקשים היו גם חלקים מטיבים שעזרו לך) וחלק שחושש מהמחיר הכרוך בך. באופן יותר ממוקד את מעלה סוגיה של אמון. קשה לתת אמון במישהו שאנחנו לא מכירים ולהפקיד בידיו חלקים רגישים כל כך שלנו. בעיניי חשוב לזכור שטיפול פסיכולוגי תמיד מבוסס על הסכמה ובחירה. זה נכון גם ברמה החוקית וגם ברמת הפרקטיקה. לא ניתן לקיים טיפול ללא רצון (גם אם חלקי) של המטופל להשתתף ולקחת בו חלק פעיל. איש לא יוכל להכריח אותך לחשוף דברים שאת לא מעוניינת לחשוף ורק את תשלטי בקצב שבו תיכנסי לטיפול. נושא האמון, החשש מכך שטיפול לא יעזור ואף עשוי להכאיב ולפגוע הם דברים שניתן ורצוי להעלות בפגישה הראשונה. אלו נושאים שעשויים אולי להישמע כמאיימים על עצם היכולת להיכנס לטיפול אבל לאמיתו של דבר העיסוק בהם (באופן הדרגתי ומתאים) הם לב ליבו של התהליך. הם רלבנטיים לא רק לטיפול אלא לקשרים בכלל. בניית אמון דורשת הכרות, זמן ובעיקר אומץ ואני מקווה שתהיי מסוגלת לאפשר לעצמך את העזרה שאת זקוקה לה.


שלום לך, אני מבינה שאת מתמודדת עם רמות לחץ גבוהות באופן כללי וכעת סביב ההפניה לפסיכיאטר, רמות הלחץ מתגברות. אתייחס לחלק של הפחתת לחצים בכלליות וגם ספציפית בעניין הרופא. שיטות להפחתת לחצים קיימות הן דרך טיפול פסיכולוגי, פעילות גופנית, תרגול מדיטציה, תרגול הרפיית שרירים ודימיון מודרך (קיימים הרבה מאד קישורים באינטרנט שיכולים לעזור לך לעשות זאת). בנוסף, יכול לעזור לך לחשוב ולכתוב לעצמך פעילויות מהנות עבורך ולהחליט שפעם ביום את עושה משהו כזה (זה לא חייב להיות משהו גדול, העיקר שיהיו לך רגעים מהנים). בנוסף, ממליצה שתחשבי ותצייני לעצמך עם אילו אנשים שאת מכירה נעים לך להיות ותנסי להגדיל את השהות שלך איתם. כל פעילות נעימה ומרגיעה יכולה לעזור. ספציפית לגבי הרופא - מפגש עם פסיכיאטר הוא מפגש ייעוץ רפואי שבו ניתן לשמע חוות דעת מקצועית. אני מציעה לך לחשוב על זה כפי שזה- ייעוץ שבסופו תוכלי להחליט מה את בוחרת. המפגש זה מקום שניתן להעלות בו חששות ושאלות והתשובות חשובות ויכולות להרגיע. את יכולה לתרגל לקראת המפגש מה הדברים שחשוב לך לציין בפניו ואולי תכתבי לך בנקודות ותביאי למפגש עצמו. בהצלחה, רחלי