על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
נעה מצגר גרנות, פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים
פסיכולוגית קלינית מומחית עם הסמכה כמדריכה בטיפול ואבחון נסיון של 18 שנה בפסיכותרפיה בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות שונות. שילוב של כלים דינאמיים וCBT נסיון רב בטיפול במצבי דכאון, משברי חיים וקשיים עם נטיה מינית. נסיון רב בטיפול בדכאון אחרי לידה, ליווי נשים עם קשיי פריון. מדריכה בפסיכותרפיה ובכתיבת מקרים לבחינה.
לחץ כאן לכרטיס המטפל של נועה
אודות הפורום

הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לטיפול פסיכולוגי במבוגרים.

ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

התייעצות דרך הפורום אינה מהווה תחליף לטיפול או להתייעצות מלאה עם איש מקצוע


 X

אבי שלום. נשמע שחלק מהקושי שלך אולי נובע מחרדה חברתית. חרדה חברתית יכולה להיות מאוד מגבילה ולפעמים אפילו משתקת את היכולת לתפקד בעולם. ממליצה לך לפנות לטיפול. אפשרות טובה היא טיפול קבוצתי. במרחב של טיפול קבוצתי ניתן יהיה לתרגל וללמוד להתמודד עם החרדה החברתית במרחב בטוח ומכיל. שיהיה בהצלחה. נעה


אלה שאלות מאוד משמעותיות ורחבות שגם אנשי טיפול הנפש מתלבטים בהם לעיתים. בעיקר במצבים הגבוליים בין שתי אבחנות. על מנת לאבחן מצב כזה או אחר נדרשת בדיקה מעמיקה על ידי איש/אשת מקצוע שייקחו בחשבון את הרקע ואת המצב ברגע הבדיקה. אגב לפעמים הטיפול הוא דומה גם אם האבחנות שונות. לעיתים יינתן למשל טיפול אנטי פסיכוטי גם למי שסובל מהפרעת אישיות עם גלישות. בסופו של דבר המטרה היא להגיע למצב שאדם יציב ומסוגל לתפקד במרחבים של חייו. לגבי השאלה האחרונה. לעיתים גם אדם עם הפרעת אישיות מצליח לשמר קשר זוגי ארוך טווח שכן אם יש התאמה ויכולת של הצד השני להכיל את הקשיים של אותו אדם אז קשר יכול להימשך. אבחנה תמיד נעשית בראיה רחבה של כל התפקודים. אני מודעת לכך שהתשובה שלי לא עונה על השאלות ישירות. את האבחנות עושים בסופו של דבר על פי ספרי אבחנות DSM. ו ICD וניתן לראות באינטרנט את ההגדרות של כל אבחנה. אולם האבחנה היא לעולם לא על סמך רשימה בלבד אלא נשענת גם על הניסיון הקליני של נותנת האבחנה. נעה


פונה יקרה רגעי משבר כאלה קורים לעיתים בטיפול. בסופו של דבר גם מטפלים הם בני אדם שאומרים לפעמים את דבר מכאיב. חבל מאוד לסיים כך טיפול של שלוש שנים עם תחושת פספוס כה גדולה. אני מציעה לך לקבוע עם המטפלת פגישה נוספת שבו לפחות תוכלי לאמר לה שנפגעת ותוכלו, בשאיפה, ללבן את שארע. יכול להיות שתוכלו לחזור ולעבוד יחד ואולי לא. אבל לפחות תדעי שניסית ולבטח תלמדי משהו על האופן שבו את מגיבה למצבי חיים שכאלה. בברכה, נעה


פונה יקר. אני שומעת שהנושאים שקרו לפני מספר שנים עדיין מעסיקים אותך ומסעירים. לצערי הפורום אינו מקום שבו ניתן לענות על השאלות האלו. זה לא יהיה מקצועי ובוודאי לא מדויק, לתת אבחנות באופן כזה. ממליצה מאוד להפנות שאלות אלו לאנשי המקצוע המתאימים. השאלה, מה האבחנה שלי, היא שאלה ליגיטימית ויש לה חשיבות טיפולית. בהצלחה. נעה


מור שלום לא נכון מקצועית שאענה לשאלה לגבי טיפול שמתקיים ואיני מעורבת בו. אגיד משהו כללי שאולי יוכל לעזור לך במשהו. טיפול הוא תמיד בין שניים. המטפל והמטופל הם שני בני אדם עם כל המורכבות שבכך ומה קורה בטיפול הוא אינטראקציה בין שניים. כמובן שהמטפל מעצם תפקידו אחראי לעשות כל מה שיכול שהטיפול יעבוד טוב אבל לפעמים יש תקופות שדברים לא עובדים חלק. זה יכול להיות בגלל שקורה משהו בחיי המטפל, משהו שקורה בחיי המטופל או משהו באינטראקציה בין שניים. בכל מקרה שם המשחק הוא לדבר. לדבר על הדברים. להציף בעיות וללמוד ממה שעולה. הרי גם בחיים שמעבר לטיפול קורים מצבים שהצרכים שלנו לא נענים. ההבדל הוא שבטיפול אפשר לדבר על כך. מציעה לחזור ולדבר על הקשיים. אין תחליף לכך. בהצלחה. נעה


תמר שלום לא יהיה מקצועי מבחינתי לענות ספציפית לך מה כדאי לך לעשות לגבי טיפול שאיני מעורבת בו. אני יכולה להגיד רק דברים כלליים למחשבה. החמרה או שיפור במצב נפשי בתקופת טיפול קשורים לכל מיני גורמים. טיב הטיפול הוא בהחלט גורם אחד אבל יש עוד גורמים. הדינמיקה המתפתחת בין מטפל למטופל, יכולה להיות סבוכה יותר ופחות ועדיין יעילה ולא מעידה בהכרח על טיב עבודת המטפל. כולנו נכנסים לקשר טיפולי עם המטענים שאנחנו מביאים עמנו וגם מטענים אלו משפיעים מאו על איכות הקשר בין מטפל למטופל. שיפור או החמרה במצב הנפשי מושפעים גם מהגורמים השונים בחיי האדם. לדוגמא אם מישהו בטיפול שנים ובמהלך הטיפול איבד את מקום עבודתו ומצבו הנפשי החמיר בעקבות כך הרי שלא בהכרח שהסיבה להחמרה היא הטיפול. מציעה שתנסי להסתכל גם על הגורמים והארועים השונים בחייך כתורמים למצבך ולא רק הטיפול. מעבר לכך, גם ניתן לאמר שלפעמים יחסים טיפוליים ממצים עצמם או נתקעים והדבר הנכון הוא להיפרד ולעבור לטיפול אחר. אין לי שום דרך לדעת מה נכון עבורך במובן זה האם להמשיך לנסות עבודה משותפת או לנסות משהו אחר. בכל מקרה מציעה לדבר בטיפול על הדברים ואם מחליטה לעזוב לעשות זאת תוך שיח פתוח עד כמה שמסוגלת. שיהיה בהצלחה. נעה


מיכל שלום חרטות ותחושות אשמה הם רגשות קשים שמלווים את כולם מעת לעת. לא מפתיע שהמעבר שלך לאמהות מעורר אצלך ואצל אמך מחשבות על העבר, חלקן קשות. אבל צריך לזכור שגיל ההתבגרות הוא גיל מאוד סוער ויש לכך סיבות רבות. לשפוט בגיל 33 את עצמך בת ה 17 לא הוגן כלפי הילדה שהיית. בגיל 17 שיקול הדעת שונה, כל דבר נראה הרה גורל והמרד בהורים הוא גם חלק מתהליך טבעי של יצירת נפרדות. אם הזמן והשיחות לא עושים את שלהן ואתן מרגישות צורך לעשות משהו מעבר, מציעה לך ללכת עם אימך למספר פגישות לטיפול דיאדי. (כלומר טיפול של שתיים) זה יכול מאוד לעזור. נעה


משה שלום במצבי חרדה קשים יש מספר אפשרויות טיפול. טיפול פסיכותרפי (דינאמי או באחת משיטות ה cbt ) וטיפול תרופתי. לפעמים במצבים שמאוד קשים להתמודדות האידיאלי הוא לשלב את שניהם. טיפול תרופתי שיכול לעזור להורעד את עצמת החרדה לרמה כזאת שמאפשרת עבטדה טובה יותר בטיפול הפסיכולוגי. אם כבר ניסית טיפולים פסיכולוגיים ועדיין אין הקלה אני מציעה לפנות לפסיכיאטר ובמקביל לפנות שוב לטיפול פסיכולוגי. אגב, אני לא יודעת למה אתה מתכוון כשאתה אומר מטפל רגשי. לפעמים זאת מילה שבאה לכסות על הכשרה חלקית של המטפל. ממליצה לך לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט מוסמך (שזה לרוב עובד סוציאלי קליני או בעל תואר שני קליני אחר). בהצלחה. נעה


יהלומה יקרה. בתוך טיפול פסיכולוגי נוצרים באופן בלתי נמנע יחסי תלות. בוודאי בטיפול של שנים. המטופל נעשה תלוי במידה מסוימת במטפל. לרוב זה מעיד שהטיפול הוא מקום משמעותי עבור המטופל. אין בכך להעיד על "התמכרות". אני מציעה לך להעלות את התחושות האלה בטיפול כמו גם את ההרגשה שהמטפלת מכורה לפגישות. דברו על זה. ואם יש לך מחשבות לסיים את הטיפול גם זה נושא חשוב וליגיטימי לשיחה. יש טיפולים שנמשכים שנים רבות ומספקים צורך עמוק אצל מטופלים ואין בכך שום רע. נעה


לואיזה שלום. אינני חושבת שמישהו נהנה לחיות במצב של הזנחה ולא ידוע לי על מצב כזה שנחשב מבחינת הבריאות הנפשית. לרוב הזנחה פיזית של האדם או סביבתו נובעת מהעדר כוחות להתמודד עם המטלות הבסיסיות של החיים. אולי תעלי את הנושא ותנסי לבדוק איתה את מקור הקושי, לא ממקום נוזף אלא ממקום שמבין שיש בעיה. בהצלחה. נעה


נטליה שלום אני שומעת שאת מרגישה שהטיפול לא עונה על ציפיותייך וצרכייך. עשית נכון שהעלית את הנושא בטיפול, בכך נתת הזדמנות לשינוי. יחד עם זאת, אם את עדיין מרגישה שהטיפול לא נותן מענה לצרכייך מותר לך להעלות זאת שוב ובמקרה הצורך להפסיקו. לא כל מטפל מתאים לכל מטופל. אני רוצה רק לסייג ולאמר: אם זאת תופעה שאת רואה שחוזרת על עצמה בחייך, שאת מתחילה טיפולים ומרגישה ככה לאחר מספר פגישות, אזי יש מקום לבדוק עומק מה קורה לך בסיטואציות האלה ולא להחליף שוב מטפל. נעה


שני שלום את כותבת שהיתה לך מחלה ממושכת אך לא מציינת במה מדובר כך שתשובתי תהיה כללית ולא ספציפית. כשאדם מרגיש העדר כוחות לאורך זמן חשוב לפני הכל לבדוק שמצבו הרפואי תקין. בדיקות דם בסיסיות, תפקודי בלוטת תריס, מחסור בויטמינים וכל בדיקה אחרת שהרופא המטפל יכול להמליץ על מנת לשלול גורם פזיולוגי להעדר הכוחות. לפעמים לאחר מחלה ממושכת לוקח לגוף זמן להתאושש ובסופו של דבר המוח, הוא איבר בגופנו. מעבר לכך, מחלה רצינית ומאבק בה יכולים גם לגרום להידלדלות של הכוחות הנפשיים וחשוב 'למלא את המצברים'. כמו כן לאחר ארועי מחלה משמעותיים לעיתים אנשים שואלים עצמם שאלות מהותיות על מהלך חייהם ומחשבים דרכם מחדש. טיפול פסיכולוגי יכול להועיל במקרים אלו. טיפול יכול גם לאפשר עיבוד של הארוע שעברת (ומחלה ממושכת, במיוחד אם היא מסכנת חיים, יכולה להיות טראומטית לעיתים). אגב, גם הרפואה האלטרנטיבית בידיו של מטפל מיומן יכולה לעזור רבות במקרים של תשישות אחרי מחלה. לסיכום, ראשית בדקי שמצבך הרפואי הכולל תקין. ואז שקלי את סוג טיפול ההמשך שאת מרגישה שמתאים לך. כל טוב. נעה