על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
נעה מצגר גרנות, פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים
פסיכולוגית קלינית מומחית עם הסמכה כמדריכה בטיפול ואבחון נסיון של 18 שנה בפסיכותרפיה בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות שונות. שילוב של כלים דינאמיים וCBT נסיון רב בטיפול במצבי דכאון, משברי חיים וקשיים עם נטיה מינית. נסיון רב בטיפול בדכאון אחרי לידה, ליווי נשים עם קשיי פריון. מדריכה בפסיכותרפיה ובכתיבת מקרים לבחינה.
לחץ כאן לכרטיס המטפל של נועה
אודות הפורום

הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לטיפול פסיכולוגי במבוגרים.

ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

התייעצות דרך הפורום אינה מהווה תחליף לטיפול או להתייעצות מלאה עם איש מקצוע


 X

חן יקרה. נשמע באמת מצב מאוד מורכב ועדין. יש כמובן כל מיני דרכי פעולה אפשריות וקטונתי מלדעת מה הדבר הנכון ביותר עבורך ועבור אחותך. האם לשמור את הסוד הזה מפניה ובכך להכניס סוד למערכת היחסים ביניכן או לגלות לה על כל המשמעויות הקשורות לכך. זאת החלטה רגשית ומוסרית מורכבת. ובכל זאת אתן לך עצה. הציבי גבולות ברורים בינך לבין גיסך כך שלא יהיה ספק איפה את עומדת. בדקי עם עצמך האם את משתפת פעולה (אולי אפילו בלי לשים לב) עם יצירת סיטואציות אינטימיות או שיכולות להיות מפורשות כאינטימיות והימנעי מכך. ככל שאת תהיי יותר ברורה כך יותר סיכוי שהעניינים יירגעו. שהוא יבין ששום דבר לא יקרה ויוותר על הפנטזיות. אם הדבר דורש שתימנעי מלהיות עם גיסך לבד, אז עשי זאת. נעה


הילה שלום, קשה להבין ממה כתבת מדוע את בחרדה ממפגש נוסף ומה הקושי עמו את צריכה להתמודד עד אז ולענות לך ישירות על כך. אגיד אם כך משהו כללי יותר שמקווה שיעזור. כשיש קושי עם מטפל בין אם מדובר על פסיכולוג, פסיכותרפיסט או פסיכיאטר הדבר המועיל והנכון ביותר הוא לספר למטפל על כך. בפגישה הבאה אני מציעה לך לאמר לו שאת בחרדה מהפגישה ותנסו ביחד להבין למה ומה יוכל לעזור לך שלא להיות בחרדה מהפגישה שאחריה. שיח ישיר ופתוח לרוב מאוד עוזר ומקדם. בינתיים, עד המפגש, יש שיטות שניתן לשלב עם התרופות שיכולות לעזור להפגת חרדה כגון מיינדפולנס. זאת שיטה שמשתמשת בידע על היתרונות של המדיטציה וקשב פנימי להפגת חרדה. יש דרכים רבות ללמוד מיינדפולנס און ליין או בסמינרים (שאני משערת שגם הם מתקיימים היום און ליין(. ממליצה לך לנסות. בברכה, נעה


בת שבע שלום באתר של הפ"י התפרסם הטקסט הזה כעדכון ב 25.9.20 "חברי הפ"י שלום רב, בהתייחס לטיפול פסיכולוגי בתקופה זו, ההנחיות הקיימות עפ"י הפסיכולוג הארצי במשרד הבריאות הן כי טיפול פסיכולוגי, על סוגיו ואופניו השונים, הינו שירות רפואי חיוני. כל דבר שנדרש לקיומו הוא בגדר של אותה רמת חיוניות, ובכלל זה: הדרכות, ישיבות צוות, התייעצויות וכד.' לכן, צריך, רצוי ואפשר להמשיך לתת טיפול פסיכולוגי בכל המסגרות ובכל האופנים המקובלים תוך שמירה והקפדה רבה על כללי הזהירות, המיגון והריחוק הפיזי הנהוגים כיום, ואף יותר. אין צורך באישורי תנועה מיוחדים כדי להגיע למקום בו ניתן הטיפול הפסיכולוגי . בהנחיות אלה לא חלו בשלב זה שינויים בהתייחס לסגר החדש הצפוי. יחד עם זאת, נוספה היום התייחסות של הפסיכולוג הארצי: "הטיפול הפסיכולוגי נשאר בחיוניותו, וכך ההודעה הקודמת עדיין בתוקף. אבל זה לא אומר שהכול כרגיל. חשוב להפעיל שיקול דעת זהיר ומושכל לגבי חיוניותו של המפגש המסוים שאותו אתם רוצים לקיים." לשאלות נוספות מוזמנים ליצור קשר במייל [email protected]: או בטלפון: -03 5239393 כך שאין צורך באישור. ומנסיון אישי, כשנשאלתי במחסום אמרתי שאני פסיכולוגית בדרך לקליניקה שלי ולא היתה בעיה. יום טוב, נעה


חנה יקרה. כשאת אומרת שאת מטופלת אך לא מטופלת בכדורים אני מניחה שיש לך פסיכולוגית/פסיכותרפיסטית. אם כך, אני ממליצה לך מאוד להעלות את הנושא בטיפול. מעבר לכך רק אומר שפעמים רבות אנשים מרגישים טוב יותר כשהם עסוקים. בשעות היום,כשיש פעילות, פעמים רבות,הדעת מוסחת ממה שמטריד אותנו ואפשר שנרגיש טוב. לעומת זאת כשפנויים, המחשבות נודדות חזרה למקומות הפחות נעימים ויכולה להתעורר מצוקה. זה טבעי. אבל אם המצוקה משמעותית כדאי לפנות לטיפול, להבין מה מקור הסבל ולנסות לפתור אותו. אין דרך פשוטה להפוך מחשבה שלילית לחיובית. יותר נכון ומועיל לתת למחשבות השליליות מקום לצד החיוביות. זה חלק בלתי נפרד מהחיים. מקווה שעניתי לשאלתך. נעה


הילה יקרה. אני קוראת את התסכול והמצוקה שבמכתבך. כולנו נוטים לפתח דפוסי התנהגות ביחסים עם אחרים. חלק מהדפוסים מוצלחים יותר וחלק פחות ואנשים שסביבנו מגיבים דרך הדפוסים שלהם. מן הסתם לא תמיד את האחראית לכל ריב עם חברייך אבל גם סביר מאוד להניח שלדפוסי ההתנהגות שלך יש תרומה לארועים החוזרעם שאת מתארת. במקרים כאלו, מומלץ לפנות לפסיכותרפיה שתעזור ללמוד ולהבין מה תרומתך למצבים אלו וכיצד ניתן לשנות. יש סוגים של פסיכותרפיה. חלקם ממוקדים יותר בשינוי דפוסי התנהגות לא יעילים כמוACT, DBT או CBT וחלקם מובנים פחות ומתרכזים בגורמיים הדינמיים של הנפש שמביאים לדפוסים אלו (טיפול דינאמי). בכל מקרה ממליצה לך לפנות לעזרה כדי שלא תמשיכי להסתובב במעגלים המכאיבים הללו. מאחלת לך שתצליחי להעזר. נעה


פונה יקרה שלום, מעצם העובדה שפנית ושאלת אני מבינה שהקשר חשוב לך והיית רוצה שימשיך ויצליח. במקרה כזה הייתי ממליצה מאוד לפנות לטיפול ולא לקוות שהקושי ייפתר מעצמו. נשמע שהקשיים עם מצבים אינטימיים אצל בן זוגך לא התחילו בתוך הקשר הנוכחי והסיכוי שייפתרו מעצמם, לאחר חצי שנה ללא התקדמות, נמוך. לפניכם שתי אפשרויות עיקריות. האחת היא טיפול אישי לבן הזוג והשניה היא טיפול זוגי. בשני המקרים הייתי ממליצה לפנות למטפל או מטפלת שמיומנים בטיפול מיני. אני משערת ממה שכתבת שאם קשה לבן הזוג לדבר איתך על הנושא הוא עלול להתנגד ללכת לטיפול. במקרה כזה ואם ההתנגדות שלו עיקשת הייתי ממליצה לך לפנות, אפילו למספר מצומצם של פגישות על מנת שאיש/אשת מקצוע יעזור לך להבין האם הקשר הזה מתאים עבורך במצבו הנוכחי. כולי תקווה שתוכלו להתגבר יחד על הקושי. נעה


רינת שלום. אין הרבה דברים כואבים יותר מלחוות דמנציה אצל אדם קרוב. מדובר בגורם סטרס קשה מאוד שמצדיק פניה לקבלת טיפול ותמיכה. בשל היותו של הטיפול בחולי דמנציה גורם סטרס ככ כבד הוקמו קבוצות תמיכה כגון הקבוצות של עמותת עמדא emda.co.il. אני ממליצה מאוד שתפני ותעזרי בקבוצה כזאת שיכולה להוות מקור תמיכה משמעותי גם עבור אימך. טיפול פסיכולוגי פרטני הוא גם אפשרות טובה מאוד שיספק עבורך מרחב בטוח לעכל ולהעזר בו להתמודדות הקשה שאת חווה. טיפול פסיכולוגי ניתן לקבל באופן פרטי או דרך קופות החולים/מרפאות בריאות הנפש. למעשה ההמלצה שלי היא לשלב מרחב קבוצתי שבו תוכלי לחלוק את הקושי עם אנשים במצב דומה לשלך וטיפול פסיכולוגי פרטני שבו תוכלי לעבד ולהתמודד עם מה שעובר עלייך. כל טוב נעה


רעות שלום סיום המסגרות של התיכון והשתלבות במסגרות חדשות יכול להיות שלב משברי אצל אנשים רבים, במיוחד עבור מי שיש לו מוגבלות שמקשה עליו להשתלב במסגרות הרגילות. החרדה מפני המשך החיים מחוץ לחממה של בית הספר יכולה להיות משתקת. חשוב לבנות תכנית שיקומית שתיתן מענה כולל לצרכים המשתנים. במצבים כאלו, שיש הרגשה, שהמצב יצא משליטה ואין שיתוף פעולה של האדם שבמצוקה אני ממליצה לפנות למערכת בריאות הנפש הציבורית ולשקול אשפוז יום. ניתן לקבל הפניה מרופא המשפחה למסגרת הקרובה לאזור המגורים. באשפוז יום המטופל בא מדי יום למחלקת האשפוז ובסוף היום הולך לביתו. היתרון שבמסגרת כזו הוא שיש החזקה כוללת של אנשי מקצוע כולל טיפול פסיכיאטרי (וצוות סיעודי שיעזור בהקפדה על נטילת תרופות) טיפול פסיכולוגי צוות שיקומי שמכין תכנית להמשך ולעיתים התערבויות משפחתיות. מעבר לכך ממליצה להורים לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי שיעזור להם להתמודד עם הקשיים המתעוררים על מנת שיוכלו לעזור לביתם. כל טוב. נעה


שואלת יקרה, את מתארת קושי גדול מאוד להחשף, להגיד את אשר על ליבך פנים מול פנים למטפל או לכל אדם אחר. והתרופה לכך נמצאת קרוב אלייך גם אם זה נורא קשה. לדבר לדבר לדבר - בפגישות. להגיד את מה שאת כותבת לי פה למטפל/ת שלך, לתת לה הזדמנות. להגיד שהשתיקה קשה לך, שאת מרגישה שזה לא עוזר, שאת צריכה יותר תמיכה ויותר נוכחות ממנה. שהיא מאכזבת אותך, שאת פוחדת שתאכזב אותך כמו המטפלים הקודמים. שאת מרגישה נטושה ולבד. שאת כועסת. לתת לה/ו אפשרות לעזור לך, להיות איתך. העובדה שאת כותבת לי דברים שאמורים להישמע בפגישה מלמדת אותי על מצוקתך ועל הקושי שלך להיפתח (את גם כותבת את זה). כדי לא להתאכזב שוב, אנא הכריחי עצמך לפתוח את הקושי הזה מול המטפל/ת, לשנות את הדפוס הקבוע של שתיקה ואכזבה. אם מתקשה לעשות זאת בפגישה עצמה כתבי לה, העיקר שתתחילו לדבר. תני לה/ו אפשרות אמיתית להיות איתך. הרבה בהצלחה


רעות יקרה. צר לי לשמוע כמה את סובלת במשך שנים כה רבות. ולגבי הסבל של היום...חלום יכול להיות כל כך עצמתי ולתת הרגשה של הקלה ושברו..שובר את הלב שוב. אבל אל תאבדי תקווה. שילוב טוב ונכון של טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי, בליווי צמוד של פסיכיאטר, יכולים לעשות את ההבדל. רק לאחרונה חזרת למינון גבוהה ויש עוד תקווה שהתרופה הנוכחית תביא להקלה שאת משוועת לה. אם לא, הפסיכיאטר בוודאי יציע לך חלופה. אבל מהסיפור שלך ברור שהתרופות לא יספיקו. הן יכולות להקל עלייך מאוד ולאפשר לך תפקוד לתקופה שבה תהיי בטיפול. יש מצבים שדורשים שנים של טיפול פסיכולוגי, לפעמים אפילו יותר מפעם בשבוע. טוב שחזרת לטיפול. טוב שחזרת לתרופות. זאת הדרך הנכונה. מקווה שתחושי הקלה בקרוב. נעה


שלום, אני משתתפת בצערך העמוק. אובדן של אדם קרוב, ובאופן ספציפי אובדן של הורה זה אירוע קשה מאוד. טבעי להרגיש רגשות כואבים מאוד, ונדרש לעבור תהליך של אבל. אני מציעה שתנסי להיעזר במעגלי תמיכה, בין אם אלו חברים או בני משפחה אחרים, בין אם אלו קבוצות ברשת, כגון קבוצות של אנשים שמתמודדים עם אובדן הורה. גם אם כרגע זה לא נראה כך, נכונו לך עוד חוויות טובות בחייך, גם אם הן ילוו בתחושות של חוסר ושל געגוע. אם את מרגישה צורך בעזרה נפשית דחופה ניתן לפנות לער"ן בטלפון 1201. שוב, משתתפת בצערך


שלום לך, אני יודעת שזה עשוי להיות לא קל, אבל אני חושבת שחשוב מאוד להעלות בפני המטפלת הנוכחית שלך את כל השאלות והתהיות החשובות שאת מעלה בהודעה זאת. זה עשוי לספק תשובות, להיות מועיל, ואף טיפולי. בהצלחה