על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

דניאל שלום, אנסה לענות על אף שלא נשאלה כאן שאלה ספציפית. מתיאורך עולה מחווה משפחתי מלכד שמתרחש על בסיס קבוע בלוז המשפחתי שלכם.( שאפו גדול!!) . מאחר שציינת שיש לך ילד חכם ונבון שיודע להבחין בין סיטואציות בהם הגבולות מאד ברורים ( קרי בגן)לבין מצב שמדובר בבחירה. נשאלת השאלה מה יקרה אם גם בבית הישיבה מסביב לשולחן תהייה כלל עם מסר בעל רציונל נרחב של מפגש משפחתי. הכוונה לזמן איכות שבו משתפים ומדברים זמן שבו קורים דברים (ומי שלא נוכח מפסיד). הדבר המשמעותי שבמפגש הזה לא מכריחים לאכול אלא מציעים את האפשרות – לטעום. כלומר, המסר" אינך חייב לאכול אתה יכול לטעום". בו זמנית, המבוגרים שבשולחן יכולים לנהל שיח על האוכל המגוון שמוצע, לשאול אחד את השני האם טעים לו. בל נשכח, לעודד, לשבח את הטועמים. המטרה לשמש מודלינג ובכך לעודד לטעום ואף לאכול. יש לציין שמדובר בתהליך שלוקח זמן וכן חשוב להצטייד באמונה ובעיקר באורח רוח. בהצלחה אירית


אלה שלום, במקרה שתיארת מדובר בפעוטה שמקור התנהגותה אינו ברור עד הסוף, ולכן כדאי להתייחס לכל מקרה לגופו. כן לאפשר לה לחקור את הסקרנות שעולה או את הצורך באינטראקציה, תוך כדי התאמת גבולות ושיקוף. לדוגמא- לשקף לה בקול "את רוצה לשחק עם ה...?, אבל זה לא אפשרי הוא כרגע עסוק / זה מפריע לו....". באופן הזה מתקיים עבורה תהליך למידה משמעותי שכן יש התייחסות לצורך תוך התאמה למציאות. בהצלחה אירית


שלום, מתיאורכם עולה ילדה שנוטה להילחץ בקלות ולחץ זה לרב משתק אותה גורם לה להימנע מלהתמודד. כמו כן אתם מתארים החמרה בעקבות תקופת הקורונה-וזו תופעה מוכרת ורווחת אצל רבים. גם אם נדמה שעבר זמן רב אולי יתכן שבתכם זקוקה לזמן נוסף להסתגל למציאות החדשה. ראשית הייתי מציעה לא להישאר עם הדבר הזה לבדכם- כדאי לשתף את הצוות החינוכי בסוגיה ותנסו לעבוד יחד. כמו כן הייתי שוקלת פניה לאיש מקצוע שיוכל קצת להדריך אתכם ואולי בהמשך לטפל בילדה. דבר נוסף, לבדוק היכן המקומות שהיא כן מצליחה להתמודד ולבדוק עימה איך זה ששם זה עובד?. בהצלחה אירית



שוב שלום עדי, לגבי הסיטואציה שתיארת עם בתך נראה שהיא עשתה כברת דרך בתחום החברתי .היא עצמה שבעת רצון מהמצב הקים, ואפילו המורה מדווחת על שיפור. בהתייחס לאירוע עם הבנות, חשוב להבין איך בתך חווה את החברות הזו?, מה היא חושבת או מרגישה לגבי על הקשר הזה ?, האם גם היא חווה את הדברים כמוך? והאם היא בכלל רוצה להוביל בתוך קשרים חברתיים? ושל מי הצורך הזה?. כהורה אפשר לעודד אותה לבטא את עצמה בסיטואציות חברתיות, להקנות לה ביטחון ובעיקר לסמוך עליה כי הנה היא לגמרי מוכיחה שהיא מצליחה למצוא את דרכה, ואפילו לחזק אותה על כך. כל טוב אירית


שלום עדי , אכן מתיאורך עולה שיש לך בן מאד חכם עם אנטנות מאד ארוכות- כאלו שיודעות לזהות את החולשות שכל אחד מכם. על פניו נראה שהוא לרב מצליח (בעיקר אל מול האבא ), אז למה לו להכחיד התנהגות שהוא מרוויח ממנה?!. הדבר נוסף שעולה מסיפורך, הוא הצורך שלכם לגונן על הילד ולמנוע ממנו מצבים של תסכול. מדובר בטעות רווחת שכן היכולת לשאת תסכול היא אחד הכלים החשובים ביותר שהורים יכולים להעניק לילדיהם כצידה לחיים. דבר נוסף שיש להביא בחשבון שיתכן שאתם יוצרים כאן דפוס שעם השנים יתפתח למקומות נוספים אחרים. שניכם צריכים להיות תמימי דעים לגבי המסר החינוכי שברצונכם להעביר (או אולי כמה מסרים). האם המסר הוא כלכלי- התנהלות נכונה או מסר של איזון- סביב עודף צעצועים , או מסר של גבולות- שלא כל דבר שרוצים מקבלים ( כמו בחיים). מכל מקום זו עבודה שמצריכה עקביות וסבלנות. בהצלחה אירית


היי שירה, ניכר שאת צודקת ההתנהגות שמחריפה מעידה שהפתרונות שנקטתם "לא עשו את העבודה". למעשה המקרה שתיארת מצריך הכחדת התנהגות אך לצידה ואולי בראש ובראשונה הקניית התנהגות חליפית- להראות איך כן. בהקשר של הקניית התנהגות יש להדריך את הילד איך אפשר אחרת , מה החלופה לתגובה שהוא בוחר. בנוסף, יש לציין עבור הילד את הרגש שעומד מאחורי ההתנהגות " אתה מקנא עכשיו?, " אתה כועס/מתוסכל עכשיו?". חשוב לציין שהכחדת התנהגות ממצריכה סבלנות רבה וחזרתיות, היא לא נעלמת כבלחיצת כפתור. המסר שלכם צריך להיות - שהוא לא יכול להמשיך להתנהג כך, אין מקום להתנהגות הזו ולאו דווקא "בנונו" או צעקות. בהצלחה אירית



היי אלונה, לגמרי יכולה להבין את ההתלבטות, לכאורה אתם מעבירים את המסרים הנכונים אך עדיין אינכם רואים שינויים בהתנהגויות. לכן חשוב להבין יותר לעומק את פשר ההתנהגות הזו- האם זה משהו רגשי שהוא אינו יודע לבטא והוא למעשה מתנהג אותה?, או שמא שמקורה בחיקוי ?. מכל מקום כדאי שאתם והצוות החינוכי תעבדו בשיתוף פעולה. מומלץ בכל פעם שהוא מכה, לנסות לשיים עבורו את הרגש שלדעתכם עולה מתוך הסיטואציה. לדוגמה, אם אתם מזהים שמדובר בכעס לומר לו אתה כועס עכשיו?( תמיד לשם סימן שאלה). אל תצפו שהוא יענה לכם "כן, אני כועס". למעשה אתם מסייעים לו לתת שם למה שעובר עליו באותו הרגע. ומיד להעביר גם את המסר שהוא לא יכול להכות ובמקביל לשקף מה זה עושה לכם( כאב). זכרו!, מדובר בתהליך ולא בתרופת פלא. אפשרות נוספת היא להפסיק את הפעילות. למשל, אם שחקתם והוא מכה אז להפסיק את המשחק. המסר שיועבר- ש"אי אפשר להמשיך במידה ואתה מתנהג כך"( חשובה עקביות). מעבר לכך, תמיד ניתן לשקף לו דרך סיטואציות במציאות או באמצעות סיפורים- איך כן מצופה להתנהג בסיטואציות חברתיות. אין ספק שמדובר בעבודה ולשם כך נדרשת אורך רוח. שיהיה בהצלחה ו... לידה קלה אירית


אילה שלום רב, מהמקרה שתיארת נראה שלבתך בת ה-9 ניחנה בערך יקר רב מעלה בימינו -הנתינה. אך יחד עם זאת נתינה צריכה להינתן בהלימה וככל הנראה מתיאורך עולה שמרב הרצון לתת, לעזור, להיות חלק, מצטמצם אלמנט ההדדיות. בכל סיטואציה שכזו כדאי שתשקפי לה את החשיבות שנתינה( אותה תכונה חשובה) צריכה להינתן בהלימה עם הצד המקבל. זה לא מספיק רק לרצות לתת יש להקשיב האם לצד השני הדבר מתאים.(ונראה שכאן הקושי). במקרה של בתך ניכר שמדובר בהפנמת האיזון -בין הצורך שלה לצרכי האחר. כל טוב אירית רוזנפלד אשר


שלום לך, את אכן צודקת, ומהמקרה שתיארת נראה שבתך סובלת מחרדה שמפריעה לה לתפקוד היומיומי. היא אינה מסוגלת לישון במיטה שלה, מסרבת ללכת לבית ספר, הופעת תסמינים כמו כאבי בטן ואולי גם חוסר ריכוז. היא מאד מוטרדת ובעיקר מאד סובלת. ואין ספק שגם אתם מושפעים מהמצב- להיות זמינים עבורה בזמן העבודה, להחזיק בסטנד בי את הסבתות, להיות טרודים מהמצב וממה שצפוי (או לא צפוי). אני לגמרי יכולה להבין את הדאגה שעולה. אמנם, בתיאור לא עלתה שאלה, ובכל זאת בחרתי להתייחס לשני אספקטים: ראשית מדובר בחרדה ויש להתייחס אליה ולתת לה מענה. שנית, לקחת בחשבון שתקופת הקורונה על כל השלכותיה העלתה את רמת התעצומות הרגשיות. כלומר, התמודדויות שעבדו איכשהו בעבר, באה המגפה וטרפה את הקלפים. בטח לילדים, ובפרט לילדים עם רגישויות. כל טוב אירית


הורים יקרים, מדבריך עולה שאתם בלחץ רב סביב הנושא, וזה בהחלט מובן. כמו כן אני מזהה מתוך הכתוב והשאלות שהצגת, שקים חסך בידע אודות חינוך מיני והתפתחות מינית, שכן כפי שאמרת אתם נתקלים בזה, לראשונה. היא אינה "נזהרת" כיוון שהיא אינה מבינה שהיא אמורה לגעת בעצמה, במקום פרטי( ללא קהל). אף אחד לא הסביר לה. יתכן שהיא גם לא בדיוק מבינה מה קורה לה. והרי הזכרת קודם- היא מרגישה מאד בנח בבית. לצערי, אין פתרון ביניים , צריכה להתקיים שיחה . נקודה. כזו שתעביר מסר מותאם וברור כפי שציינתי בתשובתי הקודמת. מאידך, כל עוד אינכם מתייחסים היא תמשיך לקבל את הרושם שזה לגיטימי לעשות זאת בנוכחותכם. לצד כל זה, כמובן שקיימת האפשרות לגשת אליה, לבקש ממנה באוזן (שימו לב שלא להביך אותה ) שאת מה שהיא עושה, תעשה בחדרה הפרטי או בשירותים/ חדר רחצה מאחורי דלת סגורה. אך אני תוהה אם אתם מרגישים בנוח עם מסר שכזה, שכן כפי שציינתם גם אתם במבוכה וזקוקים לעיבוד של הדברים. ולחילופין, במקרה כזה, מה יקרה לכם במידה ויעלו שאלות ממנה אליכם?!. מקווה בשבילכם שבמהרה תצליחו למצוא איש מקצוע שייתן את הידע ההתפתחותי והחינוכי הרלוונטי, ובעיקר ירגיע ויעזור לכם לדייק את המסר אליה. כל טוב אירית