היי נעה
אכן נראה שהמעבר לחטיבה, תקופת הקורונה, והכניסה לגיל ההתבגרות כל אלה במידה כזו או אחרת יש השפעה על המצב החברתי של בנך. הבשורה המשמחת שבעברו הוא היה יצור חברותי( אפילו מאד).
כמו כן את מתארת שיש בינכם קשר טוב והוא מקשיב לעצתכם.
על פניו נראה שדווקא מתן לגיטימציה לתחושות הקושי יכולות לסייע לו. בדגש על חיזוק בטחונו העצמי להתמודד מול סיטואציות חברתיות מורכבות כמו במקרה שתיארת. לצערנו, בחיים כמו בחיים, תופעות שכאלה עשויות לחזור גם במסגרות העתידיות בחייו, וכרגע במקום להתמודד הוא בוחר לברוח ( "מוותר על הכיתה ועל ביה"ס"). מעבר לכך, יש לשקף לו את השימוש שלו בהכללה- "כל הילדים ערסים", כשהלכה למעשה הוא אינו מכיר אותם וכשזה יקרה יתכן שיחשוב אחרת.
בהקשר לשאלה האם לערב את המורה או את ביה"ס? – זו בהחלט אפשרות שכן זו עוד חזית (מאד משמעותית) להתמודד עם תופעה של הצקות שחוזרות( תמיד אפשר לבקש מהמורה לשמור על חסיון בנוגע לפניה). בוודאי שמעורבת בריונות לשמה.
הרבה הצלחה
אירית
