על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום לך אמא, נדמה שבמקרה שלך התשובה נמצאת בגוף השאלה. מדובר בילדה צעירה מאד שמנסה להסתגל למציאות חדשה שזה הגן בו בקרה ארבעה ימים ברצף וגם בהם למיטב הבנתי לא נותרה לבד. בהקשר של חרדת נטישה, לא הייתי כרגע יוצאת בהצהרות, זה מקדם מידי. תמשיכו לעשות את מה שאתם עושים מאד טוב, תעבדו בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי, הסבא והסבתא. והכי חשוב שדרו ביטחון ולא חלילה בהלה נוכח הקושי של הילדה( זו העבודה הכי חשובה כאן). ו... סבלנות זה עשוי לקחת זמן( כל ילד והקצב שלו). בהצלחה רבה אירית


ריקי שלום, אתחיל משאלתך הראשונה- אז במקרה הזה את לגמרי צודקת וזה אכן סיטואציה קשוחה. אך נראה שלכם אין כל ברירה אחרת אלא לשקף לבנכם את "עקרון המציאות"- שהצעצוע לא שלו והוא לא יוכל לשחק עימו. בנוסף יש לקחת בחשבון שיהיו מקרים שבהם תצטרכו לוותר על התוכניות ולחזור עימו הביתה( באמת לעשות זאת לא רק איומים) כשהמסר הוא "אינך יכול להתנהג כך" (השידולים מיותרים במקרה דלהלן). לגבי תחושת האי נעימות, עם כל הכבוד, יש לכם כאן משימה /מטרה חינוכית חשובה יותר. לגבי הסוגייה השנייה, יש לזכור שזה דור שחייו מתנהלים ויתנהלו דרך המדיה , השאלה היא איך אתם כהורים שמים גבולות כדי ליצור איזון נכון ומותאם, וניכר שאתם עושים זאת. בהקשר האחרון- אכן טבעי שלילד יש תחום עניין משלו וגם כאן ישנה שאלה של איזון. בהחלט אפשר לגייס את תחום העניין לטובת שאר הדברים לדוגמה פאזל או יצירה בנושא של תחבורה. הייתי ממליצה באופן הדרגתי לעלות כל פעם את זמן של הפעילויות האחרות ( מחמש דקות לשש דקות וכן הלאה) . מעבר לכך חשוב בהקשר זה, לעבוד בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי בגן. בהצלחה אירית


ריקי שלום, אתחיל משאלתך הראשונה- אז במקרה הזה את לגמרי צודקת וזה אכן סיטואציה קשוחה. אך נראה שלכם אין כל ברירה אחרת אלא לשקף לבנכם את "עקרון המציאות"- שהצעצוע לא שלו והוא לא יוכל לשחק עימו. בנוסף יש לקחת בחשבון שיהיו מקרים שבהם תצטרכו לוותר על התוכניות ולחזור עימו הביתה( באמת לעשות זאת לא רק איומים) כשהמסר הוא "אינך יכול להתנהג כך" (השידולים מיותרים במקרה דלהלן). לגבי תחושת האי נעימות, עם כל הכבוד, יש לכם כאן משימה /מטרה חינוכית חשובה יותר. לגבי הסוגייה השנייה, יש לזכור שזה דור שחייו מתנהלים ויתנהלו דרך המדיה , השאלה היא איך אתם כהורים שמים גבולות כדי ליצור איזון נכון ומותאם, וניכר שאתם עושים זאת. בהקשר האחרון- אכן טבעי שלילד יש תחום עניין משלו וגם כאן ישנה שאלה של איזון. בהחלט אפשר לגייס את תחום העניין לטובת שאר הדברים לדוגמה פאזל או יצירה בנושא של תחבורה. הייתי ממליצה באופן הדרגתי לעלות כל פעם את זמן של הפעילויות האחרות ( מחמש דקות לשש דקות וכן הלאה) . מעבר לכך חשוב בהקשר זה, לעבוד בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי בגן. בהצלחה אירית


היי לימור, לאור המקרה שתיארת, מציעה לך לפנות לפסיכיאטר ילדים ולתאם עימו פגישה לזמן הקרוב!. בהצלחה אירית


שלום ליאת מבינה את בקשתך וגם את החשש. ראשית הייתי קצת מבררת איתו יותר לעומק מה הוא חושב על אלימות ועל דרכי פתרון ומשם מתקדמת איתו. בנוסף הייתי מתעניינת מה מניע אותו להגיב כפי שהוא מגיב( פחד?, חוסר ביטחון?) כמו כן ניתן לנהל עימו שיח סביב סיטואציות ספציפיות ושואלת האם היה שבע רצון מתגובתו?, האם היה רוצה להגיב אחרת? ואם כן מה מנע ממנו להגיב אחרת?. וכך בצורה הדרגתית בונה עימו דרכי תגובה מותאמות יותר עבורו. בהצלחה איריית


שלום לך, ראשית אתייחס לקשר עם הילד כיוון שלשם כך התכנסנו, נראה שהשוואה בין הסבתות והתנהלותם מול הילד, מיותרת. זהו מצב טבעי שילד מול סבתא אחת מגיב כך, ומול סבתא השנייה מגיב באופן אחר. בהחלט יתכן שתגובת בנך מושפעת ממזגה של אמך וכן מהעובדה שלא התראה עימה שנתיים(על אף היותו חברותי וליכולות שלו להסתגל לסיטואציות חדשות ). חשוב לקחת בחשבון שלהתחיל לחנך את הסבתא ככל הנראה לא יוביל לפתרון אלא עשוי להסלים את הבעיה. נראה שיש להניח לסבתא ולאפשר לה למצוא את הדרך לתקשר עם הילד. ואם כבר לסייע לתהליך זה ע"י שימוש במודלינג- בהתנהלות שלך מול בנך. בכך שהיא תצפה בקשר שלך מולו, ואולי זה עשוי לתת לה רעיון לאיך אפשר אחרת. דבר נוסף שניתן לעשות זה לתווך לילד את הסבתא ואת הכוונה שלה מאחורי המילים והעלבונות. הרי בסופו של דבר היא מעוניינת בקשר עימו, אלא שהגישה שהיא מכירה, אינה מותאמת. לגבי הקשר שלך עם אימך נראה שגם שם יש עבודה אך זו כבר שאלה לפורום אחר. בהצלחה אירית


שלום ערן, לא ציינת אם אתה דובר אנגלית כשפת אם, ומה הסיבה שבגינה החלטתם להתחיל לדבר אנגלית עם בתך, והאם במהלך היום אתם ההורים משוחחים ביניכם בעברית בלבד. מובן שהעובדה שהתחלת פתאום לפנות לבתך באנגלית- מוזרה בעיניה. השאלה היא האם הרצון שלכם הוא לחשוף אותה לשפה האנגלית כהעשרה בלבד. אם זה המצב, ניתן לעשות זאת גם בדרכים אחרות, כמו: האזנה לדקלומים ושירים, הקראת סיפורים באנגלית או צפייה בסרטונים של שירים או תכנים בשפה האנגלית. אבל אם החלטת לעבור לדבר איתה באנגלית בלבד- במקרה כזה, מאחר ומדובר בעניין מורכב, הייתי ממליצה לכם לפנות לייעוץ אצל קלינאית תקשורת שמתמחה בדו-לשוניות. בכל מקרה, לשאלתך, ההמלצה היא לא לערבב בין השפות.. תמר לבין - קלינאית תקשורת


היי שירה, אני לגמרי מבינה שהאווירה בבית קשה וגם את הבקשה שלך. לצערי המסרים ומה תאמרו לילדה, חייבים להיות חלק מהתהליך ההתערבות (מסר לא יכול להיות בינתיים). ניכר שנוצרו בינכם מעגלי תגובה שכרגע מבעירים את המצב . חשוב מאד שאתם ההורים תבינו את התקיעות ותדעו לא לעשות עוד מאותו דבר, שלא עובד כרגע. יתרה מכך, מתיאורך עולה שמסיפור הורי זה הפך להיות סיפור משפחתי. יעצתי לכם לפנות לאיש מקצוע כדי שישמע קצת מעבר( חסר מידע), ישקף לכם את התקיעות, יכין אתכם לתהליך, וביחד עמו למצוא את מה הכי נכון לומר לילדה. במקרה שלכם מדובר בהדרכה הורית שיכולה להיעשות גם ע"י איש טיפול כמו פסיכולוג או עו"ס קליני שמתמחה בעבודה עם ילדים. בהצלחה ובתקווה שהשלווה תחזור לביתכם במהרה אירית


היי שירה, היטבת לתאר את קושי הקיים בבית בשלב זה. ההתמקמות בתפקיד החדש ומעבר הדירה שני אירועים שיתכן שבתכם מגיבה אליהם. ניכר שבתך במצוקה, משהו בביטחון שהיה לה התערער. היא מוטרדת ומתקשה להירדם ומבטאת את תסכול והעייפות דרך בכי וצעקות. לצד בניה מחודשת של הביטחון והצורך שלה בנוכחות שלכם אתייחס בעיקר למשבר ולחלקים המעשיים. כפי שבעלך מציע, הדבר הנכון לעשות זה להגיע אל הילדה לחדר ולא להיפך. מניסיון תהליך הוצאת ילד ממיטת ההורים הוא קשה הרבה יותר. לגבי איך וכיצד לעשות זאת?!- את זה יש לתכנן בקפידה יש להתגייס בהרבה סבלנות ומכיוון שזה קורה בשעות שאתם קרוב לוודאי עייפים ולאור הנסיבות, אמליץ לכם להיעזר באיש מקצוע שילווה אתכם וינחה אתכם שלב אחר שלב. כמובן, שתוך התייחסות להחזרת המקום הבטוח עבור הילדה. בהצלחה מרובה בתהליך אירית


ניכר שבמקרה שתיארת קיים אלמנט רגשי של חרדה שהשתלטה על חייו. אך קודם לכן, יש למצות את הבדיקות והתהליכים הפיזיולוגיים. ולשם כך נראה שכדאי לערב את רופא הילדים או רופא משפחה, שהוא קרוב לוודאי דמות מוכרת עבור הילד. במפגש משותף לשניהם, להתמקד בהסברים שיפחיתו את החרדה בנוגע לביקור אצל רופא הגסטרו. במקביל יש להיוועץ עימו לגבי התחלה של טיפול רגשי כשהוא ינהל את התיק מול כל הגורמים המעורבים. הרבה בריאות ובהצלחה אירית


שלום מאור, מתיאורך ניכר שאכן מדובר בילד צעיר וחכם, שמתקשה להתמודד עם תסכול. הוא מצא דרך ל "לשלוט" בסיטואציה ולהשיג את רצונותיו ונראה שהוא גם די מצליח בכך שכן בסופו של דבר הוא מקבל את מבוקשו. הוא הפנים את שיטת הפעולה ואף יצר התנהגות עקבית, בהקשר זה, אל מול דמויות הסמכות בחייו . לצערי חסר מידע רלוונטי רב, אך אציין שמעגל ההתנהגות הזה ימשיך ויזין את עצמו, כל עוד לא תסייעו לו להתמודד עם תסכול. במקרים של תסכול יש לשקף לילד את ההבנה שלכם את הרגשות שלו. לדוגמה " אתה מתוסכל כעת, כי אתה רוצה את הרובה של החבר" ובאותה נשימה לשקף לו את המציאות "הרובה שלו ואינך יכול לקבל אותו ללא רשותו". נכון לעת זו כולם נעתרים לו ולא מסייעים לו לפתור את הקונפליקט בו הוא מצוי. נקודה נוספת, יתכן שיש כאן סיפור של ילד סנדוויץ' שמנסה להשיג שליטה ומקום לנוכח העדר השליטה בחייו- אח בכור שדי צמוד אילו בגיל, תינוקת קטנה, וגם מעבר לבית חדש. אלא שכיאה לילד בן 3 הוא איבד את הדרך( שליטה) ולקח זאת לקיצון. המטרה היא לסייע לו למצוא את המקום הבטוח ולהחזיר את השליטה . בהצלחה מרובה אירית


היי הילה, מתיאורך עולה שאהבתך לבתך רבה והיא מאד חשובה לך. אך ניכר שכרגע הקשר שלך עימה ( או אולי שלכם )נשען על יחסי כוחות. כתבת:" הילדה מאוד מאוד קשורה אליי, והענקתי לה הרבה מאוד חום ואהבה מיום לידתה." האם יתכן שמשהו התבלבל במסר וזו תורגמה ל "אני מסוגלת לשלוט בכל סיטואציה ולקבל את רצוני"? . יחסי הורה – ילד, אינם יחסים שוויוניים, את אינך אמורה לקבל ממנה רשות, ההיפך הוא הנכון! ( יתכן שזו החוויה שלה). כפי שציינת להורה, בין היתר, יש תפקיד של מחנך . מדבריך עולה שמה שנותן את התעצומות הגבוהות זה בעיקר ההבניה של דפוס יחסים שמתקיים אל מולה ופחות עניין של שלב התפתחותי או אופי. נראה שבמקרה שלכם הייתי מתחילה לעשות סדר- בהבניית הזהות ההורים שלכם (חינוך לצד אהבה הכלה וכבוד לילד) ובהגדרת התפקידים הורה ילד( מי מרשה למי). בהצלחה אירית