פורום שירות צבאי
היבטים נפשיים (בריאות הנפש) של גיוס שירות ושחרור מצה"ל
צה"ל הינו מערכת ארגונית גדולה ומורכבת, אשר ההתמודדות מולה מעלה פעמים רבות תחושה קשה, מתסכלת ובלתי ברורה. המפגש עם המערכת הצבאית מלווה אותנו החל משלב המלש"ב (מועמד לשרות בטחון), המשך בשרות החובה (וחלקנו אף בשרות הקבע) וכלה בשרות המילואים, ובהמשך גם כהורים לצעירים הפוגשים את המערכת הצבאית
אני מבינה שאתה רוצה לעשות כל מה שאתה יכול כדי לא לוותר על הגיוס לצבא. ישנם מספר מסלולים ואפשרויות וההחלטה תיעשה במשותף על ידי המערכת הצבאית ואיתך. זה נכון שהצבא יחליט לבסוף אם הוא מגייס אותך או לא אך ניתן לבטא את רצונך ובתוך זה גם להיות מסוגל לראות את העבר שלך כחלק ממך וכמשהו שיש לו השפעה ומשמעות. ישנה אפשרות גם לדחות שירות על מנת להשתפר מבחינה נפשית- זאת על ידי פרופיל 24 זמני. אפשר לשקול התנדבות לבעלי רקע נפשי. נסה להגיע פתוח לשיחה עם גורם בריאות הנפש ולשקול את האפשרויות בפתיחות.
חוששת שלא יסכימו לגייס אותי לצהל - (תמר)
שלום. אני בת 17, ונמצאת בהליכים די מוקדמים בשלבי הגיוס לצה"ל. (עברתי כבר צו ראשון, יום המא"ה, מיונים, ואף הייתי גם אצל הקב"ן). בקרוב אני אמורה ללכת לפסיכיאטר וככל הנראה להתחיל לקחת גם כדורים עקב הפרעת חרדה והפרעת OCD.
בנוסף לכך אני גם נמצאת בטיפול פסיכולוגי קרוב לשנתיים.
אני מאוד מאוד חוששת שלא יגייסו אותי לצה"ל, עקב ההפרעות הנפשיות שלי, ועקב העבודה שאני אתחיל לקחת כדורים.
כשהייתי אצל הקב"ן לפני כשנה בערך, אז אמרתי להם שאני נמצאת בטיפול פסיכולוגי, ואכן שיש לי עבר אצל כל מיני פסיכולוגים למינהם די ארוך, ובנוסף לכך, כמו כל פגישה רגילה אצל קב"ן - הייתי צריכה לספר להם את "סיפור חיי", שעל פיו הם יקבעו אם אני כשירה לשירות.
הפגישה הלכה יפה יחסית, והקב"ן אכן קבע שאני כשירה לשירות, והיה אף מאוד נחמד ועדין, ואמר שיש לי פוטנציאל גבוה.
אך המצב מאז השתנה, ואני חוששת שעכשיו שהם יגלו על המצב הנ"ל, אם ישנו את דעתם והחלטתם.
בנוסף לכך חשוב לי לציין כמה דברים:
1. אכן יש לי פוטנציאל גבוהה מאוד ורצון גבוהה מאוד לשרת בצה"ל, ולא רק לשרת, אלה גם לעשות שירות משמעותי ואפילו להגיע ליחידות מיוחדות. אני לא רוצה שום הקלות, או עזרות מיוחדות, או יחס מיוחד, או שימעיטו בערכי ויחשבו שאני לא מסוגלת ליותר.
2. למרות שהפגישה לכאורה עברה ב"קלות", לאחר חצי שנה בערך נודע לי שאני חלק ממסלול שנקרא "חג"מ" - שמשמעותו זה גיוס מיוחד ולעיתים גם מקוצר לבנות שנמצאו בעלי יכולות נמוכות, או ציוני איכות נמוכים בעקבות המבחנים הצבאים, או קשיי הסתגלות מסויימים. נודע לי שבמסלול הזה אני כנראה הולכת להתגייס כ"כלל הצהלית", ואז לעשות טירונות הכי בסיסית ופשוטה(רובאי 02), ולאחר הטירונות להיפגש עם קצין מיון שהוא יבחר לי תפקיד. אני יודעת שזה לא הכי גרוע בעולם - אבל אני בהחלט מסוגלת ליותר מזה. אני רוצה ליותר מזה.
עכשיו כעיקרון, מלבד לכל החששות והחרדות הקיימות, אני חוששת מהעתיד שלי בצבא, ומכך שהאם הם בכלל יגייסו אותי.
כמו כן, להורי עלתה התיאוריה להסתיר מהם את המידע הנ"ל, אך האם זה רעיון באמת טוב? האם זה יעזור?
לחץ לתשובה מאת גבי זקס
חשוב לך לתרום מעצמך ולהתמודד עם הקשיים הנפשיים. זה בהחלט מוערך ומנסיוני זהו רכיב משמעותי להצלחה בחיים- לשאוף גבוה אבל גם להתייחס לקושי ולא להזניח. מסלול החג"מ אכן קשור לנתוני איכות ולא למצב הנפשי. זה קשור למיונים ולמבחנים שעברת יחד עם נתונים שונים שהצבא משקלל. איני בטוחה שזה יהיה נכון כי לאחר שהעברת את המידע ואיפשרת לצבא להיערך לקשיים שעלולים לעלות - כעת תסתירי או תכחישי. חשוב שאמינותך לא תיפגע. אני מציעה להיות ברורה מול הצבא במוטיבציה שלך, ברצון שלך לתרום ולהשפיע, לכך יש הרבה השלכה ומשמעות פעמים רבות, כמו גם לקחת את התפקיד שנותנים לך ולעשות אותו על הצד הטוב ביותר.
על מנת להתגייס צבא לאחר התקף פסיכוטי דרוש זמן על מנת לראות שיש חזרה לתפקוד תקין. ניתן לשקול לחלופין להתנדב לצבא או לבחור במסלול לשירות לאומי לבעלי פרופיל נפשי. ישנם מסלולי שירות משמעותיים הן למתגייסים עם פרופיל נפשי והן למתנדבים.
אני סבורה כי החזרה לשירות אינה הכוונה המרכזית של המלצת הועדה אלא השחרור בפרופיל נפשי 21.
הדילמה שאת מעלה מובנת וטבעית- כמה לדווח ועל מה? איך למצוא את האיזון בין הכרה בקשיים לבין שמירה על האפשרויות פתוחות בפני הילד. המערכת הצבאית מבחינתה זקוקה למידע המקיף על מנת שתוכל לסייע בהתאמה מירבית לתפקיד. פעמים רבות מספור הדבר גם משרת את המתגייס משום שהצבא מזהה את הקשיים ויכול להתחשב בהם, להקל היכן שצריך. אני מבינה שהמטפלת דורשת מבחינתה לדווח לצבא וצריך להבין מדוע? האם יש רמה של מסוכנות שהיא רואה? מהי הפגיעה בתפקוד ע"י החרדה ברמה החברתית? והשאלה החשובה מכל- מה בנך רוצה? האם הוא מעוניין לקבל הכרה בקשייו על מנת שייקל עליו להתחיל את השירות?כפי שאת קוראת אין לי תשובה ברורה משום שכל מקרה הינו לגופו. אני חושבת שעליכם לדון בכך במשפחה ועם המטפלת. במידה ואתם פונים לצבא ללשכת הגיוס בבקשה להערכת מצב נפשי- רצוי לצרף חוות דעת מטפלת.
שינויים נוספים בפרופיל מצריכים כעת הערכת מצב נפשי נוספת. חוות דעת אזרחית יכולה לסייע אולם לא מן הנמנע שידרשו ממנו להתגייס לתפקיד הנוכחי ובהמשך להציג את מצבו הנפשי עם בקשה להערכה חוזרת. ייתכן ובשלב זה יהיה עליו להתגייס ולהתחיל את השירות כפי שנקבע לו. אתם יכולים לנסות שוב לשלוח פקס ללשכ"ג שלכם עם חוות הדעת האזרחית ולבקש ערעור על פרופיל נפשי קיים.
משאלתך עולה כי אושפזת בעבר (לא ברור לי היכן ועל איזה רקע.. אני רק מניחה שזה משהו בתחום הנפשי אבל האפשרויות רבות ביותר) . לאור העבר ישנו צורך של הצבא לברר ולבדוק, להעריך את ההווה שלך- אבל עם בירור של העבר. יש מקום למוטיבציה שלך ולתפקוד שלך בהווה. יש גם אפשרויות לנוע בתוך השירות- להעלות פרופיל למשל. אם יש בידיך חוות דעת מקצועיות שתומכות בכוחות וביכולות שלך כיום- אמליץ לך להביא אותן לבדיקה הפסיכיאטרית.
בעיות עצבים - (אסתר)
אני משרתת בצהל מעל לשנה, ולפני כחודש נהרגה חברה טובה שלי. מאז שהיא הלכה לעולמה אני חווה המון התפרצויות של כעס, זעם ועצבנות.
בנוסף, הפסקתי לאכול כמו שצריך, אוכלת הרבה פחות ממה שאני רגילה, וגם את האוכל שאני מכניסה נכנס בכוח.
הבעיה מתחילה כשאני מתפרצת על המפקד שלי, כשאני על סף להרוג מישהו, כי המוח פשוט לא חושב. (עיניין שחשוב לציין הייתי בקרב המגע, ואם אני באמת ארצה אני יכולה לפגוע. זה פעולות שנכנסו לי לאינסטיקטים) ככה שגם אם אני לא רוצה לפגוע במישהו, זה קורה כי אני פשוט מפסיקה לשלוט בעצמי. וכמובן, שאחרי ההתקף אני שוכחת הכל.
איך אני מונעת מעצמי כלא?
לחץ לתשובה מאת גבי זקס
שלום לך,
את מבינה כי ההתנהגות שלך השתנתה לאחר שחברתך נהרגה, למעשה כתוצאה מכך. זה מאד הגיוני שאדם יגיב באופנים קיצוניים שונים , שאינם מתאימים לו, בתגובה לאירועים קיצוניים שמתרחשים בחייו. הדרך לטפל בכך היא ללכת לטיפול, לתת מקום לכאב ולאובדן ולחפש משם דרכי התמודדות יעילות יותר שלא יפגעו בך ובאחרים. את יכולה לבקש טיפול נפשי דרך הצבא, ע"י קב"ן.
עליך לפנות למפקד הישיר שלך ולבקש להיפגש עם קצין בריאות נפש של הצבא. חשוב שתסביר לקב"ן את תחושתיך ואת ההחמרה שאתה חווה במצבך הנפשי.
לקיחת הכדורים לכשעצמה לא אמורה לפגוע במהלך השירות הצבאי אלא המצב הנפשי הוא שקובע. אם לדברייך הפגיעה בתפקוד היא מינורית אז זה הדבר המשמעותי. ברצוני לציין כי חשוב לבדוק מה שלומה ומצב רוחה גם אם התפקוד תקין. לעיתים אנשים יכולים להסתיר או לפצות בתפקוד תקין בעוד התחושות הפנימיות ממשיכות להיות עוצמתיות. בנוגע לדיווח לצבא- המערכת הצבאית מצפה לקבל דיווח על טיפול תרופתי פסיכיאטרי כחלק מהיותה של בתך חלק ממנה.
באופן כללי פנייה לקב"ן יכולה להשפיע על הפרופיל הנפשי. פעמים רבות זוהי מטרת הפנייה לקב"ן מלכתחילה. הקב"ן הינו איש מקצוע מתחום הטיפול ותפקידו לסייע לחייל לשרת בצבא באופן תקין. בוודאי שפניות רבות אינן קשורות כלל לפרופיל אלא לקבלת טיפול כזה או אחר.
חשוב מאד שאת ערה למצבך הנפשי ושמה לב להחמרה. הפרעת האכילה טופלה וזה חשוב ביותר. עם זאת, יכולות להיות תקופות בחיים שבהן יופיעו סימפטומים ברמה כזו או אחרת וחשוב לתת לזה מענה ולא לחכות שהדברים ידרדרו. אני מבינה שאת חשה אי נוחות לפנות אך זוהי הדרך.. לדבר על כך עם מפקד או עם קב"ן. ניתן לסייע לך ברמה העקרונית ביומיות- זוהי החלטת הקב"ן. אם הBMI שלך יהיה נמוך מדי (סביב 16) תעלה שאלה לגבי האפשרות להמשיך שירות צבאי
פורום שירות צבאי
מנהל הפורום טל גרגי - פסיכולוג קליני בכיר
פסיכולוג קליני מומחה מדריך, מטפל בקליניקה פרטית במבוגרים ומתבגרים, בעל נסיון טיפולי עשיר של למעלה מ-20 שנה בטיפול באוכלוסיות שונות
מתמחה בטיפול במשברי חיים, טיפול בפוסט טראומה, טיפול בהפרעות חרדה ועוד. מתבסס בעבודתי על הגישה הדינמית תוך שילוב כלים מגישות נוספות ובהן CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי), היפנוזה, EMDR ועוד.
בעבר שירתתי במערך בריאות הנפש בצה"ל ובשרות המדינה כפסיכולוג וכקב"ן בתפקידים בכירים ובהם אחראי על מערך בריאות הנפש בחיל המודיעין וראש מערך מדעי ההתנהגות במשרד ראש הממשלה. כיום, במקביל לטיפול בקליניקה פרטית, מדריך בבתי ספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר אילן ובתוכנית לפסיכותרפיה בנט"ל.

לחץ כאן לכרטיס המטפל של טל
ברוכים הבאים לפורום שירות צבאי – היבטים נפשיים של גיוס שירות ושחרור מצה"ל.
צה"ל הינו מערכת ארגונית גדולה ומורכבת, אשר ההתמודדות מולה מעלה פעמים רבות תחושה קשה, מתסכלת ובלתי ברורה. המפגש עם המערכת הצבאית מלווה אותנו החל משלב המלש"ב (מועמד לשרות בטחון), המשך בשרות החובה (וחלקנו אף בשרות הקבע) וכלה בשרות המילואים, ובהמשך גם כהורים לצעירים הפוגשים את המערכת הצבאית. במהלך השנים צה"ל כמערכת למד ולומד לשפר את דרכי התקשורת עם החיילים ובני משפחותיהם על מנת לתת מענה אך עדיין, מתוך נסיוננו כמטפלים, אנו למדים כי חיילים ובני משפחותיהם מרגישים לא אחת שאין להם כתובת, תחושה העלולה להגביר אי וודאות ואף מצוקה.
בפורום זה אנסה לתת מענה לשאלות הקשורות לבריאות הנפש סביב השירות הצבאי, בשגרה ובחרום, על שלביו השונים- טרם הגיוס, במהלך שירות החובה ואף שירות הקבע, לקראת סיומו עם ההתארגנות לחיים באזרחות ובהמשך במפגש עם שירות המילואים. מטרתי הינה לספק את המידע וההכוונה הדרושים בכדי להתמודד ביעילות עם קשיים, התלבטויות או בעיות העולים במהלך השירות. זאת מתוך אמונה ברורה כי השירות בצבא חשוב ומשמעותי לחייל וכי לרוב מתן מענה נכון יכול לאפשר התמודדות והסתגלות מיטביים.
הפורום מיועד למלש"בים (מיועדים לשירות ביטחון), חיילים בשרות סדיר וקבע, חיילים משוחררים, חיילי מילואים ולהורים. הפורום הינו אנונימי לחלוטין והסודיות מובטחת.