הניסיון שלך כהורה לגדל ולהעצים את בתך חשוב מאין כמוהו. בכך שאת מעבירה לה מסר שאת לא מוותרת עליה ועל היכולות שלה את מעודדת אותה לבחון האם נכון לה לוותר על עצמה. אני מאמינה שתהליך כזה עתיד להשתלם ביום מן הימים. יחד עם זאת ככהל הנראה היא עצמה מסתובבת עם תחושה אחרת, של מסוגלות נמוכה, של ערך עצמי פגיע, ולכן קשה לה לקחת את המסר המדרבן שלך ולהעמד בנחישות מול המציאות.
על פניו הליך ההערכה שהיא עוברת מול הצבא כעת הוא בנוכחותה שלה ובידיה. היא בגירה ואין צורך להזמין הורים, אלא אם כן החייל מבקש או שקצין בריאות הנפש מוצא לנכון לקיים שיחה והערכה גם מול ההורים. אני סבורה כמוך שעמדתכם מאד חשובה. יחד עם זאת היא ככל הנראה לא זו שתקבע. אני מציעה לבחון איתה אפשרות לתהליך מעמיק יותר, תהליך של בירור וטיפול, שיאפשר לה להתבונן על החלקים החוששים הנמנעים שבתוכה, כמו גם למצוא בעצמה מקורות של כוח.
