על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום הילה שבורון
בוגרת תואר שני בשיקום באוניברסיטת בר אילן (MSW), מתמחה בהדרכת הורים ובטיפול פורום הדרכת הורים
באנשים וילדים עם צרכים מיוחדים. בעלת ידע בנושאי זכויות וחקיקה בתחומי השיקום והתפתחות הילד.

הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום בת אל. ראשית שיהיה בשעה טובה ובבריאות טובה. שנית, התנהגותו של בנך תואמת את הגיל. הוא מבין כיום כמה השפעה יש לו על העולם וקלט שכאשר זורק - בהתחלה זהז היה משחק, ומשחק זה דבר מהנה ולכן המשיך בו. לאחר מכן התגובות שלכם השתנו, והוא לא לגמרי מבין מדוע, אבל כן מבין כמה זה מפעיל אתכם, במיוחד עכשיו שהוספת למשוואה את החשש מהלידה, שהוא לא יכול להבין אותו אבל מרגיש שדברים משתנים - הבטן הגדלה, ההתרגשות שלכם וזה משפיע עליו. אני מציעה ראשית לשים בצד את התינוק טרם נמצא ולהתייחס לסוגיה כפשוטה. לא צריך לשים עליו כבר עכשיו את הדאגה לאח או אחות קטנים. שנית, להגיב, ברוגע, אך באסרטיביות, שאסור לזרוק. להסביר מדוע - זה יכול להכאיב, להשבר, ללכלך. זה תפקידכם בגיל זה לתווך את העולם - מה מותר ומה אסור, סיבה ותוצאה, כך לומדים בגיל הזה. כאשר זורק - להראות לו- נשבר, אי אפשר לשחק יותר. את האוכל- אמא צריכה לנקות.. זה יחלוף כאשר לא תהיה חרדה, וכאשר לא ירגיש שיש לו "כוח" עליכם דרך התנהגות זו. בריאות!


שלום דינה. מה שאת כותבת מאוד תואם לגיל של בתך. בגיל זה היא מתחילה להיות מודעת למה ילדים אחרים חושבים עליה. הדבר הראשון והחשוב הוא באמת לאפשר שיח פתוח גם אם הרגשות לא נעימים. פעמים רבות אחרי שאומרים את זה בקול זה כבר הרבה פחות קל. לומר לה שיצא מהאוזן השניה- לא בטוח שתוכל לעשות את זה כי היא נעלבה. וחשוב לתת תוקף ואישור לעלבון- את צודקת. זה באמת יכול להעליב כשמישהו אומר לך משהו. אבל האם להיות קטנה זה בהכרח משהו רע? הדבר השני שבעיקר חשוב לשאות שאלות. לפעמים אנחנו ממהרים לתת תשובות ועצות אבל זה לא בהכרח מה שהיא צריכה אלא שאלות שיעזרו לה למצוא את הפתרונות שנכונים עבורה. לשאות אותה מה כדאי לדעתך לעשות? הרי לא הגיוני שאת תפסידי משהו שאת אוהבת כי ילד אחד התנהג לא יפה? הדבר השלישי שיכול להעצים אותה זה להציע לה לדבר עם מדריך החוג. לפנות אליו שהוא ידבר עם הילד האחר. היא יכולה לעשות זאת לבדה או ביחד איתך אבל כך היא לומדת שיש לה השפעה על העולם ושהיא יכולה לפתור דברים. חשוב אם היא מתקשה לעשות זאת להציע לה שאת תדברי בטלפון עם המדריך ותבקשי ממנו לעשות שיחה במפגש הבא וכך היא תרגיש מחויבת ללכת ולא תסגל המנעות. הרבה הצלחה. הילה


שלום שלומי, ראשית ארגיע אותך, שזה נורמלי לחלוטין וזה מאפיין את השלב ההתפתחותי שבו הבן שלך נמצא. כמובן שהסיטואציה שבה הוא יודע שאתה לבד איתו ושההתנגדות שלו מפעילה אותך, מזינה את האנרגיות שלו להמשיך ולבדוק את הגבולות שלך. העיקביות שלך חשובה מאוד אבל ברור שכוח איננה הדרך הטובה ביותר. נסה להרפות. להתחיל את מהלך המקלחת יותר מוקדם כדי שלא תהיה בלחץ של זמן, ולומר לו שאתה יושב במקלחת וממתין לו. בלי לאיים, בלי כוח, פשוט יושב וממתין. אתה יכול "לדבר לעצמך" - שאתה משחק בקצף ואילו דברים מצחיקים קורים (בועות סבון וכו....) כדי לעורר את סקרנותו להכנס לחדר האמבטיה. אתה יכול גם לומר מה אפשר להספיק לעשות יחד אם המקלחת תסתיים מהר. אופציה נוספת- לתת לו לבחור שיר שאוהב ולהבטיח שתסיימו את המקלחתלפני שהשיר יסתיים. לפני הכל חשוב לומר לו שמקלחת זה חובה ושאתה לא מתכוון לוותר, לא משנה אם יתקלח בסוף באמצע הלילה. והכי חשוב שתאמין שזה יקרה. האמונה והביטחון שלך הם שיערערו את ההתנגדות שלו כי הוא יבין שזה לא יעבוד לו. כשאתה תרפה- גם הוא ירפה. בהצלחה!


שלום מינה, נשמע שאתם מכילים אותה ועושים בדיוק מה שהיא צריכה. ילדים שחווים את העולם בעוצמות גבוהות - אכן קשה להם יותר לחוות תסכול או כעס, מצד שני הם חווים בכל בעוצמות- כלומר גם היכולת להיות מאושר, לצחוק לשמוח, נחווה שעוצמות גבוהות. לכן חשוב לדבר את הדבר הזה איתה, להבין ביחד את היתרונות והחסרונות, ולסייע לה לקבל את עצמה ללא שיפוטיות. ככל שהיא תתבגר היא תבין שיש מחיר חברתי לצעקות וחברת השווים תעשה את שלה במובן הזה. אבל בהחלט אפשר לשוחח על זה, לא בזמן התפרצות אלא כאשר היא רגועה- מה קורה לה, על העוצמות, מה היא מרגישה אחרי שנרגעת. פעמים רבות ילדים אלו תוך כדי הצעקות - בשיא הרגש, מתווספת האשמה והבושה על ההתפרצות מה שמקצין אותה עוד יותר ומקשה על הרגיעה. לכן חשוב להוריד את האשמה ולסייע לה לדבר על התחושות שלה. ככל שתדע לדבר על הדברים שקשים לה, הצורך להתנהג את הרגשות ירד. בהצלחה!


שלום דליה. ילדים רבים בגילו מראים התנהגות דומה. לפעמים זה מתחיל כי מישהו אמר משהו שקצת העליב ולמחרת נזכר בזה לא כל כך רוצה להתמודד עם זה , לפעמים פשוט כי קשה להפרד מהבית או מפעילות מסוימת שעושים רק בבית או רוצה להמנע מההתמודדויות (בצדק או שלא). גם לנו יש ימים רבים שבבוקר בא לנו להשאר בבית. כילד בן חמש - יש לו הפריווילגיה לנסות לשכנע אותך להשאיר אותו בבית - הוא הרי לא צריך לצאת לפרנס... הקושי מחמיר פעמים רבות בגלל ההתאמות שההורים עושים להתנהגות מבלבלת זו. ככל שאת מחפשת סיבות, מנהלת משא ומתן ואפילו מחפשת פתרונות אחרים - את משתפת פעולה ובעצם את מחזקת את הסירוב ואת ההמנעות, כי המסר שהוא מקבל (שלא במכוון כמובן) הוא שהוא צודק- בהחלט יש סיבות שלא כדאי שילך. ואז כמו כדור שלג זה הולך ומתעצם ומוכלל לכל פעילות שחוזרת על עצמה כמו גן או חוג וכן הלאה. לכן עצתי לך היא להחליט שאת מפסיקה להיות מופעלת על ידי הסירוב הזה. כמובן הכל בחיוך, בשלווה ובאסרטיביות צריך להיות- אני מבינה שקשה לך בבוקר אבל אני יודעת שטוב לך בגן ושבעוב כמה דקות תפגוש את החברים ותהנה ותשח בגלל שהיה קשה. לפעמים עושים דברים שלא מתחשק באותו רגע כדי לא להפסיד. הכי חשוב שאת תאמיני שאת עושה עבורו את הדבר הנכון, ולא כי אין לך ברירה ואין סידור. כשאת תהיי משוכנת, ועקבית, גם הוא ישתכנע וילמד על עצמו שיש לו כוחות להתמודד, שגם אם לרגע קשה, זה תיכף יעבור וזה חוסן מאוד מאוד משמעותי להתפתחות החברתית שלו בהמשך. בהצלחה!


שלום יסמין, נשמח שאת במצוקה גדולה וחווה בדידות קשה. כשאת המצב נפשי רעוע כל כך אין פלא שאת מרגישה שאין לך מה לתת לא לעצמך ולא לילדים. ההתנהגות שלהם משקפת את מצבך הנפשי ולכן עצה כזו או אחרת לגבי הילדים לא תועיל פה. את זקוקה לעזרה אמיתית, באופן מקצועי. חשוב מאוד שתשתפי את בעלך במצוקה, גם אם איננו יכול להיות פיזית, תמיכה שלו בטיפול בעצמך היא צעד חשוב ומשמעותי. ממליצה בחום לפנות לטיפול נפשי, כזה שיוכל גם לסייע לך לארגן את הדרך והגישה הנכונה לך לגידול הילדים. כשאת תרגישי טוב יותר, הילדים מיד יהיו רגועים יותר וזה ישתקף בהתנהגות שלהם. ניתן לפנות לטיפול באופן פרטי (צוות את על הספה ישמח לסייע) באזור מגוריך ואם מבחינה כלכלית זה יקר לך, תוכלי לקבל הפניה לטיפול דרך קופת חולים. הרבה בריאות, הילה


שלום בלה, את מתארת מצב לא פשוט ואני בטוחה שההתמודדות קשה לך. המילים שבנך אומר הן כנראה סימפטום ולא שורש הבעיה. חבר מידע רב כדי להבין מאיפה זה מגיע, מה קורה במסגרת החינוכית, באיזה הקשר זה נאמר, האם זו התנהגות חדשה? בכל אופן ,הטיפול המומלץ הוא הדרכת הורים. כמו שכתבת, חשוב לשים גבול בצורה ברורה ואסרטיבית. נשמע שהדרכה טובה עבורך יכולה לסייע מאוד. בהצלחה


שלום אור. האם ניסית לדבר איתו לאחר שנרגעו הרוחות? להבין מה באמת קורה לו בסיטואציות האלו? אני לא בטוחה שכם אם אמר שזה היה בדיחה, בהכרח עשה זו בכוונה, אולי היה נבוך להודות שברח לו. גם בפניך. כל התמונה שאת מתארת מרמזת שאולי יש קושי רגשי, אולי חברתי שכדאי לבדוק אותו. גם בגיל 10 יכולה להיות בריחת שתן בלילה, במיוחד כאשר ילד חווה קושי רגשי מסוים שמתבטא בחלום. מדוע הוא מרגיש שצריך להרשים? מעשים אלו עשויים להעיד אולי על קושי בביטחון העצמי וגם מבין השורות אני קוראת שאת דואגת . אני ממליצה בחום להתייעץ עם איש מקצוע שיוכל לסייע לך להבין מה עובר עליו ואולי אפילו יפגוש אותו ויסייע. בריאות!


שלום אוהד. ראשית ממליצה לפנות לרופא הילדים ולוודא שאין מקור רפואי לבעיה. שנית, חסר מידע משמעותי - האם מאז הגמילה זה כך או זה משהו חדש? האם התגבר לאחרונה? מאז לידת האח? האם בבית זה לא קורה אלא רק בגן ובצהרון? האם כשבורח לו הוא ניגש לגננת או שצריך שמבוגר יעיר לו ללכת להתנקות? האם זה קורה כל יום? כדאי לערוך איתו שיחה ולהבין כיצד הוא חווה את המצב - האם זה מפריע לו? האם הוא היה רוצה לטפל במצב? המוטיבציה שלו כאו היא מפתח משמעותי. יכול להיות שהוא ידע לומר מה קורה לו ומה היה יכול לעזור לו. אם זה לא מפריע לו, אז יתכן שמבחינתו ה"מחיר" של המאמץ ללכת לשירותים או להפסיק פעילות מהנה גבוה יותר מההרטבה ויתכן שאם יבשיל מעט זה יעבור. אם אין עניין רפואי ויש מוטיבציה, אפשר להכין לו טבלה, לעשות איתו "סימן סודי" שהגננת מסמנת לו, לקבוע צמתים ביום שהוא הולך גם אם לא מרגיש שצריך - במעברים, או בהזדמנויות שלא מפריעות לו. בהצלחה!


שלום הילה, ברוכה הבאה לגיל ההתבגרות... במהותו, גיל זה מיועד לעיצוב העצמי ועל מנת שהמתבגר יוכל להבין מי הוא עליו להתרחק מהוריו ופעמים רבות זה בו לידי ביטוי בהתנהגות מתנגדת, ריחוק. נכון, הוא בהחלט עסוק בעצמו כי זה מה שהוא אמור לעשות בשלב התפתחותי זה. ונכון, זה יכול להיות מעצבן, מאכזב, מדאיג לגבי איזה אדם הוא יהיה בסופו של תהליך. אז ראשית, רצוי להוריד את מימד החרדה לגבי העתיד. זה שלב שיחלוף והבן המתוק ישוב. (אבל זה יכול לקחת כמה שנים וצריך המון!! אויר). שנית, המשימה שלכם היא להצליח כמה שיותר לשמור על ערוץ תקשורת פתוח ומקרב גם כאשר מאוד כועסים. הוא עושה פרצופים, תענו לו באסרטיביות אבל עם חיוך. לעיתים זה כמעט בלתי אפשרי, אבל לשם צריך לשאוף. בסופו של דבר הוא ילמד מהמעשים שלכם ופחות מהדיבורים ולכן לתת דוגמא אישית של נתינה, גם עבורו (למרות שמרגיש שלא מגיע לו), של עזרה לאחיו וגם לו, את המעשים הוא יפנים כשיהיה בוגר דיו ויסיים את התהליך הזה. זכרי שגם עבורו זה גיל לא פשוט. לא קל להיות כועס כל הזמן ולא מובן אבל אין לו באמת שליטה. ההורמונים משנים לו את מצבי הרוח הגוף שלו משתנה והוא בתחושה של אי נוחות תמידית. מאוד חשוב גם כאשר דורשים (ואני בהחלט חושבת שנכון שלא לוותר על דרישות, על השתתפות בחיי המשפחה), לא ל"תייג" אותו . אפשר לדבר על התנהגות שאיננה מקובלת אבל זה לא מישהוא. אם תגידו לו הרבה פעמים שהוא עצלן או חצוף, הוא יפנים את זה ו"ישייך" את הגית הזו לדימוי העצמי שמגבש כעת. כאשר דורשים, אמרו תמיד שאתם לא מוכנים לוותר לו כי אתם לא מוותרים עליו. כי הוא חלק חשוב מהבית גם אם הוא כועס. נכון, זה מרגיש נגד כוח המשיכה. וזה ארוך וסיזיפי. אבל בסוף זה ישתלם... הילה


שלום אתי, ראשית חשוב להבין שהתנהגותה של בתך נורמטיבית. זה אכן יכול להיות מעליב אבל הורים לא צריכים להיעלב מילדיהם אלא לאפשר להם בסביבה הבטוחה של הבית לבטא רגשות שכאשר יגדלו יהיה לא פשוט לבטאם בחוץ. גם אם אביה היה בבידוד או עובד קשה היא עדין אוהבת ותאהב אותו. דווקא הכעס שלה מצביע על כמה הוא חשוב לה והיעדרותו מכעיסה אותה ולכן חשוב להתייחס להתנהות ממקום של קבלה . ממליצה לו להמשיך ולחזר אבל לא מקום נוזף אלא ממקום שמבין את הכעס ואת הגעגוע ומכבד את זכותה להרגיש תחושות אלו. חשוב גם לסכור שהתקופה האחרונה היתה מאוד מבלבלת. היא צעירה מדי להבין את הבידוד ומבחינתה הוא במשך שבועיים "דחה" אותה כאשר לא יצא אליה מהחדר. זו נקודת המבט מגיל שנתיים וחצי. אני בטוחה שעם כל האהבה שאתם מרעיפים עליה זה יחלוף וחשוב שלא להעמיס על המורכבות גם תחושות אשמה... בהצלחה!


שלום אור זה יכול להיות קשור לויסות חושי אבל גם לדברים רבים נוספים. אולי עובר עליו משהו והוא חש מתוסכל? אולי משהו בתגובות שלכם כלפיו מחזק באופן לא מודע התנהגות זו? אולי קורה משהו בבית הספר והוא מתוסכל? לא ניתן לענות ללא מידע רקע. ממליצה לפנות לצוות בית הספר ולהבין אם ההתנהגות מתרחשת גם שם ובזירות אחרות ולפנות לאיש מקצוע. בהצלחה