על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום הילה שבורון
בוגרת תואר שני בשיקום באוניברסיטת בר אילן (MSW), מתמחה בהדרכת הורים ובטיפול פורום הדרכת הורים
באנשים וילדים עם צרכים מיוחדים. בעלת ידע בנושאי זכויות וחקיקה בתחומי השיקום והתפתחות הילד.

הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום אור. האם ניסית לדבר איתו לאחר שנרגעו הרוחות? להבין מה באמת קורה לו בסיטואציות האלו? אני לא בטוחה שכם אם אמר שזה היה בדיחה, בהכרח עשה זו בכוונה, אולי היה נבוך להודות שברח לו. גם בפניך. כל התמונה שאת מתארת מרמזת שאולי יש קושי רגשי, אולי חברתי שכדאי לבדוק אותו. גם בגיל 10 יכולה להיות בריחת שתן בלילה, במיוחד כאשר ילד חווה קושי רגשי מסוים שמתבטא בחלום. מדוע הוא מרגיש שצריך להרשים? מעשים אלו עשויים להעיד אולי על קושי בביטחון העצמי וגם מבין השורות אני קוראת שאת דואגת . אני ממליצה בחום להתייעץ עם איש מקצוע שיוכל לסייע לך להבין מה עובר עליו ואולי אפילו יפגוש אותו ויסייע. בריאות!


שלום אוהד. ראשית ממליצה לפנות לרופא הילדים ולוודא שאין מקור רפואי לבעיה. שנית, חסר מידע משמעותי - האם מאז הגמילה זה כך או זה משהו חדש? האם התגבר לאחרונה? מאז לידת האח? האם בבית זה לא קורה אלא רק בגן ובצהרון? האם כשבורח לו הוא ניגש לגננת או שצריך שמבוגר יעיר לו ללכת להתנקות? האם זה קורה כל יום? כדאי לערוך איתו שיחה ולהבין כיצד הוא חווה את המצב - האם זה מפריע לו? האם הוא היה רוצה לטפל במצב? המוטיבציה שלו כאו היא מפתח משמעותי. יכול להיות שהוא ידע לומר מה קורה לו ומה היה יכול לעזור לו. אם זה לא מפריע לו, אז יתכן שמבחינתו ה"מחיר" של המאמץ ללכת לשירותים או להפסיק פעילות מהנה גבוה יותר מההרטבה ויתכן שאם יבשיל מעט זה יעבור. אם אין עניין רפואי ויש מוטיבציה, אפשר להכין לו טבלה, לעשות איתו "סימן סודי" שהגננת מסמנת לו, לקבוע צמתים ביום שהוא הולך גם אם לא מרגיש שצריך - במעברים, או בהזדמנויות שלא מפריעות לו. בהצלחה!


שלום הילה, ברוכה הבאה לגיל ההתבגרות... במהותו, גיל זה מיועד לעיצוב העצמי ועל מנת שהמתבגר יוכל להבין מי הוא עליו להתרחק מהוריו ופעמים רבות זה בו לידי ביטוי בהתנהגות מתנגדת, ריחוק. נכון, הוא בהחלט עסוק בעצמו כי זה מה שהוא אמור לעשות בשלב התפתחותי זה. ונכון, זה יכול להיות מעצבן, מאכזב, מדאיג לגבי איזה אדם הוא יהיה בסופו של תהליך. אז ראשית, רצוי להוריד את מימד החרדה לגבי העתיד. זה שלב שיחלוף והבן המתוק ישוב. (אבל זה יכול לקחת כמה שנים וצריך המון!! אויר). שנית, המשימה שלכם היא להצליח כמה שיותר לשמור על ערוץ תקשורת פתוח ומקרב גם כאשר מאוד כועסים. הוא עושה פרצופים, תענו לו באסרטיביות אבל עם חיוך. לעיתים זה כמעט בלתי אפשרי, אבל לשם צריך לשאוף. בסופו של דבר הוא ילמד מהמעשים שלכם ופחות מהדיבורים ולכן לתת דוגמא אישית של נתינה, גם עבורו (למרות שמרגיש שלא מגיע לו), של עזרה לאחיו וגם לו, את המעשים הוא יפנים כשיהיה בוגר דיו ויסיים את התהליך הזה. זכרי שגם עבורו זה גיל לא פשוט. לא קל להיות כועס כל הזמן ולא מובן אבל אין לו באמת שליטה. ההורמונים משנים לו את מצבי הרוח הגוף שלו משתנה והוא בתחושה של אי נוחות תמידית. מאוד חשוב גם כאשר דורשים (ואני בהחלט חושבת שנכון שלא לוותר על דרישות, על השתתפות בחיי המשפחה), לא ל"תייג" אותו . אפשר לדבר על התנהגות שאיננה מקובלת אבל זה לא מישהוא. אם תגידו לו הרבה פעמים שהוא עצלן או חצוף, הוא יפנים את זה ו"ישייך" את הגית הזו לדימוי העצמי שמגבש כעת. כאשר דורשים, אמרו תמיד שאתם לא מוכנים לוותר לו כי אתם לא מוותרים עליו. כי הוא חלק חשוב מהבית גם אם הוא כועס. נכון, זה מרגיש נגד כוח המשיכה. וזה ארוך וסיזיפי. אבל בסוף זה ישתלם... הילה


שלום אתי, ראשית חשוב להבין שהתנהגותה של בתך נורמטיבית. זה אכן יכול להיות מעליב אבל הורים לא צריכים להיעלב מילדיהם אלא לאפשר להם בסביבה הבטוחה של הבית לבטא רגשות שכאשר יגדלו יהיה לא פשוט לבטאם בחוץ. גם אם אביה היה בבידוד או עובד קשה היא עדין אוהבת ותאהב אותו. דווקא הכעס שלה מצביע על כמה הוא חשוב לה והיעדרותו מכעיסה אותה ולכן חשוב להתייחס להתנהות ממקום של קבלה . ממליצה לו להמשיך ולחזר אבל לא מקום נוזף אלא ממקום שמבין את הכעס ואת הגעגוע ומכבד את זכותה להרגיש תחושות אלו. חשוב גם לסכור שהתקופה האחרונה היתה מאוד מבלבלת. היא צעירה מדי להבין את הבידוד ומבחינתה הוא במשך שבועיים "דחה" אותה כאשר לא יצא אליה מהחדר. זו נקודת המבט מגיל שנתיים וחצי. אני בטוחה שעם כל האהבה שאתם מרעיפים עליה זה יחלוף וחשוב שלא להעמיס על המורכבות גם תחושות אשמה... בהצלחה!


שלום אור זה יכול להיות קשור לויסות חושי אבל גם לדברים רבים נוספים. אולי עובר עליו משהו והוא חש מתוסכל? אולי משהו בתגובות שלכם כלפיו מחזק באופן לא מודע התנהגות זו? אולי קורה משהו בבית הספר והוא מתוסכל? לא ניתן לענות ללא מידע רקע. ממליצה לפנות לצוות בית הספר ולהבין אם ההתנהגות מתרחשת גם שם ובזירות אחרות ולפנות לאיש מקצוע. בהצלחה


שלום רב, מאוד קשה לענות על שאלתך. ראשית הייתי פונה לרופא הילדים לבדוק שאין גורם פיזיולוגי - איזה כאב שמציק לו. חסר הרבה מאוד מידע- מה סדר היום שלו, האם הולך לפעוטון או לגן ואיך מתנהג שם? האם זה קורה כל יום כל היום או בזמנים מסויימים או בנוכחות אנשים מסויימים. האם אצלכם חל שינוי ואתם מוטרדים ממשהו?האם יש אחים?מה עוד קורה בבית? אין ספק שהשינויים והמעבר מלהיות כולם יחד בבית כל היום לחזרה לשגרה עשוי להיות לא פשוט וכולם צריכים זמן הסתגלות. אבל אין לי אפשרות כל להעריך את כל המשתנים. ממליצה לפנות לרופא ולתת קצת זמן שגרה ואם עדיין זה ממשיך, לפנות לאיש מקצוע להדרכה וטיפול. בריאות!


שלום אור, ראשית ארגיע ואומר שהתנהגותה של בתך מאוד מאפיינת ילדים רבים בגילה . כפי שתיארת, היא אכן נמצאת ימים שלמים עם אמה ולא רואה אותך אבל גם אם זו הסיבה, אין בכך אינדיקציה לקשר או ואהבה יותר או פחות אליך. היא כבר בגיל שמבינה שזה מפעיל אותך ובודקת איך תגיב. הכי חשוב זה לא להיעלב. לכל אחד מההורים יש תפקיד אחר בחיים של הילדים - זה היתרון הגדול של משפחה בה יש שני הורים. הילד לומד ככל שמתבגר שיש דברים בהם כדאי לו לפנות לאמא ובמקרים אחרים יקבל את המענה הרצוי דווקא מאבא. דרך התנהגות זו בתך לומדת את העולם וכיצד להתנהג בו. כל עוד כשאר איתה היא נהנית ומתרפקת ואתה נמצא עבורה - ככל שניתן, כדאי לבלוע את הצפרדע, גם אם היא באותם רגעים לא מאוד נעימה, לגשת ולתת לה נשיקה ולומר לה שאתה אוהב אותה גם כשהיא על הידיים של אמא. אתה יכול כמובן גם להציע לה ולומר לה כמה אתה רוצה חיבוק ולתת לה להחליט. אבל חשוב שלא לייצר אצלה תחושת אשמה, אני בטוחה שעם הזמן זה יחלוף.



שלום דורית, האם זה קורה רק בשעה עשר וחצי או גם בשעות אחרות של היום? התנהגות זו יכולה להיות קשורה לא רק לעייפות, כי לא כל הילדים זקוקים לשנת בוקר והרבה מהם שנת הבוקר שלהם היא דווקא סביב שעה עשר.... יתכן שזו דרכו ליצור קשר. בכל אופן, אם את חושבת שזה מעייפות, אני מציעה לתת לו לנסות לישון בשעה שהוא מאוד עייף ולא בשמונה וחצי. או שיירדם ואם יהיה שיפור בהתנהגות תדעי שזו הסיבה, אם לא ירדם (צריך למצוא כמובן את השעה שמספיק עייף אבל לא עייף מדי) או אם גם אחרי תנומה התנהגות זו נמשכת יתכן וזה ניסיונות שלו ליצור קשר ובגיל כל כך צעיר האם אינם מבינים שההתנהגות איננה נעימה לאחר ועדין לומדים את העולם ודרכיו. כמו כל התנהגות אחרת של גיל זה, בו מתחילה גם התנהגות של בדיקת גבולות, צריך לחזור ולהסביר לו שזה לא נעים ושזה אסור. וכן, לחצוץ ולהפריד. אלו האתגרים של הגיל. בהצלחה!


שלום בן 15, הנפש שלנו היא מורכבת ויש לה מנגנונים משוכללים כדי להגן על עצמה. יתכן שזה מנגנון הגנה, ויכול להיות גם שהתבגרת... ממליצה בחום לא לוותר ולשוחח עם ההורים, עם היועצת ולהשאר פתוח ככל הניתן. אולי אפילו לבקשה מההורים לפנות לטיפול לברר סוגיות אלו. בריאות!


שלום אלונה. לא כל כך הבנתי מה השאלה. מההכוונה במשנה לא את האנרגיה? האם הבעיה היא שסביב האוכל יש בכי? הוא בוכה כי צריך לאכול או כי נגמר האוכל? או כי את קמה? האם בכל ארוחה? האם הוא אוכל עם כל בני המשפחה או לבד? האם יש הבדל בהתנהגות אם מישהו אחר מאכיל אותו? קשה לי לענות כך. בריאות, הילה


שלום לי, לפי התיאור שלך נראה שבנך מקבל חיזוקים חיוביים מכל עבר על התנהגות זו. הוא משכלל את בדיקת הגבולות שלו. אבל הוא רק בן 1.3 כלומר תינוק! ולכן ככל שתינוק בגילו מתחיל לבדוק את השפעתו על הסביבה, הוא בעיקר רוצה לדעת שיש מבוגר אחראי שמחליט. באופן לא מודע כמובן אף תינוק לא רוצה לחיות בעולם שבו המבוגרים חסרי אונים מול תינוק כי מה יקרה אם יהיה איום גדול יותר... הבכי שלו מעיד על המצוקה שזה גורם לו. ולכן חשוב שתחליטו מה חשוב לכם, תתעלמו מבדיקת הגבולות ותקיימו סדר יום כמבוגר אחראי. אם הוא מתנגד, תמשיכו באסרטיביות, בחיוך , לי לותר אבל בלי לכעוס במה שאתם חושבים שבאותו רגע חשוב לעשות. אם תהיו עקביים - השינוי יהיה כל כך מהיר שזה יפתיע אותך. בהצלחה