שלום רב,
את מתארת מציאות בה יש פער גדול בין הציפיות שלכם כהורים לאיך שהמתבגר שלכם מתפקד בפועל. גיל ההתבגרות מביא איתו שינויים רבים בהם פיסיים, נפשיים, פסיכולוגיים ועוד. הנושא של הסתגרות הוא גורם מוכר שהרעיון שעומד מאחוריו הוא הגדרת עצמאות בעניו של המתבגר "ככה נוח לי" , אכן עדיף היה שיתחזק קשרים חברתיים מעבר למה שתיארת אך כאשר הוא לא בוחר בזה בשלב זה חשוב שאתם תשימו לב לדברים כגון האם הוא במצב רוח טוב? האם הוא חיוני?
ניתן תמיד לשוחח איתם ולשתף אותם במה אתם מרגישים, מתוך ניסיון להניע למקומות נוספים, ויכוחים ומריבות לא יניבו תוצאה חיובית בהכרח ולפעמים אף ישיגו תוצאה הפוכה. הוא אינו חייב להיות פעיל בתנועת נוער כפי שלא כולם עושים זאת, אך אם הוא חיוני, מתפקד בבית הספר כדוגמא אז רוב הסיכויים שתקופה זו תחלוף כאשר ירגיש שמיצא אותה, אתם מצידכם תנסו לטפח כל הזמן את מציג הקשר איתו עם כמה שפחות תחושה שיפוטית או כועסת על מנת שזו תגדיל את שיתוף הפעולה עימו.
בהצלחה
